
בבוקר יום חמישי, כשהשמש עדיין לא הגיעה לגובה הראוי להאיר את מחצית העיר, התרחש המקרה שמאוחר יותר ייכנס להיסטוריה, אך כמובן, לא תחת כותרת; “הגיבור האמיתי” אלא תחת כותרת; “החבורה שנפלה על הפנים”.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
זה קרה כשהטייסים שלנו, האנשים המובחרים במדינה, שיש להם את היכולת להטיס מטוסי קרב במשימות מסוכנות, נתקלו בהודעה המטומטמת – קריאה ציבורית להפסיק את ההתנדבות.
סרבנות!?” חשב לעצמו רס”ן “י“, טייס קרב שנחשב למנוסה. “למה, אני מפקד על חיל האוויר או שאני עובד בעמותה?” כל כך פשוט, כל כך ברור.
הוא הסתכל על חברו סא”ל – “פ“, שישב לידו במטוס בזמן אימון, ושאל; “תגיד, אם היינו מחליטים להתנדב לצער בעלי חיים, מה היית עושה אז?” רפי לא היסס; “הייתי אומר לך לנסות להעביר את החתול על הרדאר.
מה שמוביל אותנו לשאלה הבלתי נמנעת; איך, לעזאזל, הפכו אותם טייסים, שמסכנים את חייהם בכל פעם שהם ממריאים, לאנשים שלכאורה “מאיימים” להתנדב פחות?
איך יכול להיות שדווקא אלו שיכולים להרוג אויבים באוויר, נקראים לאויבים של המדינה בגלל “סרבנות” שלא הייתה כמותה מאז יציאתו של הפרי האסור בגן העדן.
אולי, השם ישמור, זה היה רק טעות כתיב. קריאה לסרבנות התנדבותם של טייסים – זה הרי לא יכול להיות משהו אמיתי.
הרי מי לא היה רוצה לשמוע מהם בסוף היום; “לא נוותר על ההתנדבות, לא משנה מה”? אבל, כנראה, התנדבותם הפכה אצל בעלי אינטרסים לסוג של גולאג עונשין.
גוּלאג (ברוסית: ГУЛАГ, ראשי תיבות של Главное Управление Исправительно-Трудовых Лагерей – “גלאבנוֹיֵה אוּפּרַבלֶניֵיה איספרָביטֶלנוֹ-טרוּדוֹביך לַגֶרֵיי“, ובתרגום לעברית; “ההנהלה הראשית של מחנות עבודה לתיקון“).
היה זה ענף של שירותי ביטחון הפנים של ברית המועצות אשר עסק בהפעלת מערכת עונשין באמצעות מחנות עבודת כפייה.
מחנות אלו יועדו לפושעים מכל הסוגים, אך בפועל נודע הגולאג בעיקר כאמצעי של דיכוי יריבים פוליטיים ומתנגדי המשטר הסובייטי. (מתוך ויקיפדיה).
“מה יעשו עכשיו? ישאירו אותנו עם רבע ממטוסי הקרב ויציבו אותנו עם טאבלטים (מחשבים ניידים) לניהול המצב?” טייס בכיר שואל את חבריו בסרקזם.
כל זה קרה, כמובן, אחרי שגיבורי המלחמות האוויריות של המדינה, שהתנדבו, ושוב התנדבו, גילו את מה שלמעשה היה לא יותר מאשר מאבק לתקנון חדש – שבו המילה “סרבנות” הולמת את צרכיהם של כמה דגנרטים…
“אני לא מבין,” אמר “י” “פ“, “האם הטייסים סרבו לא לקחת חלק במשימות קרב, או שהם פשוט לא אוהבים את הצבע של הדגל?”
המסקנה האמיתית הייתה פשוטה; לכולנו יש מחויבות מוסרית, אבל בין להילחם על הדעה שלנו לבין להיות מופתעים מכך ששמנו לב רק כשזה כבר מאוחר מדי – לא בטוח שהייתי ממליץ על ניסוי מחדש.
אתה הבנת את זה אדון משה לָדור שהיה פרקליט המדינה בשנים 2007–2013? אני תמיד כאן בשבילך, כדי להסביר…