הפרקטיקה הנהוגה ב”שוּק הקרמיקה” של הצגת מחירים מנופחים לצד “הנחות” אינה חוקית – כך קבע באחרונה, בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, שקיבל את עמדת המדינה ועם קבלת הקביעה והבשורה הזו, מיהרו ‘הרשות להגנת הצרכן בראשות עורך דין מיכאל אטלן, הממונה על הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, פרקליטות המדינה’ ו’הרשות לסחר הוגן ‘לברך על תקדים חשוב זה של בית המשפט העליון, במה שמכונה, על; ‘מהוּתה של הטעיית הצרכן’.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
ביהמש המחוזי בתל אביב (בראשות כב’ השופטת ש. אלמוג) אישר ‘תביעה ייצוגית‘ במהלך שנת 2019 כנגד 7 חברות המשווקות; מוצרי חיפוי, ריצוף אינסטלציה וכלים סניטריים, תוך שהוא קובע, כי אותן חברות למעשה מטעות את הצרכנים לגבי המחיר הרגיל של מוצריהן ומציגות לצרכנים מצג שווא שלפיו הן מעניקות להם… הנחות.
לאור ההחלטה לאשר תּוֹבְעָנָה (תביעה משפטית על כלל סעיפיה) זו, הגישו; חב’ נגב קרמיקה, חזי בנק דיז’יין, שיש אלוני, י.ח חרש, חלמיש חרסינה וקרמיקה, קרמין דיפו, מודי יבוא ושיווק קרמיקה, ויה ארקדיה לעיצוב הבית ועמוסי נגר יבוא ושיווק – בקשות רשות ערעור אל בית המשפט העליון.
בהודעה משותפת לרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן ולפרקליטות, עוד עולה, כי במקביל הגישו התובעים הייצוגים ערעור ביחס לשתי חברות שהתובענות לא אושרו בעניינן.
בית המשפט העליון (תאריך 6.2.2023) דחה לאחרונה את עיקרם של הערעורים מטעם החברות והותיר את אישור התובענה הייצוגית על כנה. זאת תוך אימוץ עמדתה המשפטית העקרונית של הרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן.
אישור התובענה הייצוגית שגובשה על ידי עורכת דין אילנה מזרחי מנהלת מחלקת ייעוץ וחקיקה ברשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, ביחד עם המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה שגם הגישה את העמדה באמצעות עורך דין יואב שחם.
העמדה, הייתה מבוססת הן על הוראות החוק, הן על שיקולים מהותיים של טובת הצרכנים והן על מחקרים מקצועיים הנוגעים לניתוח התנהגות טיפוסית של צרכנים בסיטוציה המתוארת.
בית המשפט, נתן משקל לעמדת הרשות, בהכרעתו; “הטלת אחריות בעילה זו, היא בבחינת אכיפת איסור חוקי שמוטל על המערערות וכי אין מקום לטענה, כי אכיפת האיסור אינה עניין לבית המשפט…
הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, אמונה בין היתר על פיקוח על ביצוע הוראות החוק ועל טיפול בעניינים הקשורים להגנת הצרכן, הביעה בהליך זה, עמדה מפורשת שלפיה הַטְעָיָה לגבי המחיר הרגיל בנסיבות כענייננו היא בגדר הֲפָרָה של סעיף 2(א) לחוק…”.
במסגרת ההחלטה, קבעה כבוד השופטת יעל וילנר (ياعل ڨيلنير) שופטת בית המשפט העליון (אליה הצטרפו כב’ השופטים ע. פוגלמן ונ. סולברג) כי; “אקדים ואומר, כי נקודת המוצא לדיון שלפנינו היא שהמחיר המסומן על-גבי מוצר צריך לשקף את המחיר הרגיל שבו נמכר המוצר בדרך כלל.
שמשמעותה של הֲנָחָה היא הַפְחָתָה מהמחיר הרגיל. לפיכך, כאשר עוסק נוקט במדיניות, שבמסגרתה הוא מסמן מלכתחילה מוצרים במחירים גבוהים מהמחירים שבהם נמכרים המוצרים בדרך כלל, ומציג הפחתה מהמחיר המסומן כאמור כ”הנחה” הרי שהוא לא רק מַטְעֶה את הצרכן לגבי המחיר הרגיל של המוצרים; אלא גם מציג לו מַצָּג שַׁוְא שלפיו הוא כביכול זכה ב’הנחה‘”.
כבוד השופטת וילנר, מוסיפה ומדגישה; “… כפי שצוין בפתיח, משמעותה של הנחה היא, ככלל, הפחתה מהמחיר שבו נמכר המוצר בדרך כלל.
█ כאשר מדובר במחירים מנופחים שלא מבטאים את המחירים בפועל – הרי שהדבר אסור גם אם מדובר בפער קטן בין המחיר המסומן למחיר הנוהג.
מכאן, שבמקרה שבו מוצר מסומן מראש במחיר גבוה מזה שבו הוא נמכר בדרך כלל, הרי שהפחתת המחיר המסומן, בדרך של מתן הנחה כביכול, כך שהמחיר, יעמוד על המחיר שבו נמכר המוצר בדרך כלל, איננה, ככלל, בבחינת “הנחה” ובמילים אחרות; כאשר הכלל הוא מתן “הנחות“, ממילא לא מדובר בהנחות“.
ביחס לטענת החברות, כי הצרכנים, רוכשים “סל של מוצרים” ולכן, אין אפשרות לקבוע מחיר למוצר הבודד, דחה בית המשפט את טענתם שכן “גם צרכן במרכול לדוגמא, רוכש לרוב סל מוצרים, עם זאת, לכל מוצר במרכול, יש את מחירו הרגיל, אשר מוצג על-גביו.
זאת ועוד; דומה, כי טיעוני המערערות בהקשר הנדון מבוססים, בעיקרו של דבר, על כשל של הֶיסֵּק מן המצוי לרצוי וברי, כי העובדה שהמערערות מתנהלות באופן מסוים, אין בכוחה להצדיק את התנהלותן.
לשון אחר; הטענה, כי; “אין דבר כזה: ‘מחיר רגיל‘ אינה פוטרת את המערערות מקיום הוראות הדין, ובכלל זאת, את חובתן להציג על גבי מוצר את מחירו הרגיל“. פסקה כבוד השופטת וילנר.
בית המשפט העליון, אימץ גם את טענות המדינה לפיהן הפרקטיקה הפסולה האמורה, למעשה, מאלצת את הצרכן לבוא בדברים עם נציגי מכירות, כדי לקבל מידע בסיסי של מחירו האמיתי של המוצר ובכך מחריפה את פערי הכוחות בין החברות לצרכן הפוגעים בו.
עוד נקבע, כי כך גם נוצר קושי מהותי בעצם היכולת לערוך השוואת מחירים ואף נפגעת יכולת הצרכן לקבל החלטה צרכנית מושכלת ונוצרת הַטָּיָה מָנִיפּוּלַטִיבִית של שיקול דעתו של הצרכן.
בית המשפט העליון אף קיבל את עמדת המדינה שיש מקום לסטות מקביעת בית המשפט המחוזי ולקבל את עמדת הרשות להגנת הצרכן, כי כאשר מדובר במחירים מנופחים שלא מבטאים את המחירים בפועל – הרי שהדבר אסור גם אם מדובר בפער קטן בין המחיר המסומן למחיר הנוהג.
מנהל תחום דוברות, תקשורת, הסברה והדרכת קהילה של רשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן עורך דין דודו אבן חן, מסר לפורטל ’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה’ כי “בסיכומם של דברים, הודגש, כי; “הטלת אחריות בעילה הנדונה תיטיב עם הצרכנים” וזאת בניגוד לטענת החברות.
ביחס לקושי לחישוב הנזק המדויק, קבע בית המשפט שאין בכך כדי לפגוע באישור התובענה הייצוגית היות ויש מקום לסטות בתובענות ייצוגיות במקרים המתאימים מכללי הפיצוי הקלאסיים בנזיקין, כדי לקדם את תכליות מוסד התובענה הייצוגית והאינטרס הציבורי.
חשוב להדגיש כי פסק דין זה הוא בעל חשיבות ציבורית וצפוי כפי הנראה להביא לשינוי מהותי בשוק הקרמיקה כאשר במסגרת השינוי צפויה להיפסק הפרקטיקה של הצגת מחירים מנופחים ולצדם הנחות פיקטיביות שלא מאפשרים לצרכן התנהלות מושכלת והשוואת מחירים.
◄אל פסק הדין ערעור אישור ייצוגית; ע”א 19/6930, רע”א 19/7085, רע”א 19/7090, רע”א 19/7107, רע”א 19/7157, רע”א 19/7183, רע”א 19/7.
