אם הבחנתם בשבועיים האחרונים ברשתות השיווק בהוזלה ניכרת של מחיר פרי הסברס (צַבָּר מָצוּי, Opuntia ficus-indica) שהוא פרי המהווה סמל לישראליות, הרי שמדובר בפרי צבר עשה “עלייה” והגיע לישראל מארץ המגף, איטליה, והמתחרה בצבר הישראלי כשהוא דומה לו חיצונית בצורה ובצבע. טעים אבל מאד דוקר בכיס החקלאים בנגב.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
ב‘משרד החקלאות ופיתוח הכפר’ אינם מסתירים את העובדה, כי הם מודאגים ומודים, כי הצבר האיטלקי, יובא מהאי ‘סיציליה’ במטרה להתחרות על מחירו של הצבר הישראלי.
פרי הצבר (“סברס“) הישראלי, הידוע, נמכר כיום בשווקים ונמצא כעת בשיא העונה החקלאית.
ב‘משרד החקלאות מבהירים, כי פרי הצבר הישראלי, המשווק בחנויות וברשתות השיווק גדל באזור הנגב ומגודל בתנאים אידאליים; ללא ריסוסים ו- ללא חומרי הדברה.
כידוע, פרי הצבר (סברס), מהווה סמל לישראליות וטעמו המעודן, ידוע עוד מתקופת קום המדינה ומלווה אותנו כאן בארץ ישראל, זאת מעל ל-100 שנים.
מדוברות אגף דוברות ב‘משרד החקלאות ופיתוח הכפר’ מסר מר ישראל סרנגה בסוף השבוע החולף לאתר ’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה’ כי בשבועיים האחרונים, עשה “עלייה” והגיע לישראל פרי צבר מאיטליה, אשר מתחרה בצבר הישראלי ודומה לו חיצונית בצורה ובצבע.
אנשי משרד החקלאות, מודים, כי הצבר האיטלקי, יובא מהאי ‘סיציליה’ (Sicilia) במטרה להתחרות על מחירו של הצבר הישראלי.
בהתאם להתפתחויות האחרונות, המליץ משרד החקלאות, לצרכנים הישראלים לקנות ‘צבר ישראלי’ ולחזק בכך את החקלאים המגדלים את הצבר בנגב.
█ צבר | סברס
צַבָּר מָצוּי (שם מדעי; Opuntia ficus-indica) הוא אחד ממיני הקקטוס. הצבר משמש בין היתר כצמח גבול (צמח משוכות) בשל היותו קוצני ובלתי-עביר.
הפרי שלו מכונה בישראל סברס ויהודים ילידי ארץ ישראל אף שאלו את שמו והם מכונים צברים, קרי; מחוספסים וקוצניים מבחוץ – אך רכים ומתוקים מבפנים, כמו פרי הצבר העסיסי.
בישראל מגדלים בין היתר זן דל-קוצים, הנקרא “אפונטיה“, במטעים מסחריים. מגדלים גם ‘צבר אדום‘ המשמש בעיקר לנוי, אך פריו האדום כהה אכיל, והוא מעניק צבע יותר כהה ללפתן ולריבות.
פירות הצבר נאכלים מצוננים. הפרי עשיר ב-וויטמין C. אפשר להכין ממנו ריבות, קרישים, סירופים ושימורים.
יש האוכלים את כל חלקיו הירוקים של הצבר לאחר הסרת הקליפה הקוצנית, אך מכיוון שהצמח בעלי סיבים קשים ולא לעיסים, נהוג שלא. הצבר, נחשב מבחינה הלכתית ל-עץ. ניתן להשתמש גם בשיח עצמו בתור מאכל.
הצבר מניב פרי בתחילת עונת הקיץ ובמהלכו, בחוות חקלאיות מתקדמות הצבר, מניב עד עשרה חדשים בשנה, את הפרי ניתן לשמור לאחר טיפול בקירור של 3°-4° צלזיוס למשך אחד 10 שבועות.
בחלק מסוגי הרפואה הסינית וה‘הומאופתיה הטבעית’ מייחסים לפירותיו של הצבר, סגולות מרפא לזירוז קרישת דם.
מקור שמו העברי של הצבר, בכינויו בערבית מדוברת; סאבאר –صبار מן המילה; “סָ֫בַּר“-صبر, שמשמעותה; “סבלנות“, בשל מיעוט צורכו בהשקיה.
השם התקבל כמונח רשמי בעברית, הגם שבערבית המונח הרשמי הוא תרגום מילולי של שמו המדעי; “תאנה הודית קוצנית“.
מוכרת גם האֵטִימוֹלוֹגְיָה המגויסת והמקובל, כי שגויה, כי הצבר קיבל את שמו מתכונתו “לצבור מים” אלא שאז סביר שהיה נקרא “צַבָר” ולא “צַבָּר“.
בניגוד לנוכחות הבלתי מבוטלת של המושג “צבר” בשפה, בשפה החזותית ובתרבות הישראלית דוברת העברית בכלל, פרי הצבר הממשי לא אחז אהדה בקרב דוברי העברית, וצריכתו המקומית שולית.
זאת בניגוד לצריכתו הגבוהה של הפרי בקרב הפלסטינים לכל אורך המאות ה-20 וה-21, ומעמדו כפרי נחשק ויקר נותר גם בימינו, כשמקובל להגישו בעונה מצונן ואף להגישו לצד קרח, יחד עם פירות נוספים ובקינוחים.
חלק מן המידע על הצבר, מסתמך ונלקח מויקיפדיה.
