פָּרָשַׁת נָשֹׂא (או נשוא) היא פרשת השבוע השנייה בספר במדבר. היא מתחילה בפרק ד’, פסוק כ”א ומסתיימת בפרק ז’, פסוק פ”ט. פרשת נשוא היא הארוכה ביותר בתורה (למעט פרשיות מחוברות), ויש בה 176 פסוקים. השבת שבה קוראים את פרשת נשא היא תמיד השבת הסמוכה לחג השבועות (לפניו או אחריו).
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן נעים’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
בתחילת הפרשה, התורה מונה את משפחת הגרשוני ומייעדת להם תפקיד: כפי שהכתוב מתאר: “וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. נָשֹׂא, אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם-הֵם: לְבֵית אֲבֹתָם, לְמִשְׁפְּחֹתָם. מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, עַד בֶּן-חֲמִשִּׁים שָׁנָה–תִּפְקֹד אוֹתָם: כָּל-הַבָּא לִצְבֹא צָבָא, לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד. זֹאת עֲבֹדַת, מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי–לַעֲבֹד, וּלְמַשָּׂא. וְנָשְׂאוּ אֶת-יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן, וְאֶת-אֹהֶל מוֹעֵד, מִכְסֵהוּ, וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר-עָלָיו מִלְמָעְלָה; וְאֶת-מָסַךְ–פֶּתַח, אֹהֶל מוֹעֵד. וְאֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת-מָסַךְ פֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר, אֲשֶׁר עַל-הַמִּשְׁכָּן וְעַל-הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב, וְאֵת מֵיתְרֵיהֶם, וְאֶת-כָּל-כְּלֵי עֲבֹדָתָם; וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה לָהֶם, וְעָבָדוּ. עַל-פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו תִּהְיֶה, כָּל-עֲבֹדַת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי, לְכָל-מַשָּׂאָם, וּלְכֹל עֲבֹדָתָם; וּפְקַדְתֶּם עֲלֵהֶם בְּמִשְׁמֶרֶת, אֵת כָּל-מַשָּׂאָם. זֹאת עֲבֹדַת, מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי–בְּאֹהֶל מוֹעֵד; וּמִשְׁמַרְתָּם–בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן” .
█ השאלות הן:
א] מי היו בני גרשון ומה היה תפקידם?
ב] מהי משמעות המילה: “נָשֹׂא, אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן”?
█ …מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי. פְּקֻדֵיהֶם בְּמִסְפַּר כָּל-זָכָר, מִבֶּן-חֹדֶשׁ וָמָעְלָה
תשובות.
בני גרשון
גרשון: היה הבן הבכור של לוי בן יעקב ואחיהם של קְהָת וּמְרָרִי.
הוא מוזכר בכמה מקומות בתנ”ך:
“וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה, יַעֲקֹב וּבָנָיו:….. וּבְנֵי, לֵוִי–גֵּרְשׁוֹן, קְהָת וּמְרָרִי”.
בדברי הימים-א, ו, נאמר: “בְּנֵי, לֵוִי: גֵּרְשֹׁם, קְהָת וּמְרָרִי. וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-גֵרְשׁוֹם, לִבְנִי וְשִׁמְעִי”
על פי הנאמר בתחילת הפרשה, תפקידם של בני הגרשוני, היה: לשאת אֶת-יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן, וְאֶת-אֹהֶל מוֹעֵד, מִכְסֵהוּ, וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר-עָלָיו מִלְמָעְלָה; וְאֶת-מָסַךְ–פֶּתַח, אֹהֶל מוֹעֵד. וְאֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת-מָסַךְ פֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר, אֲשֶׁר עַל-הַמִּשְׁכָּן וְעַל-הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב, וְאֵת מֵיתְרֵיהֶם.
ציווי ה’ אל משה למנות את שבט לוי מופיע בפרשה הקודמת – פרשת במדבר ושם נאמר; “וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּמִדְבַּר סִינַי לֵאמֹר. פְּקֹד אֶת-בְּנֵי לֵוִי, לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם: כָּל-זָכָר מִבֶּן-חֹדֶשׁ וָמַעְלָה, תִּפְקְדֵם. וַיִּפְקֹד אֹתָם מֹשֶׁה, עַל-פִּי יְהוָה, כַּאֲשֶׁר, צֻוָּה. וַיִּהְיוּ-אֵלֶּה בְנֵי-לֵוִי, בִּשְׁמֹתָם–גֵּרְשׁוֹן, וּקְהָת וּמְרָרִי. וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-גֵרְשׁוֹן, לְמִשְׁפְּחֹתָם–לִבְנִי, וְשִׁמְעִי.
…מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי. פְּקֻדֵיהֶם בְּמִסְפַּר כָּל-זָכָר, מִבֶּן-חֹדֶשׁ וָמָעְלָה; פְּקֻדֵיהֶם, שִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת. מִשְׁפְּחֹת, הַגֵּרְשֻׁנִּי, אַחֲרֵי הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ, יָמָּה. וּנְשִׂיא בֵית-אָב, לַגֵּרְשֻׁנִּי, אֶלְיָסָף, בֶּן-לָאֵל.” במדבר ג, י”ד-כ”ה]
על פי פסוקים אלה; מספרם של בני גרשון היה; שִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת. הם חנו בצד מערב למשכן , ונשיא השבט היה: אֶלְיָסָף, בֶּן-לָאֵל. התורה, מגדירה את כפיפותם של בני גרשון – לאהרון ובניו.
הרמב”ן, מסביר כפיפות זו; אהרון ובניו היו קובעים את תפקידו של כל אחד מבני גרשון כגון: מי יהיה הגזבר, או המשורר, או השוער, ומי ימלא את תפקיד סחיבת המשא, כמו כן הם קבעו את מועד התחלת התפקידים בכל מסע, אלעזר היה ממונה על כל שלושת הנשיאים ואיתמר היה גזבר של גרשון ומררי והיה דואג שכל אחד ישיב את כליו בזמן החניה ומכאן ניתן לראות כמה היה הסדר מופתי ומדויק הן בנשיאת המשא והן בחנייה.
רבינו בחיי מדגיש; כי משאם של בני גרשון, היה קל, כי היו נושאים את הבדים שכללו את יריעות המשכן, המכסאות והקלעים.
█ פָּרָשַׁת נָשֹׂא או נשוא, משמעות המילה: “נָשֹׂא”
על פי דעת רז”ל – בני גרשון היו ממונים על האריגים וזוהי עבודה קלה יותר יחסית לעבודת מררי– כי עבודתם הייתה כבדה בהרבה לפי שהיו אחראים על נשיאת הנחושת והעצים, קרשי המשכן, בריחיו, עמודיו ואדניו.
משמעות המילה: “נָשֹׂא“. על פי דעת מקרא: קיים בביטוי זה מעין פיוס כלפי בני גרשון על שהוקדמו להם אחיהם, בני קהת, במפקד הזה בו בזמן שגרשון היה בכור ומטעם זה היה מן הראוי להזכיר אותו תחילה ועל כן השימוש במילה: “נָשֹׂא“- משיב להם את כבודם- במידה מסוימת בעוד שיתכן שנפגע.
רעיון יפה ראיתי בספר: “מעיינה של תורה”: שלושת בני לוי מרמזים על שלוש תקופות – בהם היו שרויים עם ישראל:
קהת: מרמז על התקופה בה עם ישראל מקובצים יחדיו בארץ,
קהת מלשון: “ולו יקהת עמים” היו עומדים בדרגה נעלה, שנאמר; “ובני קהת עם רם” הם היו מאירים את העולם – הם היו עזים וחזקים בקדושה בהתחברותם לקב”ה . לתקופה כזו מתאימה מאד נשיאת ראש.
גרשון מסמל את התקופה- בה עם ישראל נמצאים בגלות, גירשון מלשון גירוש, לכן תיאר הכתוב ,למרות שעם ישראל גלו מארצם בכל זאת הם נעלים ונשואי ראש; “נָשֹׂא, אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן–גַּם-הֵ”;
“מהטעם שהם מבטלים עצמם מפני חכמיהם ולומדים תורה מפיהם והדבר נחשב, כאילו היו מקריבים קורבנות.
כמו שאמרו חז”ל; “בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי מנחה טהורה- אלה תלמידי חכמים שבבל שעוסקים בתורה כאילו הקריבו כל הקרבנות”
.
מררי; מסמל את התקופה הקשה של עם ישראל– בה מיררו את חייהם- בתקופה זו עם ישראל מושפל ונרמס עד עפר. ולמרות זאת מוסרים את נפשם בעד ה’ ותורתו.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק; גרשון היה הבן הבכור של לוי-בן יעקב ולו שני אחים; קהת ומררי, בני גרשון, נועדו להשתתף בעבודת אהל מועד בעיקר היו אחראים על משא הבדים והיריעות של המשכן, הם הצטיינו בענווה, באופן שהיו מבטלים עצמם בפני חכמיהם ולומדים מהם תורה.
הרמב”ן, אומר באיגרתו; כי מידת הענווה; “היא מידה טובה מכל המידות“. ועל כן הגיעו למקום רם ונעלה והביטוי: “נָשֹׂא, אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן” נאה וגם יאה להם.
Add Comment