איך להכין עוגת פירות יבשים | מתכון טבעוני | ללא גלוטן

יפית בן מרדכי, דיאטנית קלינית, מלמדת אתכם איך יש להכין עוגת פירות יבשים, בריאה, טבעונית, ללא גלוטן.

הפייקים סביב וירוס קורונה | מהצד השני עם גיא זהר

כאן 11 | חשבתם שוירוס קורונה ויראלי? חכו שתראו את הפייקים שרצים עליו | שירי מימון טענה שמעולם לא ראתה מישהו מצליח עם השיר "סטון קולד". האמנם?

פורום כאן נעים

צנים פקאן ופירות יבשים של דודו אוטמזגין

רעיון לט"ו בשבט: צנים פקאן ופירות יבשים של דודו אוטמזגין. ערוץ האוכל YES 28, HOT 38.

אדיר מילר במופע אלתורים

אדיר מילר במופע האלתורים בערוץ 2. קורע.

שראל הפראית- פרק 1: הנגב

מהלך של שנה שלמה בחייהם של צמחים ובעלי חיים במדבר הנגב הצחיח, המהווה יותר ממחצית שטחה של ישראל. מה סוד ההישרדות שלהם במדבר הקיצוני שזוכה רק למ"מ ספורים של גשם בשנה?

מגן דוד אדום: מירי בוהדנה מתנדבת במד”א

רגע לפני עליית תכניתה משחקי השף, מירי בוהדנה כמו שלא הכרתם אותה, מתנדבת במדא ועוד. כתבתה של חן זנדר - שישי עם איילה חסון - רשת 13 - 25.10.19

ערוץ 10 – שישי עם איילה חסון

תאוות בשרים | ערוץ 10 - שישי עם איילה חסון - 13.4.18.

מפעל הפיס

מעצר חוליית גנבי עגלים בנגב

צוותי מג"ב שביצעו אכיפה באזור הדרום, על מנת לסכל גניבות חקלאיות, התחקו אחר חוליה שגנבה עגלים ממושב יכיני. בתום מרדף רגלי ורכוב, בסיוע היחידה האווירית, נעצרו החשודים, והעגלים הושבו לבעל המשק כשהם בריאים ושלמים.

נעים לעקוב אחרי

העולם הזה על פי אורי אבנרי פוליטי מדיני

מאהוד ברק עד דונלד טראמפ | העולם הזה על פי אורי אבנרי

"ירושלים שלנו צריכה להיות מאוחדת, פתוחה לכל באיה ושייכת לכל תושביה, בלי גבולות ובלי גדרי-תיל בליבה". המסקנה המעשית; “ירושלים שלנו צריכה להיות בירת שתי המדינות שתחיינה זו לצד זו בארץ הזאת – ירושלים המערבית בירתה של מדינת-ישראל וירושלים המזרחית בירתה של מדינת-פלסטין“. הלוואי ויכולתי להדביק את העצומה הזאת לדלתות הבית הלבן.
אהוד ברק עם דונלד טראמפ ברקע ירושלים | עיבוד: שולי סונגו© 
אהוד ברק עם דונלד טראמפ ברקע: ירושלים | עיבוד: שולי סונגו©

אהוד ברק “שבר שתיקה”. הוא פירסם מאמר ב”ניו-יורק טיימס” ובו תקף את ראש ממשלת ישראל בחריפות. במלים אחרות, הוא עשה בדיוק מה שעשו החיילים-לשעבר הקוראים לעצמם “שוברים שתיקה”, הנאשמים בכך שהם מכבסים את הכביסה המלוכלכת שלנו בחוץ לארץ.

■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה ב’פייסבוק’ או בטוויטר.

אך מלבד ההתקפה על בנימין נתניהו, ניצל ברק את ההזדמנות כדי להגיש את תוכנית-השלום שלו. נראה שהרמטכל-לשעבר וראש-הממשלה-לשעבר, מתכנן קמבק ותוכנית-השלום שלו היא חלק מהמבצע הזה. בכלל, אנחנו חיים עכשיו בעונה של תוכניות-שלום.

אני מכבד את האינטליגנציה של ברק. לפני שנים רבות, כאשר הוא היה עדיין סגן הרמטכל, הוא הזמין אותי במפתיע לשיחה פרטית. דיברנו על ההיסטוריה הצבאית של מאה ה-17 (ההיסטוריה הצבאית הייתה אחד התחביבים שלי) ונוכחתי לדעת שברק באמת מומחה. נהניתי מהשיחה.

באחד מערבי האביב של 1999 הייתי חלק מההמון הצוהל שהתאסף בכיכר-רבין בתל-אביב כדי לברך את ברק, אחרי שזכה בבחירות והפך לראש-הממשלה. הוא הבטיח לנו “שחר של יום חדש“. במיוחד הוא הבטיח לעשות שלום עם הפלסטינים.

מבחינה אינטלקטואלית ברק, עולה בהרבה על כל הפוליטיקאים בזירה הישראלית. אבל אינטליגנציה עלולה להיות מכשול.

אנשים אינטליגנטיים מאוד עלולים להיות שחצנים. הם בזים לבני-אדם בעלי מנת-משכל נמוכה יותר. מכיוון שברק היה בטוח לגמרי שיש לו כל התשובות, הוא ביקש מהנשיא קלינטון להזמין את יאסר ערפאת לפגישה משולשת.

למחרת היום דיברתי עם ערפאת, וראיתי שהוא מודאג מאוד. הרי שום דבר לא היה מוכן לפגישה, לא היו חילופי-דיעות מוקדמים, כלום. ערפאת לא רצה לבוא לפגישה, אבל אי-אפשר לסרב להזמנה של נשיא ארצות-הברית.

התוצאה הייתה הרת-אסון. ברק, שהיה, כרגיל, בטוח בעצמו, הציג את הצעת-השלום שלו. היא הייתה באמת נדיבה יותר מכל ההצעות הישראליות הקודמות, אך היא לא הגיעה ולו למינימום הדרישות של הפלסטינים. הוועידה התפרקה.

מה עושה דיפלומט בנסיבות כאלה? הוא מודיע ש”היו לנו חילופי-דיעות מועילים. אמנם לא הגענו עדיין לידי הסכמה מלאה, אבל המשא-והמתן, יימשך ואם יהיה צורך תתקיימנה עוד ועידות, עד שיושג הסכם”.

ברק לא אמר זאת. הוא גם לא אמר; “מצטער, לא היה לי מושג על נקודת-ההשקפה הפלסטינית. עכשיו אלמד אותה בכובד-ראש”.

במקום זאת ברק, חזר הביתה והכריז שישראל הציעה הצעות נדיבות ללא תקדים, שהפלסטינים, דחו את הכל, שהפלסטינים רוצים לזרוק אותנו לים וש”אין לנו פרטנר לשלום“.

█ דונלד טראמפ אינו גאון כמו אהוד ברק. אבל גם לו יש “תכנית שלום”.

אילו נאמרו משפטים אלה על-ידי מנהיג ימני, היו הכל מושכים בכתפיים. אבל כשזה בא מפי “מנהיג מחנה-השלום“, היו למילים האלה תוצאות הרות-אסון. התוצאות שלהן מורגשות עד היום.

עכשיו מופיע ברק, ברק החדש ובידיו תוכנית-שלום חדשה, לגמרי. מה היא אומרת?

המטרה, לדבריו, היא “הפרדה” מהפלסטינים. לא שלום, לא שיתוף-פעולה, רק הפרדה. להיפטר מהם. “שלום” כבר אינו סחורה.

להיפרד איך? ישראל תספח את השכונות היהודיות החדשות במזרח ירושלים ואת גושי ההתנחלות. ואז מגיע העיקר; האחריות הביטחונית הכוללת בגדה המערבית תישאר בידי צהל “ככל שדרוש”. כלומר, המשך הכיבוש בלי סוף.

ובסוף המסקנה העצובה; “גם אם אין אפשרות לפתור את הסיכסוך הישראלי-פלסטיני בשלב זה – וסביר שאין אפשרות כזאת…”.

אם יש פלסטיני אחד שיקבל תנאים אלה, אהיה מופתע. אבל לברק, אז וכיום, לא איכפת מה חושבים ומה מרגישים הפלסטינים. בדיוק כמו נתניהו, שהוא לפחות די הגון כדי לא להציג “תוכנית שלום“. ובדיוק כמו טראמפ.

דונלד טראמפ אינו גאון כמו אהוד ברק. אבל גם לו יש “תכנית שלום“.

קבוצה של יהודים ימניים, ובכללם חתנו (שגם הוא לא גאון) עבדו במשך חודשים על תכנית זו. טראמפ הציע אותה למחמוד עבאס (אבו-מאזן), ליורש-העצר החדש של סעודיה ולנסיכים ערבים אחרים. נראה שהתכנית מציעה מדינה פלסטינית המורכבת מאיים מבודדים אחדים בגדה המערבית, בלי ירושלים ובלי צבא.

זה שיגעון גמור. אין אף פלסטיני אחד, ואף לא אדם אחד בעולם הערבי, שיקבל את זה. גרוע מזה, מי שמציע קריקטורה כזאת של מדינה’ מראה שהוא בור גמור.

וכאן מוקד הבעייה האמיתית; זה גרוע מסתם בורות. זה חושף בוז תהומי לפלסטינים ולערבים בכלל. יש כאן אמונה בסיסית שהרגשות של הערבים – אם בכלל יש להם רגשות – אינם חשובים. גישה זו היא שריד מהתקופה הקולוניאלית. יש דרך פשוטה להבין לנפש הזולת: להיכנס לעורו. לדמיין שאתה במקומו. מה היית חושב? מה היית מרגיש?

לפלסטינים, ולערבים בכלל, יש רגשות ויש מחשבות. הם עמים בעלי גאווה. הם זוכרים עדיין את התקופות שבהן היו המוסלמים מתקדמים לאין-שיעור יותר מאשר האירופים, שהיו אז עדיין פראי-אדם. הערבים נפגעים עמוקות כאשר נשיא ארצות-הברית ויועציו היהודים מתייחסים אליהם כאל זבל.

העלבון עלול לגרום להתקוממויות בארצות המוסלמים. ואלה עשויות לטאטא מהבמה את הנסיכים הערביים, שכירי ארצות-הברית.

█ לשם מה? למען כותרת בעיתון? טראמפ תפס עלינו טרמפ.

סערת הרגשות נוגעת במיוחד לירושלים. בעיני המוסלמים, כמו בעיני היהודים, ירושלים אינה סתם עיר. זהו המקום הקדוש השלישי בחשיבותו באיסלם, המקום שממנו הנביא מוחמד – יבורך זכרו – עלה לשמיים. שום מוסלמי אינו יכול לוותר על ירושלים. זה אינו עולה כלל על הדעת.

ההחלטות האחרונות של הנשיא טראמפ לגבי ירושלים הן – לומר זאת בעדינות; אידיוטיות. הערבים נסערים, לישראלים זה לא איכפת. המשרתים הערביים של ארצות-הברית, הנסיכים וכל השאר, מודאגים מאוד. התקוממות של המוני הערבים עלולה לטאטא אותם מהבמה.

ולשם מה? למען כותרת בעיתון? טראמפ תפס עלינו טרמפ.

אין באיזור שלנו – ואולי בעולם כולו – נושא עדין יותר מאשר ‘ירושלים’. ירושלים קדושה לשלוש דתות, והרי אין אפשרות להתווכח עם קדושה.

בעבר הקדשתי מחשבה רבה לנושא זה. אני אוהב את ירושלים (בניגוד למייסד הציונות, בנימין זאב הרצל, שירושלים הגעילה אותו ושברח ממנה אחרי לילה אחד בלבד). הציונים הראשונים לא אהבו את העיר, שסימלה בעיניהם את כל הרע והרקוב ביהדות.

לפני כעשרים שנה, חיברתי עצומה, בשיתוף עם ידידי המנוח פייסל אל-חוסייני, מנהיג הערבים בירושלים וצאצא של המשפחה האצילית ביותר בעיר. על העצומה חתמו מאות ישראלים ופלסטינים.

אזרח בשם; אביאל צרפתי, נהג משאית מ-פרדס-חנה, שלח לי השבוע את הנוסח בחתימתו, בדואר רשום. תודה מקרב לב.

כותרת העצומה, הייתה; “ירושלים שלנו“, והיא נפתחה במילים; “ירושלים היא שלנו, הישראלים והפלסטינים – מוסלמים, נוצרים ויהודים“.

ובהמשך; “ירושלים שלנו היא פסיפס מרהיב של כל התרבויות, הדתות והתקופות שהעשירו את העיר, מאז ימי-קדם ועד עתה; כנענים ויבוסים ובני-ישראל, יהודים ויוונים, רומאים וביזנטים, נוצרים ומוסלמים, ערבים וממלוכים, עות’מנים ובריטים, פלסטינים וישראלים”.

והלאה; “ירושלים שלנו צריכה להיות מאוחדת, פתוחה לכל באיה ושייכת לכל תושביה, בלי גבולות ובלי גדרי-תיל בליבה”.

והמסקנה המעשית; “ירושלים שלנו צריכה להיות בירת שתי המדינות שתחיינה זו לצד זו בארץ הזאת –  ירושלים המערבית בירתה של מדינת-ישראל וירושלים המזרחית בירתה של מדינת-פלסטין“.

הלוואי ויכולתי להדביק את העצומה הזאת לדלתות הבית הלבן.




אודות הכותב

אורי אבנרי

אוּרי אבנרי (נולד ב-10 בספטמבר 1923) הוא עיתונאי, סופר ופוליטיקאי ישראלי, יליד גרמניה, פעיל-שלום, פעיל פוליטי המזוהה עם ה’שמאל הרדיקלי בישראל’’ ח"כ לשעבר, חבר-מייסד, "גוש שלום", תנועת-שלום בלתי-תלויה (1993), עורך ראשי לשעבר של השבועון "העולם הזה" (1950-1990), חבר-כנסת לשעבר (שלוש תקופות-כהונה; 1965-1969, 1969-1973, 1979-1981), חבר-מייסד, "המועצה הישראלית למען שלום ישראלי-פלסטיני" (1975).

Add Comment

Click here to post a comment

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

דילוג לתוכן