קמפיין: אנשים. לא סמלים

עמותת נגישות ישראל - Access Israel, יוצאת בקמפיין מקורי רחב היקף / ארצי של עמותת נגישות ישראל יחד עם משרד הפרסום ליאו ברנט, למיגור תופעת עברייני חניות הנכים והעלאת המודעות לנושא. בין לילה, אלפי תמרורי חניות נכים ב-15 ערים, ובעשרות רבות של חניונים ומרכזי קניות בפריסה ארצית, הוחלפו בתמונות של 50 אנשים אמיתיים עם מוגבלות, המספרים את סיפוריהם האישיים.

נאומו של בצלאל סמוטריץ' מכנס התנועה לאיכות השלטון

במשך עשרות שנים המתח הרצוי בין הרשויות השונות לא התקיים. יותר נכון לומר – הוא התקיים אבל בכיוון אחד בלבד. הרשות השופטת איתגרה פעם אחר פעם את שתי חברותיה, ואולם היא עצמה לא אותגרה לרגע. אסור היה לגעת בה.

פורום כאן נעים

האם יש קשר בין פעילות תחנת הכוח בחדרה לבין מחלות נשימה בילדים?

האם יש קשר בין פעילות תחנת הכוח בחדרה לבין מחלות נשימה בילדים? העיתונאי אלי לוי חדשות ערוץ 10 מביא את הסיפור ושיחה עם מנהלת מחלקת ילדים במרכז הרפואי הלל יפה דר' עדי קליין.

הרב יובל הכהן אשרוב – מגלה איך לרזות בלי דיאטה

הרב יובל הכהן אשרוב - מגלה לנו את הסוד איך לרזות בלי דיאטה.

זן נדיר – טורפים

טורפים - טורפי העל של ישראל כפי שנלכדו בעדשה של משה אלפרט במשך שלושים שנה: מסעודתו של הנמר האחרון בעין-גדי ועד המרדף אחרי זאבי הגולן. במאי תסריטאי וקריין: יגאל מוסקו.

אמא ל-12 מוצאת זמן לאהבה חדשה

ילדות כואבת ובעל אלים לא הצליחו לנצח את ליאת ברששת, שמגדלת לבד את תריסר ילדיה. עכשיו, נגד כל הסיכויים היא ממציאה את עצמה מחדש עם עמוד פייסבוק מצליח והרצאות שהיא מעבירה, ואפילו מוצאת זמן לאהבה חדשה.

סטטיק ובן-אל תבורי עם הלהיט החדש

סטטיק ובן-אל תבורי, הצמד המוזיקלי הישראלי עם הקליפ-להיט הראשון החדש בשפה האנגלית. זו הגרסה האמריקאית ל"סלסולים" שיצאה לעולם 12.12.18.

מפעל הפיס

נגישות השירות למגבלה תקשורתית (גמגום)

אנדריי קגן, אדם מגמגם אשר עובד בעמותת נגישות ישראל, מספר על עצמו ונותן המלצות לאופן בו יש לתקשר עם אדם מגמגם.

מרק שעועית מהיר וקל להכנה בנוסח דרוזי מסורתי

מרק שעועית מהיר וקל להכנה בנוסח דרוזי מסורתי, שניתן לטבען, רוטב לאורז [ 40 דק' בישול] מתכונים נוספים ניתן למצוא באתר - http://druzecuisine.com/ מרק שעועית מהיר כתוספת לאורז לבן, מתכון דרוזי מסורתי קל להכנה שניתן לטבען, מתוך סודות המטבח הדרוזי.

נעים לעקוב אחרי

בילוי נעים | אתר התרבות של ישראל זוכי פרס ישראל

פרופ' אדווין סרוסי חתן פרס ישראל לאמנות והמוסיקולוגיה

פרופ' סרוסי חתן פרס ישראל לשנת 2018 בתחום התרבות האמנות והמוסיקולוגיה, נחשב מפורצי הדרך במחקר המוסיקה הפופולארית והמוסיקה המזרחית (המכונה ים-תיכונית) ◄ "פירות מחקריו בתחום המורשת המוסיקלית ומסורות הפיוט של יהודי ספרד הזינו מסגרות לימוד וביצוע ובכך תרם פרופ' סרוסי להנחלתם לרבים" קבעה ועדת הפרס בראשותו של יושב ראש פרופ' איתן שטיינברג.

ב'שנת ה-70 לעצמאות ישראל' חתן 'פרס ישראל' בתחום חקר התרבות, האמנות והמוסיקולוגיה לשנת התשע"ח (2018) הוא הפרופסור אדווין סרוסי. כך בחרה ועדת הפרס שהתכנסה בראשותו של יושב ראש פרופ' איתן שטיינברג, כשלצדו חברות הוועדה; פרופ' מיכל גוברין ופרופ' רינה טלגם.

■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’

שר החינוך מר נפתלי בנט, הודיע היום (שלישי, כ"ח בשבט התשע"ח) על זכייתו של חתן פרס ישראל בתחום חקר התרבות, האמנות והמוסיקולוגיה, הפרופסור אדווין סרוסי וברך אותו על זכייתו.

בנימוקי ועדת הפרס לבחירת פרס ישראל בתחום חקר התרבות, האמנות והמוסיקולוגיה, צוין: "פרס ישראל בתחום חקר התרבות והאמנות, מוסיקולוגיה לשנת תשע"ח, מוענק לפרופ' אדווין סרוסי על תרומתו והישגיו במחקר המוסיקה היהודית באזור אל אנדלוס (ספרד וצפון אפריקה) והאימפריה העותמאנית.

פרופ' אדווין סרוסי חתן פרס ישראל בתחום האמנות והמוסיקולוגיה
פרופ' אדווין סרוסי חתן פרס ישראל בתחום האמנות והמוסיקולוגיה

פרופ' סרוסי, נחשב מפורצי הדרך במחקר המוסיקה הפופולארית והמוסיקה המזרחית (המכונה ים-תיכונית).

פירות מחקריו בתחום המורשת המוסיקלית ומסורות הפיוט של יהודי ספרד, הזינו מסגרות לימוד וביצוע ובכך תרם פרופ' סרוסי להנחלתם לרבים".

פרופסור אדוין סרוסי – קורות חיים

אדוין סרוסי, נולד במונטווידיאו, אורגוואי בשנת 1952 להורים ממוצא יהודי מזרח-אירופאי וצפון-אפריקאי. בבית זה, נשם מסורות מוסיקליות אירופאיות ובהתאם קיבל את ראשית חינוכו המוסיקלי המערבי, שכלל לימוד נגינה בכינור אצל פרופ' מיכאל סילאג'י מהונגריה וכן מגיל צעיר לימודי קומפוזיציה אצל המלחין הקטור טוסאר ארקארט, מחשובי המלחינים של אורוגואי ודרום אמריקה.

בהמשך השתלם בלימוד הלחנה אצל פרופ' אנדרה היידו ז"ל (חתן פרס ישראל). משחר נעוריו השתייך לתנועת הנוער הציונית שבה היה מנהיג, ועד מהרה מימש את חזונה הציוני, ובשנת 1971 עלה ארצה והחל את לימודיו באוניברסיטה העברית. הוא גויס מיד כעוזר מחקר במרכז לחקר המוסיקה היהודית שקם כמה שנים קודם לכן באוניברסיטה העברית. עם סיום לימודיו בהצטיינות התגייס לצה"ל.

בשנת 1977 חזר ללימודי תואר שני באוניברסיטה העברית ולפעילות מחקרית במרכז לחקר המוסיקה היהודית, שם היה שותף למפעל המרכזי של המוסד – עריכת האינוונטר של מקורות מוסיקה היהודית בתווים עד לשנת 1840, בהנהגתו של פרופ' ישראל אדלר ז"ל.

בשנת 1979 השתתף סרוסי לצד פרופ' אדלר במיון ובקטלוג של אוסף בירנבאום למוסיקה יהודית בהיברו יוניון קולג' (סינסינטי), אוסף הנחשב למקיף מסוגו בעולם, בפרויקט של הקרן הפדרלית למדעי הרוח (NEH). עם סיום לימודיו לתואר שני בשנת 1981 התקבל ללימודי הדוקטורט באוניברסיטה של קליפורניה, לוס אנג'לס, מן המרכזים החשובים ביותר ללימוד אתנומוסיקולוגיה בעולם, שם שהה עד לשנת 1985. את הדוקטורט השלים בשנת 1988.

בשנת 1986 חזר ארצה והצטרף לסגל ההוראה של כמה מוסדות, אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה העברית (כחוקר במרכז לחקר המוסיקה היהודית) ומכללת לוינסקי. במוסד אחרון זה הועסק במסגרת תהליך האקדמיזציה ותרם לפתיחת מערכת החינוך לתרבויות המוסיקה שמחוץ למערב.

בשנת 1990 קיבל משרה מלאה באוניברסיטת בר-אילן והפך לחבר סגל קבוע במוסד זה עד לשנת 2000 (תוך התקדמות לדרגות מרצה בכיר עם קביעות ופרופסור חבר). בשנה זו הוא עבר לאוניברסיטה העברית כפרופסור חבר ומשנת 2006 כפרופסור מן  המניין. בשנת 2000 הוא גם מונה למנהל המרכז לחקר המוסיקה היהודית, מוסד בו החל את עבודתו כחוקר בגיל 18.

תחומי המחקר בהם הוא התמחה הם רחבים. ניתן להפריד בין תחום המוסיקה היהודית והמוסיקה הישראלית ובמסגרתם תרם גם לפיתוח היבטים כלליים בתאוריה ובמתודה במוסיקולוגיה ובאתנומוסיקולוגיה.

הציע הסתכלות חדשה על התפילה היהודית במזרח

בתחום הראשון, מוסיקה יהודית, סרוסי התמחה בשני אזורים, אל אנדלוס, כלומר ספרד וצפון אפריקה, והאימפריה העות'מאנית. במחקריו השונים בנושא הזה פיתח סרוסי מתודות חדישות המשלבות מקורות היסטוריים עם מסורות שבעל פה.

כבר עבודתו העצמאית הראשונה על שירת הבקשות של יהודי מרוקו (עליה קיבל את התואר השני) האירה על התפתחות ההיסטורית של המנהג המוסיקלי-פייטני המפואר הזה, תוך עיון במקורות בכתבי יד ובדפוסים, ספרי מסע, הקלטות היסטוריות וזיכרונות שבעל פה. מתודה זו התפתחה לעבודת הדוקטור שלו שעסקה במוסיקה הליטורגית של הקהילה היהודית-תורכית הקטנה בווינה בסוף המאה ה-19.

על בסיס כתבי יד מוסיקליים שנמצאו בארכיונים, הצליח סרוסי לפענח תהליך של שינוי מעמיק שעברו קהילות יהודיות עות'מאניות בשלהי באימפריה. במקביל, בעבודה זו הוא פיתח מתודה לבדיקת תקפותם של מסמכים מוסיקליים יהודים בכתבי יד אל מול הזיכרון שבעל פה.

תרומתו של סרוסי לחקר השירה בלדינו לא מסתכמת רק בהיבט ההיסטורי שלה אלא גם בהתקבלותה במאה ה-20 וה-21. העניין בהתקבלות השיר בלדינו הביא לסדרת מאמרים הדנים בגלגולים של שיר מסוים תוך דגש על הרשתות החברתיות שצרכו את השיר, ודיון מפורט באינטרסים הפוליטיים והכלכליים של הדמויות אשר עסקו בשיר. המאמרים הללו הולידו ספר שהתקבל להוצאה לאור במועצה העליונה למחקר בספרד בשנת 2018.

בנוסף לעיון המקיף בשיר בלדינו, מחקרו על נג'ארה הוליד אפיק שני במחקריו והוא השילוב של תורת המקאם התורכי והערבי בתרבות היהודית, בהקשר הליטורגי והפרה-ליטורגי. בעקבות עיסוק זה הוא הציע הסתכלות חדשה על התפילה היהודית במזרח כשדה בו באים לידי ביטוי פומבי רגישויות ציבוריות שונות בתחום הזהות החברתית והמעמדית של המשתתפים בה, וכן רגישויות אסתטיות שהולכות ומשתנות עם הזמן. גישה זו הורחבה במחקר על ידי תלמידיו של סרוסי.

בתחום תרבות המוסיקה הישראלית תרם סרוסי בשני נושאים: מוסיקה פופולארית ומוסיקה המכונה מזרחית או ים-תיכונית. בנושא אחרון זה הוא נחשב לחלוץ במחקר האקדמי, בהתייחסו לתחום זה בצורה עיונית ונטולת משוא פנים תוך שהוא עוקב אחר התפתחותו בזיקה אמיצה לשינויים הפוליטיים והתרבותיים העמוקים שפקדו את החברה הישראלית אחרי מלחמת יום הכיפורים.

הוא ערך את מחקריו בנושא זה כשהתחום היה עדיין בחיתוליו, לבד או בשיתוף עם עמיתים מתחום האנתרופולוגיה. בחקר המוסיקה הישראלית הפופולארית שיתף סרוסי פעולה עם חוקר התרבות, הסוציולוג פרופ' מוטי רגב.

ביחד ערכו מחקר רב-שנים ללא תקדים בהיקפו, אשר כלל ראיונות עומק עם האבות המייסדים של המוסיקה הישראלית הפופולארית וכן מחקרים כמותיים ראשונים בתחום ואשר הניב את החיבור החשוב על המוסיקה הפופולרית בישראל.

סרוסי לא הצטמצם במחקריו רק לתחומים הספציפיים שצוינו לעיל. הוא הקדיש זמן גם לכתיבה על מוסיקה יהודית וישראלית במבט אינטגרטיבי. כתיבה אנציקלופדית זו היא רחבת היקף. אפשר לציין את פועלו בריכוז המאמר הענק על מוסיקה יהודית שבמילון גרוב'ס למוסיקה, המאמר המקיף על מסורות המוסיקה של היהודים הספרדים באנציקלופדיה למוסיקה איברו-אמריקאית (החשובה בתחומה) וכעת מאמרו על מוסיקה היהודית שיופיע בשנת 2018 באנציקלופדיה הגרמנית למוסיקה החשובה ביותר, "מוסיקה בהיסטוריה ובהווה".

בנוסף לפרסומים בצורת ספרים ומאמרים, רשימת הפרסומים של סרוסי מצטיינים בשורה ארוכה של הקלטות שהוא ערך, ההדיר והוציא לאור בארץ ובחו"ל. בתחום העשיר הזה בעשייתו נציין את הסדרה של תקליטורים בהוצאת המרכז לחקר המוסיקה היהודית, "אנתולוגיה של מסורות במוסיקה בישראל" (25 כרכים עד היום, רובם בעריכתו וחלקם  עם דברי הסבר עשירים מפרי עטו), ההוצאה לאור בחברת ראונדר בארה"ב של ההקלטות ההיסטוריות של מוסיקה של יהודי מרוקו בספרייה הקונגרס בוושינגטון והתקליטור פורץ הדרך ועטור הפרסים על שירת הנשים העממית בלדינו בלייבל היוקרתי Inedit של בית תרבויות העולם בפריס.

יצוין שסרוסי לא רק הקדיש מזמנו למחקריו ולפרסומם אלא שחלק נכבד ממרצו הושקע בהקמת דור חדש של מוסיקולוגים ישראלים בתחום חקר המוסיקה היהודית והישראלית. יותר מעשרים דוקטורנטים שלו (בעבר ובהווה) מאיישים כבר משרות בכירות באקדמיה בארץ ובחו"ל. לא רק סטודנטים ישראליים נהנו מהדרכתו אלא גם חוקרים צעירים בחו"ל שסרוסי נמנה עם מדריכיהם. לא רק חוקרים צעירים נהנו ללמוד אצלו, אלא גם סטודנטים רבים במוסדות אקדמיים מהשורה הראשונה בשלוש יבשות, כגון אוניברסיטאות שיקגו, הרווארד, ברקלי, ויסלייאן ודרת'מוט בארה"ב, וגם אוניברסיטאות טורונטו, בואנוס איירס, סאן פאולו, מוסקבה ועוד.

בנוסף לפעילות האקדמית בהוראה ובמחקר, הקריירה של סרוסי מצטיינת במעורבות חברתית במסגרות חינוכיות ופרפורמטיביות שונות. כבר עם תחילת דרכו כמרצה צעיר בשנות ה-80 המאוחרות של המאה הקודמת העביר השתלמויות שנתיות למורים למוסיקה בנושאים שהיו אז חדשים במערכת כגון ג'אז, וסדנאות של מוסיקה חוץ אירופית מזרחית ואף אפריקאית במחנות קיץ של הנוער המוסיקלי.

פעילות זו התעצמה החל מראשית שנות ה-90 כשבמסגרת עבודתו באוניברסיטת בר-אילן הקים את בית הספר למוסיקה שורשית (בתמיכת משרד החינוך והתרבות).

מפעל זה היה חלוצי בזמנו, באפשרו לראשונה הוראה מסודרת של מוסיקה מזרחית במסגרת אקדמית ואף הכשרת מורים בתחום זה. את ההצלחה של מפעל הזה יש להבין גם בהקשר של העלייה ההמונית מברית המועצות. בית הספר העסיק את מיטב המוסיקאים שהגיעו מהרפובליקות המרכז אסיאתיות של ברית המועצות ועל ידי כך יצר דיאלוג בין החברה הישראלית הוותיקה עם שכבה זו של מוסיקאים מהשורה הראשונה, והשתלבות המוסיקאים הללו בארץ. תוצאות של המהלך המהפכני הזה ניכרים עד היום בשדה המוסיקה הישראלית המכונה כיום "אתנית" או "מוסיקת עולם".

מפעל שני ראוי לציון הוא השיח המוסיקלי הים תיכוני, מפעל ייחודי שנוסד במסגרת "תהליך ברצלונה לשילוב ישראל במרחב הים התיכון".

השיח המוסיקלי, שעיקרו מפגש בלתי אמצעי בתנאי פנימייה מרוכזת בת כמה ימים בין מוסיקאים מוזמנים מחו"ל לבין מוסיקאים ישראלים, מקצועיים וחובבים, מומן בתחילה על ידי מכון ון ליר ובהמשך נתמך רבות על ידי מרכז משכנות שאננים.

במשך כעשור, החל משנת 1994, הביא המפעל לארץ את גדולי המוסיקאים מתורכיה, מרוקו, ספרד, יוון, אזרביידג'ן, הודו ועוד, אשר ביחד עם מסטרים ישראלים שחלקם היו אז בראשית דרכם האמנותית (כגון; יאיר דלאל, זוהר פרסקו, ישראל בורוכוב, פרץ אליהו, ועוד רבים אחרים) לימדו דור של מוסיקאים ישראלים שפתחו אחרי כן בקריירה בינלאומית בתחום "מוסיקת עולם".

השיח המוסיקלי היה פתוח גם לקהל שחזה במופעים ובחזרות הפתוחות, כך שלאירועים הייתה גם חשיפה ציבורית.

היבט אחר של שילוב עבודת המחקר של סרוסי עם מערכות החינוך וחיי תרבות הארץ קשור לנושא הפיוט. בשנת 2001, ביוזמת ד"ר מאיר בוזגלו וקרן אבי חי שהוקמה אז הוא הוזמן ליטול חלק בצוות החשיבה לשילוב הפיוט בהוויה הישראלית.

הצוות הזה הוליד את הקמתו של מפעל "קהילות שרות" (בו סרוסי תרם כמנחה של המנחים במפעל) ואת האתר "הזמנה לפיוט" (בו סרוסי כיהן בהנהלתה האקדמית ותרם, ביחד עם תלמידיו, חומרים רבים).

במקביל פיתח סרוסי את הסדרה "עוד ופיוט" במסגרת פסטיבל העוד הבינלאומי של בית הקונפדרציה. במשך כעשור, הוא הפיק תכניות מקוריות אשר הביאו תוצאות של מחקרים אל הבמה.

לפעילות ההפקה הזאת של מופעי מוסיקה יהודית ומזרחית היה לסרוסי, רקע עוד מימיו הראשונים, כשהפיק קונצרטים עבור פסטיבלים בינלאומית באירופה בסוף שנות ה-80 ובראשית שנות ה-90.

קונצרטים אלו הביאו לבמות אירופה לראשונה חזנים וזמרי עם יהודים מישראל אשר ייצגו את המסורות המוסיקליות השונות.

פרופסור סרוסי, היה גם פעיל בייצוג של מדינת ישראלים בגופים בינלאומיים. החשוב שבהם הוא המועצה הבינלאומית למוסיקה, ארגון המוסיקה היועץ לאונסק"ו.

הוא גם היה פעיל ב-מרכז לטיפוח הפולקלור בישראל (מעט"פ) ובתוקף חברותו במרכז זה (שתפקידו היה לעזור ללהקות פולקלור לפתח קשרים בחוץ לארץ) ייצג את ישראל בארגון הפסטיבלים האירופים לפולקלור.

במסגרת פעילותו הציבורית בישראל פרופ' סרוסי, היה חבר בוועדות מקצועיות רבות. נציין רק את חברותו ארוכת השנים במדור למוסיקה של מנהל התרבות, במליאת רשות השידור, בהנהלת התזמורת הסימפונית ירושלים – רשות השידור ובהנהלת תזמורת הבארוק ירושלים (שהוא נמנה עם ראשוני הנהלתה).

בשנת 2009 הקים פרופסור סרוסי את בית הספר לאמנויות באוניברסיטה העברית ועמד בראשו כחמש שנים. בנוסף, הוא היה מזכיר, גזבר ויושב ראש האיגוד הישראלי למוסיקולוגיה ותרם וייצוב המוסד הזה במעבר בין דור המייסדים לדור החדש של מוסיקולוגים בישראל.

 

 

 

 




  • אודות הכותב

    משה נעים

    עורך אתר כאן ישראל (כאן נעים) בלי מורא ובלי משוא פנים. עיתונאי מגיל 14. עובד כיום באינטרנט. בן 65, אב לעורך דין אלירן נעים. לר' אביב נעים ולקצינה בקבע; חלי נעים, סבא מאושר לשלוש נכדות אוריאן, מילה שרה ו-אריאל. המוטו; "אילו לחיים הייתה מהדורה שניה, הייתי מתקן בה את כל השגיאות...".

    Add Comment

    Click here to post a comment

    This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

    דילוג לתוכן