בימים אלו, אנו נמצאים בלב סערה חזקה שבו קבוצת רופאים, החליטה לעבור ולהקים מחלקה אונקולוגית בבית חולים שערי צדק וטעמם הוא כי יש כוונה לאחד בין ‘אונקולוגית ילדים’ ל’אונקולוגית מבוגרים’ ההורים של הילדים החולים, תומכים ברצונם זה ואילו מנגד נאבק פרופ’ זאב רוטשטיין , המשמש מנהל המרכז הרפואי הדסה, ביחד עם הנהלת בית חולים הדסה, כנגד מהלך זה ומשרד הבריאות, תומך בגישתו ומתוך חשש להישנות הדבר במקום אחר.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן נעים’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
הסערה, הגיעה לפתחו של בית המשפט הגבוה לצדק (בגץ) וזה בחר להעביר את “התפוח הלוהט” ל’גישור‘ כפוי אצל מי שהיה המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, פרופסור אליקים רובינשטיין ונקווה, כי הוא זה שיצליח להשקיט את הסערה, אך מסופקני, בכך.
המאבק הזה שבין משרד הבריאות – בית החולים הדסה לבין הרופאים על גבם של החולים הוא מאבק של טוב ורע שהם יחדיו והרי גם בית חולים וגם הרופאים רוצים להציל חיים, אז מדוע זה הם נאבקים האחד כנגד משנהו.
צחוק הגורל הוא, כי סמל הרפואה, מציג אף הוא טוב ורע יחדיו, כאשר הסמל מציג ‘נחש’ הכרוך סביב מטה.
הנחש, יכול להיות אכזרי מחד ומנגד להציל בני אדם, כמו שאמר הרופא ואסטרולוג שווייצרי; פיליפוס אאורליוס פאראצלסוס (Paracelsus, Philippus Aurelius) (1493 – 24 בספטמבר 1541) שהיה אלכימאי ידוע שם במאה ה-16; “רק המינון עושה את הרעל” והרי במינון גבוה, אתה מת ובמינון נמוך, אתה… מרפא וממש כמו שהמונח “נחש” = “משיח” בגִּימַטְרִיָה.
בפרשת השבוע ‘פרשת חֻקַּת’ היא פרשת השבוע, השישית בספר במדבר. היא מתחילה בפרק י”ט, פסוק א’ ומסתיימת בפרק כ”ב, פסוק א’, ויש בה 87 פסוקים. מוצג סיפורו של ‘נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת’ שנאמר; “ה, וַיְדַבֵּר הָעָם, בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר: כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל. ו, וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם, אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ, אֶת-הָעָם; וַיָּמָת עַם-רָב, מִיִּשְׂרָאֵל. ז, וַיָּבֹא הָעָם אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ, כִּי-דִבַּרְנוּ בַיהוָה וָבָךְ–הִתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה, וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת-הַנָּחָשׁ; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה, בְּעַד הָעָם. ח, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ, עַל-נֵס; וְהָיָה, כָּל-הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי. ט, וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ–וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי.”
כמה סימבוליקה, יש בכך שאותו נחש שעליו נאמר בספר בראשית פרק ג’; “וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ, כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל-הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה; עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ. טו וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ, וּבֵין זַרְעָהּ: הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב“, הוא הנחש אשר מציל חיים…
והרי כבר אמרנו, כי; “טוב ורע יחדיו“. (מעניין לדעת, כי בשפה הארמית נקרא הנחש; ‘חיויא’ מילה שמקורה בשורש; ח.י.ה, כשם; חוה אימנו)
█║ “רק המינון עושה את הרעל” והרי במינון גבוה, אתה מת ובמינון נמוך, אתה… מרפא”
סמל הרפואה (“טוב ורע יחדיו“) הוא מטה אסקלפיוס, סמלו של האל אסקלפיוס, אל הרפואה והריפוי במיתולוגיה היוונית הקדומה. הסמל, מורכב מנחש הכרוך סביב מטה והוא משויך לאסטרולוגיה ולריפוי.
אסקלפיוס (ביוונית: Ἀσκλήπιος, בלטינית: Aesculapius) היה ‘אל הרפואה’ של היוונים והרומים. בזכות יכולת הרפואה האלוהית שלו אסקלפיוס “הקים את המתים לתחייה” ובכך צמצם את הפער בין בני האדם לבין האלים.
מסופר על אסקלפיוס, כי נקרא להציל את גלוקוּס בנו של מינוֹס מלך האי כרתים. לאחר שנואש מלהציל את בנו נעל מינוס את שניהם בחדר.
בלילה נכנסו שני נחשים תחת הדלת הנעולה לחדרם ואסקלפיוס הרג את הנחש הראשון אך נעזר בנחש השני אשר אחז בפיו, עלה.
ונאמר, כי סמל הרפואה העתיק, אינו מראה לנו את כלי מלאכתו של המרפא אלא את עומק הִוִוית הריפוי: המפגש עם החיים והמוות, הסכנה, ההתחדשות, הפיתוי והמסתורין ושוב שלובים זה בזה; “טוב ורע יחדיו“.
מבחינה משפטית, לא אתייחס לבגצ, הנזכר למעלה שעלול לפסוק כנגד ההורים והרי אין להם זכות להכתיב מי הרופאים שיטפלו בילדיהם, אלא לשילוב בין רפואה ומשפט.
השילוב הזה, הפך עם השנים למרתק. עם החלת ‘חוק זכויות החולה’ תשנ”ו –1996, נקבעו זכויות האדם המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי, תוך הגנה על כבודו ועל פרטיותו.
החוק, מקדיש פרק שלם ונפרד לנושא “ההסכמה מדעת לטיפול רפואי” (סעיפים; 13-16).
█║ סמל הרפואה העתיק, אינו מראה לנו את כלי מלאכתו של המרפא אלא את עומק הִוִוית הריפוי
באחד התיקים שטיפלנו במשרד עורכי הדין שלי, כנגד כירורג פלסטי, התברר, כי הלקוחה, ביקשה לבצע ניתוח אלקטיבי (ניתוח שאינו דחוף) של מתיחת בטן.
אך להלכה ולמעשה, בוצע לה לכל היותר ניתוח של שאיבת שומן והיא לא נתנה הסכמתה מדעת לטיפול רפואי שכזה.
לטענתה, הניתוח, היה מיותר ונותרה לה לרוחב בטנה צלקת גדולה מכוערת ומטרידה. בית המשפט, קיבל את תביעתה וחייב את הרופא המנתח בפיצוי כספי נכבד.
הדגש הוא, כי לגבי ניתוחים שאינם ניתוחים חיוניים, חלה ‘חובת גילוי‘ ומתן מידע מפורט ביותר ללקוח, כדי לקבל הסכמתו מדעת לניתוח האלקטיבי שהוא עומד לעבור.
פיצוי מיוחד שניתן בתחום ‘הרשלנות הרפואית’ הוא בשל פגיעה באוטונומיה – פגיעה בזכותו היסודית של מטופל כאדם לכבוד ולאוטונומיה, גם אם אין לכך ביטוי פיסי, כך שעצם הפגיעה, ללא צורך בהוכחת נזק נוסף, מגבשת ‘ראש נזק נפרד’.
עם חלוף השנים הורחבה האחריות שאותה מטיל בית המשפט על גורמים טיפוליים והיה והוכח טיפול רשלני, הרי בתי המשפט מחייבים בתשלום בסכומי פיצוי נכבדים.
במערכת היחסים של “טוב ורע יחדיו” – שיהיה לכולנו, רק טוב!
שבת שלום.
Add Comment