"עושים כאן משהו חד פעמי"

"עושים כאן משהו חד פעמי": הפקת הענק שמשחזרת את מלחמת יום הכיפורים | כתבתה של שני נחשוני, מתוך חדשות 07.10.19.

האם יש ערך בבקשת סליחה? | גיא זהר

לכבוד יום כיפור, בדק כאן 11, מה מעמדה של סליחה בפוליטיקה הישראלית? האם פוליטיקאים מתנצלים - והאם יש מי שימחל להם?
מהצד השני עם: גיא זהר - 07.10.2019.

פורום כאן נעים

"למה אתה גונב?": מלחמת החקלאים במשפחות הישראליות

שום דבר לא הכין את החקלאים בישראל לתופעת הגניבות של המטיילים, ש"עושים שוק" במטעים ובפרדסים. כתבתה של נועה ברק | כאן חדשות.

אדיר מילר במופע אלתורים

אדיר מילר במופע האלתורים בערוץ 2. קורע.

שראל הפראית- פרק 1: הנגב

מהלך של שנה שלמה בחייהם של צמחים ובעלי חיים במדבר הנגב הצחיח, המהווה יותר ממחצית שטחה של ישראל. מה סוד ההישרדות שלהם במדבר הקיצוני שזוכה רק למ"מ ספורים של גשם בשנה?

אמא ל-12 מוצאת זמן לאהבה חדשה

ילדות כואבת ובעל אלים לא הצליחו לנצח את ליאת ברששת, שמגדלת לבד את תריסר ילדיה. עכשיו, נגד כל הסיכויים היא ממציאה את עצמה מחדש עם עמוד פייסבוק מצליח והרצאות שהיא מעבירה, ואפילו מוצאת זמן לאהבה חדשה.

ערוץ 10 – שישי עם איילה חסון

תאוות בשרים | ערוץ 10 - שישי עם איילה חסון - 13.4.18.

מפעל הפיס

נשיא המדינה ציין 20 שנים להקמת 'נגישות ישראל'

נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין אירח ב- 28 ביולי 19', את נציגי עמותת "נגישות ישראל" לציון 20 שנה להקמתה.
במפגש הוגש לנשיא דו"ח המסכם 20 שנים של נגישות, ובמסגרתו נשאו דברים מייסד ונשיא העמותה יובל וגנר ומנכ"לית העמותה מיכל רימון.

נעים לעקוב אחרי

העולם הזה על פי אורי אבנרי הרשות הפלסטינית

ייחרב ביתך! | העולם הזה על פי אורי אבנרי

אילו דיבר הנשיא דונלד טראמפ על "ירושלים המערבית", זה לא היה מעורר סערה גדולה. הכל מסכימים בפועל שירושלים המערבית היא בירת ישראל. אבל טראמפ התכוון ל'ירושלים-רבתי' והוסיף רק רמז דק לכך שאת הגבולות יהיה צורך לקבוע בעתיד. הנשיא טראמפ, יכול לשגע פיל. מבחינת הערבים, הוא ראוי לקללות הקיצוניות ביותר◄אבו מאזן, כבר בן 82, אך עדיין צעיר ממני בכמה שנים טובות. נראה שהוא החליט, כמוני; לחיות לנצח.
יאסר ערפאת עם אבו מאזן ברקע: דגל פלסטין | עיבוד: שולי סונגו ©
יאסר ערפאת עם אבו מאזן ברקע: דגל פלסטין | עיבוד: שולי סונגו ©

כאשר פגשתי את יאסר ערפאת לראשונה בביירות הנצורה, בקיץ 1982, אבו מאזן לא נכח בפגישה. אבל כעבור חודשים אחדים, כאשר פגשתי את ערפאת שוב בתוניס, הוא ביקש שאפגש גם עם אבו מאזן. התברר שאבו מאזן (أبو مازن), היה האיש בצמרת תנועת הפַתְ"ח "חַרַכַּת תַחריר פלסטין" – התנועה לשחרור פלסטין)  שטיפל בעניינים ישראליים. הרושם הראשון שלי מאבו מאזן (ששמו מחמוד עבאס – محمود عباس) היה שהוא ההיפך הגמור מיאסר ערפאת. הוא נראה כמנהל בית-ספר.

 ■רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל פורטלכאן ישראל  | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה בפייסבוק’ או בטוויטר

ערפאת היה טיפוס מוחצן, שאהב לחבק ולנשק אנשים וליצור איתם מהפגישה הראשונה יחס קרוב. אבו מאזן, הוא אדם מכונס ומרוחק הרבה יותר. אבל אהבתי את אישיותו.

כבר אז, לפני יותר מ-35 שנים, הוא היה שייך לשורה הראשונה של הנהגת פת"ח והנהגת אש"ף, לצידם של אנשים כמו אבו ג'יהאד (שנרצח על-ידי ישראל), אבו איאד (שנרצח על-ידי קיצונים פלסטינים) ופרוק קדומי (שהתנגד להסכם אוסלו והורחק).

נפגשתי עם אבו מאזן בכל פעם שביקרתי אצל ערפאת בתוניס. קשר נוסף בינינו נוצר כששמעתי שהוא נולד בצפת. העיר צפת, הייתה ביתה השני של אשתי, רחל, שבימי ילדותה בילתה שם את חודשי הקיץ. אביה, רופא-ילדים, טיפל שם בפציינטים צעירים. אבו מאזן לא זכר אם היה אי-פעם בטיפולו, לפני שמשפחתו ברחה משם ב-1948.

אחרי שערפאת נרצח (כפי שאני מאמין, למרות שאין לי הוכחות לכך), אבו מאזן התמנה לראש פת"ח (המפלגה) ואש"ף (הממשלה-בפועל). הוא לא ערפאת שני – אין לו הדמות ההרואית והמעמד הבינלאומי של המייסד. אך הכל קיבלו אותו כיושב-ראש.

ערפאת, כמנהיג של עם קטן העומד מול אויב חזק ממנו פי כמה, האמין שעל הפלסטינים להשתמש בכל האמצעים המעטים העומדים לרשותם; ארגון, דיפלומטיה, אלימות, וכל השאר. אבל אחרי מלחמת יום-כיפור, הוא עלה על הדרך לאוסלו.

כפי שהוא עצמו הסביר לי; "ראיתי שהערבים השיגו תחילה ניצחון-הפתעה כביר, ובכל זאת הם הפסידו במלחמה. הסקתי שאין אפשרות להחזיר לנו את ארצנו באמצעות מלחמה".

אני חושב שאבו מאזן לא האמין ביעילותה של אלימות. זה לא הטבע שלו. הוא מאמין בנשק הערבי היעיל ביותר: הסבלנות.

לערבים יש מושגי זמן שונים מאוד ממושגי הזמן של הישראלים. אנחנו חסרי-סבלנות. ההיסטוריה הפוליטית שלנו קצרה, מדינתנו נולדה לפני 70 שנה בלבד, אין לנו סבלנות בגרוש.

לערבים יש היסטוריה ארוכה ורצופה, ובה הרבה עליות וירידות. הם רגילים לחכות. הסבלנות היא מכשיר רב-עוצמה.

█  טראמפ, יכול לשגע פיל. מבחינת הערבים, הוא ראוי לקללות הקיצוניות ביותר

אני מאמין שמול העוצמה של ישראל, זוהי הדוקטרינה האמיתית של אבו מאזן; לחכות בסבלנות עד שישתנו התנאים, ובינתיים להחזיק מעמד, להידבק באדמה, לא לוותר על מילימטר, מה שנקרא בערבית; "צומוד". זה יכול לקחת דור, שני דורות, שלושה דורות – אבל בסוף ננצח.

זו עלולה להיות מדיניות לא-פופולרית, ואין בה תהילה. אבל היא יעילה לאורך ימים.

(על כל פנים, זאת ההשערה שלי. איש לא אמר לי.)

אבל גם אדם כמו אבו מאזן עשוי לאבד מדי פעם את הסבלנות.

נאום ה"ייחרב ביתכ" שלו, שכבר התפרסם ברחבי העולם, היה רגע כזה.

במחסן העצום של קללות ערביות, זוהי אחת הקללות הפחות קיצוניות. הוא מקביל, בערך, לקללה העברית "יימח שמך". (בעברית החדישה חסרות לנו קללות עסיסיות ולכן אנחנו משתמשים בקללות ערביות או רוסיות.)

הנשיא דונלד טראמפ, יכול לשגע פיל. מבחינת הערבים, הוא ראוי לקללות הקיצוניות ביותר.

עשרות שנים מתיימרת ארצות-הברית לכהן כמתווך ניטראלי בין הישראלים והערבים. נשיא אחרי נשיא הציג "תוכניות שלום" ו"יוזמות שלום", ששום דבר לא יצא מהן. ואילו יוזמת-השלום הישראלית-מצרית ויוזמת אוסלו, נולדו שתיהן מאחורי גבם של האמריקאים.

הסיבה לכך, פשוטה לגמרי; בארצות-הברית יש מיליוני בוחרים יהודים. כמעט כולם ציונים מושבעים. מאחר שהם לא עשו דבר וחצי דבר להצלת יהודי אירופה בימי השואה, הם אכולי חרטה. ואילו הבוחרים הערבים בארצות-הברית אדישים.

לכן, כל נשיא אמריקאי מאז דווייט אייזנהואר (שהיה כל-כך פופולרי, שלא היה זקוק לקולות היהודים) היה תומכים של ישראל. מכיוון שכל ממשלות ישראל, דחו פיתרו 'שלום' שהיה מכריח אותנו להחזיר את השטחים הכבושים, ובמיוחד את ירושלים המזרחית, הניטרליות של ארצות-הברית הייתה בבחינת תרמית.

יאסר ערפאת עם אבו מאזן ברקע: דגל פלסטין | עיבוד: שולי סונגו ©
אבו מאזן לא האמין ביעילותה של אלימות. הוא מאמין בנשק הערבי היעיל ביותר: הסבלנות | עיבוד: שולי סונגו ©

אבל טראמפ הוא משהו מיוחד. הוא מינה ציוני ימני קיצוני לתפקיד שגריר ארצות-הברית בישראל. הוא מינה את חתנו היהודי וציונים אחרים למתווכים בין ישראל והפלסטינים. ובסוף הכיר בירושלים כבירת ישראל והבטיח להעביר לשם את שגרירות ארצות-הברית מתל-אביב.

אילו דיבר טראמפ על "ירושלים המערבית", זה לא היה מעורר סערה גדולה. הכל מסכימים בפועל שירושלים המערבית היא בירת ישראל. אבל טראמפ התכוון ל'ירושלים-רבתי' והוסיף רק רמז דק לכך שאת הגבולות יהיה צורך לקבוע בעתיד.

ירושלים המזרחית היא, כמובן, שדה-הקרב האמיתי. ממשלת ישראל טוענת ששם נולדה הדת היהודית, ששם עמדו בית-המקדש הראשון והשני, שהכותל הערבי הוא חלק מהמקדש (למרות שהוא רק חלק מהקיר התומך החיצוני.)

הדיבור על "ירושלים" כעל חלק מהמדינה היהודית פירושו מכה קשה לאמונתם הדתית והלאומית של הערבים.

█ לאבו מאזן אין ממלא-מקום… הוא מתעב את הרעיון של יורש.

כאשר התווה האו"ם את תוכנית-החלוקה משנת 1947, הוא חילק את הארץ בין מדינה יהודית ומדינה ערבית, אך את ירושלים הפך ליחידה נפרדת. שני הצדדים סירבו לקבל זאת.

מיד אחרי 'מלחמת תש"ח' הציגו ידידיי (יהודים וערבים) ואני את תכנית-השלום הראשונה שהתבססה על העיקרון של "שתי מדינות לשני עמים". בתכנית שלנו דיברנו על "ירושלים מאוחדת, בירת שתי המדינות". גם עכשיו זהו הפיתרון האפשרי היחיד.

פייסל חוסייני המנוח, שהיה המנהיג הבלתי-מעורער של הציבור הערבי בירושלים, קיבל את העיקרון הזה. בתצלומים רבית רואים את שנינו עומדים ביחד מתחת לסיסמה זו. ערפאת קיבל אותה, וגם אבו מאזן מסכים.

אם כן, מה אמר אבו מאזן בנאומו הארוך במועצה הלאומית הפלסטינית, חוץ מהקללה ההיתולית-למחצה שהגיעה לכותרות?

למעשה, לא היה בו כל חדש. הוא אישר מחדש את "תוכנית השלום הערבית", שגם אני תומך בה בלב שלם.

הוא דחה לחלוטין את התכנית שנקראה "פיתרון המדינה האחת", שמספר שמאלנים קיצונים דוגלים בה מתוך יאוש. בפועל פירושה; מדינת אפרטהייד תחת שלטון יהודי.

אבו מאזן שם קץ לסיסמאות-התרמית, כאילו ארצות-הברית יכולה להיות מתווכת, שיש בכלל תהליך-שלום, שהסכם-אוסלו עדיין חי וקיים.

החלטות המועצה הלאומית של אש"ף, הפרלמנט הפלסטיני, דחתה סופית את הרעיון שארצות-הברית, יכולה לשמש כמתווך ללא משוא-פנים.

המועצה, החליטה "להשהות את ההכרה בישראל". זוהי מחווה ריקה מתוכן. אבל היא גם החליטה להטיל על ההנהגה "להפסיק את התיאום הביטחוני (עם ישראל) בכל צורותיו", דבר חמור הרבה יותר. מסופקני עם אבו מאזן, יכול לעשות זאת.

המועצה, הזכירה במיוחד את הנערה עהד תמימי, שקראתי לה "ז'אן ד'ארק הפלסטינית". אגב, מאסרה, הוארך השבוע, בלי סוף.

המועצה קראה לחרם על ההתנחלויות – חרם שעליו הכריז "גוש שלום" לראשונה, כבר בשנת 1998. אבל היא גם הביעה תמיכה ב-BDS, הדוגלת בחרם על כל דבר ישראלי.

מחוסר אמצעים אחרים, המועצה קראה לפעולה דיפלומטית במוסדות הבינלאומיים, כגון; האו"ם ובית-המשפט הפלילי הבינלאומי. בפעולות אלה אין ממש חדש, אבל זה מבטא נחישות להתנגד.

לאבו מאזן אין ממלא-מקום. כמו מנהיגים רבים בכל מקום, הוא מתעב את הרעיון של יורש.

הוא כבר בן 82, אך עדיין צעיר ממני בכמה שנים טובות. נראה שהוא החליט, כמוני; לחיות לנצח.

_________

** המאמר המובא כאן, הינו דעתו האישית של כותב שורות אלו ואינו משקף את דעת האתר. המאמר מובא באדיבות ’גוש שלום’.




אודות הכותב

אורי אבנרי

אוּרי אבנרי (נולד ב-10 בספטמבר 1923) הוא עיתונאי, סופר ופוליטיקאי ישראלי, יליד גרמניה, פעיל-שלום, פעיל פוליטי המזוהה עם ה’שמאל הרדיקלי בישראל’’ ח"כ לשעבר, חבר-מייסד, "גוש שלום", תנועת-שלום בלתי-תלויה (1993), עורך ראשי לשעבר של השבועון "העולם הזה" (1950-1990), חבר-כנסת לשעבר (שלוש תקופות-כהונה; 1965-1969, 1969-1973, 1979-1981), חבר-מייסד, "המועצה הישראלית למען שלום ישראלי-פלסטיני" (1975).

Add Comment

Click here to post a comment

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

דילוג לתוכן