פורום כאן נעים

יחד ננצח את הגיף קורונה

היגיינה מרבית למניעת הידבקות, כמה צעדים לשטיפת ידיים. שומרים על הכללים מצילים חיים. (משרד הבריאות).

לחמניות טעימות בלי קמח ברבע שעה!

מה לקנות; אבקת חלב רגילה 150 גר'. ביצים; 4. אבקת אפיה; כפית ותקבלו; לחמניות טעימות בלי קמח ברבע שעה!

Whitney Houston – “I Will Always Love You”

Whitney Houston - performing "I Will Always Love You" (HD) com legenda. "אני חולה עליה", תתרווחו והאזינו לקול ולביצועים המדהימים האלה.

קלמן וסג”ל | 11.03.20: סיוע למשק בעקבות משבר קורונה

כאן חדשות | מדי ערב נפגשים קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל לשעה של אקטואליה קצבית, בועטת ולא מתנצלת. דיווחים, ראיונות, פרשנויות וכל הקולות שצריך לשמוע כדי להבין טוב יותר מה שקורה היום בחדשות – לפני הקלעים ומאחוריהם.

צליית בשר: כך תעשו את זה נכון

השף דן עמיר, ממסעדת BP בחיפה מסביר לנו בכמה טיפים פשוטים כיצד לצלות את הבשר ולהשאיר אותו רך ועסיסי, וגם – מה הנתח שהישראלים הכי אוהבים?

מפעל הפיס

המדים החדשים של מג”ב

הכירו את המדים החדשים של לוחמות ולוחמי משמר הגבול.

נעים לעקוב אחרי

העולם הזה על פי אורי אבנרי

צלבנים וציונים | העולם הזה על פי אורי אבנרי

גם אם לוקחים בחשבון את כל ההבדלים בתקופה, ההשוואה בית שתי התנועות היא בכל זאת חשובה. היא מספקת מזון רב למחשבה - בייחוד כשיושבים על החוף של קיסריה, לפני החומה של העיר הצלבנית, מרחק של קילומטרים אחדים מנמל עתלית, שבו נזרקו אחרוני הצלבנים אל הים, פשוטו כמשמעו. כך הגיע פרק הצלבנים בארץ ישראל לסופו, לפני 726 שנים.
ההיסטוריון הבריטי סר ג'יימס קוקרן סטיבנסון רנסימן ברקע ארבעת מנהיגי מסע הצלב הראשון, ציור של אלפונס-מארי-אדולף דה נוויל | צילום ויקיפדיה  | עיבוד צילום: שולי סונגו ©
ההיסטוריון הבריטי סר ג’יימס קוקרן סטיבנסון רנסימן ברקע ארבעת מנהיגי מסע הצלב הראשון, ציור של אלפונס-מארי-אדולף דה נוויל | צילום ויקיפדיה  | עיבוד צילום: שולי סונגו ©

לפני מספר ימים מצאתי את עצמי בקיסריה, יושב במסעדה ומשקיף על הים. קרני-השמש רקדו על האדוות, חורבות העיר העתיקה הזדקרו מאחור. היה חם, אך לא חם מדי ואני הרהרתי בגורל הצלבנים. קיסריה, הוקמה על-ידי המלך הורדוס לפני כאלפיים שנה והוא קרא לה על שם אדונו, הקיסר אוגוסטוס. קיסריה, חזרה והפכה לעיר חשובה ב’תקופת הצלבנים’ שבנו את ביצוריה. הביצורים האלה הם המושכים עכשיו את התיירים.

■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו לכאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה בפייסבוק’ או בטוויטר.

במשך שנים אחדות מחיי הייתי משוגע לצלבנים. זה התחיל במלחמת תש”ח, כאשר הזדמן לי לקרוא ספר על הצלבנים. גיליתי שהם רבצו באותם המשלטים שבהם התבצרנו אנחנו מול רצועת-עזה. לצלבנים היו דרושות עשרות שנים, כדי לכבוש את הרצועה, שהשתרעה אז עד אשקלון. עכשיו היא שוב בידי המוסלמים.

אחרי המלחמה, קראתי כל ספר על הצלבנים שיכולתי להשיג. ככל שהרביתי לקרוא עליהם, כן גבר הקסם עלי. בסוף עשיתי דבר שלא עשיתי מעולם לפני ואחרי כן; כתבתי מכתב למחבר הספר הסמכותי ביותר על הצלבנים; ההיסטוריון הבריטי סר ג’יימס קוקרן סטיבנסון רנסימן (The Hon. Sir James Cochran Stevenson Runciman) ; ‏7 ביולי 1903 – 1 בנובמבר 2000), ידוע כסטיבן רנסימן (ראנסימן), היה היסטוריון בריטי, בעל שורשים סקוטיים, שנודע בשל עבודתו על ימי הביניים.

להפתעתי קיבלתי מיד תשובה, כתובה בכתב-יד. נאמר בה שהוא מזמין אותי לבקרו בביתו, אם אזדמן אי-פעם לעיר לונדון. הזדמנתי ללונדון כעבור שבועות אחדים וטילפנתי לו. הוא הזמין אותי אליו מיד.

הערה אישית; כמו כמעט כל מי שלחם בבריטים בארץ, גם אני חובב-אנגלים. קל היה לחבב את ראנסימן, אציל בריטי עם כל המוזרויות השייכות לזה.

דיברנו במשך שעות והמשכנו בשיחה כעבור זמן-מה, כאשר אשתי ואני ביקרנו אותו במבצר סקוטי עתיק על גבול אנגליה. אשתי רחל זכרה לברכה, שהייתה אנגלופילית עוד יותר ממני, כמעט התאהבה בו.

 ההיסטוריון ראנסימן;”רציתי לתת לספר כותרת-מישנה: ‘מדריך לציונים על איך לא לעשות זאת‘”.

הנושא שדיברנו עליו היה כלול באחת השאלות הראשונות שהצגתי לו בפגישתנו הראשונה; “כאשר כתבת את הספר, האם אי-פעם עלה על דעתך שיש דמיון בין הצלבנים ובין הציונים של ימינו?”

“לא בלבד שזה עלה על דעתי,” השיב, “אלא שכמעט ולא חשבתי על שום דבר אחר. רציתי לתת לספר כותרת-מישנה: ‘מדריך לציונים על איך לא לעשות זאת‘.” אחרי צחקוק קצר הוסיף; “אבל ידידי היהודים, יעצו לי להימנע מכך.”

ואכן, בישראל קיים מעין איסור על איזכור מסעי-הצלב. יש לנו מומחים אחדים. אבל בדרך כלל נמנעים מלדבר על הנושא הזה. אינני זוכר שאי-פעם שמעתי על הצלבנים בשנים המעטות שביליתי בבית-הספר.

זה לא כל כך מדהים כפי שזה נשמע. ההיסטוריה היהודית מתרכזת בעם, לא בארץ. היא מתחילה באברהם אבינו האגדתי ובשיחותיו האינטימיות עם אלוהים, ונמשכת עד דיכוי מרד בר-כוכבא בשנת 136 לספירה.

משם והלאה ההיסטוריה שלנו נוטשת את ארץ-ישראל ורוקדת בכל מיני מקומות בעולם, תוך ריכוז תשומת-הלב באירועים הנוגעים ליהודים, ובעיקר רדיפות ופוגרומים. עד לשנת 1882, כאשר הביל”ויים באו לארץ, שבה שלטה אז האימפריה העות’מאנית. בין שני התאריכים האלה הייתה הארץ ריקה, לא קרה בה כלום.

כך לומדים תלמידי ישראל גם כיום.

למעשה’ קרו בארץ הרבה מאוד דברים במהלך אותן 1746 השנים, יותר מאשר ברוב ארצות העולם. האימפריות ה-רומאית, הביזנטית, הערבית, הממלוכית, העות’מאנית ו‘הבריטית’ החליפו זו את זו. הממלכות של הצלבנים היו פרק חשוב בפני עצמו.

רוב הישראלים’ יופתעו לשמוע שהצלבנים שהו בארץ במשך כמעט 200 שנה – הרבה יותר מאשר היישוב הציוני עד כה. זו בהחלט לא הייתה אפיזודה קצרה וחולפת.

█ גם הצלבנים וגם הציונים ראו את עצמם כראש-גשר של המערב במרחב זר ועוין.

הדמיון בין הצלבנים והציונים מושך את העין מהמבט הראשון. שתי התנועות העבירו מספר גדול של בני-אדם מאירופה אל ארץ-הקודש. (בשנים הראשונות של התקופה הציונית באו כמעט רק אירופים.) מכיוון ששתי התנועות באו מאירופה, ראתה האוכלוסייה המקומית בצלבנים ובציונים פולשים מערביים.

לא הצלבנים ולא הציונים ראו יום אחד של שלום בכל תקופת קיומם. התחושה המתמדת של סכנה צבאית עיצבה את כל ההיסטוריה שלהם, את התרבות שלהם ואת האופי שלהם.

בתולדות הצלבנים היו תקופות קצרות של שביתת-נשק, בייחוד עם דמשק. לנו יש עכשיו הסכמי-שלום עם מצריים וירדן. אך בהעדר כל רגש הדדי של שלום או ידידות עם בני המדינות האלה, ההסכמים עימן דומים יותר לשביתת-נשק.

כאז כן עתה, הצלבנים נהנו מהעובדה שהערבים לא היו מסוגלים להתאחד והתקוטטו ביניהם כל העת. עד שבא צלאח-א-דין הגדול, שהיה כורדי במוצאו, איחד את הערבים והביס את הצלבנים בקרב הגדול בקרני-חטין, ליד טבריה. אחרי תבוסה היסטורית זו, התבססו הצלבנים מחדש בחלק של הארץ ושהו כאן עוד ארבעה דורות.

גם הצלבנים וגם הציונים ראו את עצמם כראש-גשר של המערב במרחב זר ועוין. הצלבנים הגיעו, כמובן, כצבא של המערב לכיבוש ארץ-הקודש. בספרו “מדינת היהודים” כתב  בנימין זאב הרצל, כי אנחנו נשרת בפלסטינה כחיל-החלוץ של התרבותאירופית) נגד הברבריותמוסלמית).

הר-הבית, שהיה קדוש גם לצלבנים, ממשיך בימינו להוות מוקד של מאבק יומיומי. בשבוע שעבר, הורשו שני חברי כנסת דתיים-ימנים-קיצונים להיכנס לשם. למרבה המזל, הפעם זה לא גרם למהומות, כמו בפעמים קודמות.

באותו השבוע, שרת-המשפטים שלנו (“השטן בתחפושת אישה יפה“) האשימה את בית-המשפט העליון בכך שהוא מחשיב את זכויות-האדם יותר מאשר את “ערכי הציונות” (יהיו אשר יהיו). שקד, כבר שוקדת על הצעת-חוק שתעלה את “ערכי הציונות” מעל ל”ערכי הדמוקרטיה“. הציונות מעל לכל.

הדימיון בין הצלבנים והציונים בולט ביותר בכל הנוגע לנושא השלום.

█ הרעיון האירופי של “לאום” עוד לא נולד בימי הצלבנים. האבירים היו צרפתים, אנגלים וגרמנים, אך מעל לכל הם היו נוצרים.

הצלבנים לא יכלו, כמובן, לחשוב על שלום. המפעל שלהם היה כולו מבוסס על שיחרור ירושלים וארץ-הקודש כולה מידי האויב הנצחי; המוסלמים. זה מנע מראש כל אפשרות של שלום עם אויבי אלוהים.

הציונים מדברים ללא-הפסק על שלום. אין שבוע שבו בנימין נתניהו אינו מדבר על כמיהתו הבוערת לשלום. אבל כבר ברור לגמרי שאינו חולם להחזיר ולו סנטימטר אחד של אדמה ממערב לירדן. זה עתה הכריז מחדש שאינו מתכוון לשרש אף התנחלות אחת בגדה המערבית. לפי החוק הבינלאומי, כל התנחלות בלתי-חוקית.

מובן שיש הבדלים עצומים בין שתי התנועות ההיסטוריות, כגודל ההבדלים בין המאה ה-11 והמאה ה-21.

האם יכול מישהו לתאר לעצמו את האבירים הטמפלרים כשבידיהם פצצה גרעינית? את צלאח-א-דין רוכב על טנק? את אבירי-ההוספיטל טסים מצרפת ליפו?

הרעיון האירופי של “לאום” עוד לא נולד בימי הצלבנים. האבירים היו צרפתים, אנגלים וגרמנים, אך מעל לכל הם היו נוצרים. ואילו הציונות הייתה תולדת הרצון להפוך את יהודי העולם ל”אומה ככל האומות“, במובן המודרני של המושג.

מי היו היהודים האלה אז? באירופה של המאה ה-19, מולדת של לאומים חדשים, היו היהודים חריג לא-טבעי ועל כן, שנאו אותם וחששו מפניהם. למעשה, הם היו שריד מימי האימפריה הביזנטית, שהאוכלוסייה שלה הייתה מחולקת לעדות, שכל אחת מהן הייתה מבוססת על דת. עדות אלה היו אוטונומיות וכפופות, גם מבחינה משפטית, למנהיגיהן הדתיים.

גבר יהודי באלכסנדריה שבמצריים היה יכול לשאת אישה יהודית מאנטיוכיה בסוריה, אך לא לשאת את השכנה הנוצריה בבית ממול. אישה קתולית בדמשק, יכלה לשאת גבר קתולי בקושטא, אך לא את הגבר האורתודוקסי-היווני ברחוב השני. המבנה החוקתי הזה, עדיין קיים בארצות מסוימות, וביניהן, לא תנחשו! – ב… ישראל.

אך גם אם לוקחים בחשבון את כל ההבדלים בתקופה, ההשוואה בית שתי התנועות היא בכל זאת חשובה. היא מספקת מזון רב למחשבה – בייחוד כשיושבים על החוף של קיסריה, לפני החומה של העיר הצלבנית, מרחק של קילומטרים אחדים מנמל עתלית, שבו נזרקו אחרוני הצלבנים אל הים, פשוטו כמשמעו. כך הגיע פרק הצלבנים בארץ ישראל לסופו, לפני 726 שנים.

אני מרשה לעצמי לנסח מחדש את אימרתו ראנסימן; ‘אני מקווה שנלמד בעוד מועד, איך לא להיות כמותם‘.




אודות הכותב

אורי אבנרי

אוּרי אבנרי (נולד ב-10 בספטמבר 1923) הוא עיתונאי, סופר ופוליטיקאי ישראלי, יליד גרמניה, פעיל-שלום, פעיל פוליטי המזוהה עם ה’שמאל הרדיקלי בישראל’’ ח"כ לשעבר, חבר-מייסד, "גוש שלום", תנועת-שלום בלתי-תלויה (1993), עורך ראשי לשעבר של השבועון "העולם הזה" (1950-1990), חבר-כנסת לשעבר (שלוש תקופות-כהונה; 1965-1969, 1969-1973, 1979-1981), חבר-מייסד, "המועצה הישראלית למען שלום ישראלי-פלסטיני" (1975).

Add Comment

Click here to post a comment

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

דילוג לתוכן