בשנת 2013, ציוו בני זוג את כל רכושם האחד לשני. חודשיים לאחר מכן (21.9.2013), נפטר האיש מ’מחלה סופנית’ וזוגתו הגישה בקשה לקיום הצוואה. ילדיו מנישואיו הקודמים, טענו, כי אביהם היה תחת השפעת תרופות וכי בת הזוג, ניצלה את חולשתו – אך בית המשפט למשפחה, קבע, כי האב היה עצמאי וצלול וניכר שידע מה הוא עושה.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר.
בצוואה ציווה המנוח את כל רכושו למבקשת. עוד ציווה, כי ככל שהוא והמבקשת, ילכו לעולמם באותו מועד, ירשו את עיזבונם בחלקים שווים בנו מ’ ג’ ושני ילדיה של המבקשת, ס’ נ’ ו-ס’ נ’.
בבקשה שהגישה בת הזוג באמצעות עורך דין אורי צפת בעל מוניטין של 40 שנה ועוסק בתחום דיני ירושות וצוואות והינו בין המשרדים המובילים בתחום.
היא סיפרה שהכירה את המנוח ב-2005 ובשמונה השנים האחרונות לחייו הם היו ידועים בציבור. היא הוסיפה שהם לא הביאו לעולם ילדים משותפים – אך לכל אחד מהם ילדים מנישואים קודמים.
האישה עתרה לקיים את צוואת בן זוגה מיולי 2013, בה הוריש לה את כל רכושו תוך נישול ילדיו.
ילדי המנוח התנגדו לצוואה. שני ילדיו מנישואיו הראשונים, שיוצגו על ידי עורך דין אפרים מנדלמן, טענו, כי מאז נפרדו הוריהם שמר עמם האב על מערכת יחסים קרובה ואוהבת. לדבריהם, כוונתו האמיתית הייתה להותיר את חלק הארי של עיזבונו להם.
עוד לטענתם, כתוצאה ממחלתו סבל אביהם מכאבים ובחודשי חייו האחרונים הוא היה תחת השפעת תרופות וסמים רפואיים ולא כשיר לחתום על הצוואה. בנוסף, הוא היה תלוי באופן מוחלט בבת זוגו והיא החתימה אותו על הצוואה, זאת תוך ניצול חולשתו וכשהיא מעורבת באופן פעיל בעריכתה. בנו של האיש מנישואיו השניים, שיוצג על ידי עורך דין אהרון טירר הוותיק, הצטרף אל הטענות.
המבקשת, שיוצגה על ידי עורך דין אורי צפת, הסבירה שהמנוח רצה לערוך צוואה, כדי להבטיח שכל הרכוש המשותף יעבור לאחר מותו אליה. לדבריה, הוא לא רצה להוריש לילדיו דבר, מאחר שהיו עמו בקשר מועט ו-לא כיבדו אותו.
היא הוסיפה שבתקופה בה נערכה הצוואה, היה המנוח עצמאי לחלוטין וללא בעיות קוגניטיביות או נפשיות שפגעו בכשירותו.
█ “המנוח, היה בכשירות קוגניטיבית, שכלית ונפשית מלאות להבין את טיב הצוואה”
כבוד השופטת שלי אייזנברג סגנית נשיא בתי המשפט לענייני משפחה במחוז חיפה, דחתה את ההתנגדות ואישרה את הצוואה.
כב’ השופטת אייזנברג, קיבלה את קביעת המומחה הרפואי שמונה בתיק שלפיה; “ניתן להניח במידה גבוהה של סבירות, כי המנוח, היה בכשירות קוגניטיבית, שכלית ונפשית מלאות להבין את טיב הצוואה“.
כמו כן, היא דחתה את טענות הילדים להשפעה בלתי הוגנת וציינה, כי בזמן עריכת הצוואה, המנוח לא נעזר בשירותי סיעוד, המשיך לנהוג ולהתנהל בכוחות עצמו ואין ראיה לכך שהיה תלוי במבקשת מבחינה פיזית או שכלית.
עוד התרשמה כבוד השופטת, כי מערכת היחסים בין המנוח לילדיו לא הייתה קרובה וחזקה. כך למשל, התברר ש”הבן הגדול” ידע על מחלת אביו, רק יומיים לפני פטירתו.
״מחומר הראיות, עולה מעל לכל ספק, כי רצונו של המנוח, משתקף מצוואתו ועולה בקנה אחד עם נסיבות חייו ומערכת היחסים שלו עם ילדיו״, כתבה כב’ השופטת אייזנברג.
כבוד השופטת שלי אייזנברג, ציינה והדגישה, עוד; “אמנם נפלו מספר פגמים צורניים בצוואה, כמו העובדה ששני העדים לא חתמו עליה בו זמנית אלא בהפרש של כמה שעות, אך הדבר אינו פוגע במסקנתה שרצונו של המנוח היה להעניק את כל רכושו למבקשת.
לא ניתן צו להוצאות.
- בא כוח המבקשת; עורך דין אורי צפת
- בא כוח המתנגדים; עורך דין משפחה אפרים מנדלמן, עורך דין אהרון טירר
הכותב עורך דין אלירן נעים העוסק בענייני משפחה, לא ייצג/ה בתיק זה.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
◄אל פסק הדין | הובא באדיבות אתר המשפט הישראלי “פסק-דין“.
Add Comment