נושא שעולה שוב ושוב במערכות היחסים בין הזוגות בסדרה של תוכנית המציאות הישראלית “חתונה ממבט ראשון” – הוא ה’אינטימיות המינית’. הנשים, רואות את המגע הגופני כשלב שיגיע לאחר התבססות הקשר הרגשי שתוביל לתחושת ביטחון, התאהבות ו-משיכה מינית. רק לאחר שכל השלבים הללו מתקיימים, ניתן יהיה לעבור אל המגע המיני.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
המנגנונים אצל נשים שונים מן הגברים. לרוב, הקצב של הנשים הוא הקובע. משתתפת ‘חתונה ממבט ראשון’ תוכנית המציאות הישראלית, הגר משה, הבהירה לניר פור שהם ישנים בשני חדרים.
דובי עמירה, העדיפה לישון במיטת נוער בחדר של נזירות, להגדרתה, אצל אריק חביב, עתיר הנכסים ומור לרמן, אפילו נעלה את הדלת.
גברים לרוב, יקצרו את התהליך, אולי כי גברים גדלים לתוך הבניה חברתית שהם תמיד אומרים כן למגע מיני, או שהם פשוט בנויים אחרת, אך גם אצל אמיר זהבי, ראינו את התקף החרדה שחש לאחר שחלק את מיטתה של דנית ליבנת בעודו מודה שחסרה לו ‘המשיכה המינית‘ ורק הפרדת החדרים, הרגיעה את נפשו.
לא משנה אם שני מומחים, יגידו שיש התאמה, לא משנה אם יש טבעת על האצבע ולא משנה כמה הסוויטה מפוארת וכמה ירח הדבש מפנק, הסיטואציה היא של שני זרים והמגע על הגוף של גבר זר שאנחנו לא מכירים ולא נמשכים אליו, הוא בלתי נסבל.
מה שאנחנו רואים על המרקע בסדרה הפופולרית ‘חתונה ממבט ראשון’ יכול להמחיש לנו את עומק הסבל, ההשפלה, הגועל והעינויים שחוות נשים שנמצאות ב’זנוּת‘ ומכאן את הנזקים הפיסיים והנפשיים העצומים איתן הן מתמודדות.
עבור האישה בזנות שאלת הזרוּת, נדחקת לצד. עליה לאפשר מגע ישיר, בוטה, חודרני ולעתים קרובות; פוצע וכואב על אברי מינה, ללא היכרות, ללא רגשות, ובטח ללא משיכה. ולא רק שאין משיכה, ישנה רתיעה, בחילה וסלידה.
“יש לי דלי ליד המיטה”, סיפרה לי אישה בקיצור שם; ל‘, “כל פעם אני עוצרת אותו ומפנה את הראש להקיא. זה לא מפריע לו. לפעמים, אני גם בוכה תוך כדי, גם זה לא מפריע לו”.
מה שחווה אישה בזנות אינו מין, סקס, קיום יחסים, אלא חדירה, תפיסה ואחיזה באברי המין של גוף שנקנה לחצי שעה וניתן לעשות בו הכל. אי אפשר לשרוד את המעמד הזה מבלי להתנתק. אין שום סיכוי.
הנפש/המוח לא יכולים לסבול את המגע של יד זרה, של איבר מין זר בתוך הגוף ולכן מופעל מנגנון של דיסוציאציה (היפרדות או ניתוק).
█ ‘חתונה ממבט ראשון’; דובי עמירה, העדיפה לישון במיטת נוער בחדר של נזירות, להגדרתה, אצל אריק חביב, עתיר הנכסים…
האישה א’, יודעת לספר, כי; “אני לא זוכרת פרצופים. אני לא מסתכלת עליהם. אני חושבת רק על הכסף ומחשבת כמה יצא לי בסוף היום. אני זוכרת רק את הפרצוף של הראשון. זה היה הסרסור ש”בדק” אותי אם אני מתאימה”.
המכונה ל‘ מתארת; “בזמן האקט המיני אני עוצמת את העניים ומחכה שתעזוב אותי ואת הגוף שלי בשקט. אתה בכלל לא מושך, אתה נוגע בי ואני בך – ללא רגשות, ללא היכרות. אתה אפילו לא יודע את שמי האמיתי”.
קשה במיוחד עדות של אישה שליוויתי, שסיפרה לי שכל “אקט” הוא בערך שלוש דקות שזה בערך אורכו של שיר; “אני שמה מוזיקה ויודעת כשהשיר יגמר, הסיוט יגמר”.
מנגנון הדיסוציאציה, הניתוק, מופעל’ כדי, כאמור, להגן על הנפש, על ההכרה, מפני מצבי דחק וטראומה, אך קשה להחזיק בו לאורך זמן. כשהמגע הזר, המשפיל, הכואב והפולשני, הוא יום יומי, קשה יותר ויותר להחזיק ובנקודה שאי אפשר יותר, פונים למה שיכול להפעיל את הניתוק.
אלה הם ה’סמים‘. נשים וגברים בזנוּת משתמשים בסוגים שונים של חומרים שמאפשרים לטשטש את המציאות, מה שיאפשר לגוף לשרוד את הסיטואציה פעם אחר פעם, יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, שנה אחר שנה.
הגבר י’ הצעיר, כותב: “אם אני עם לקוח קבוע שאני ממש בוטח בו, אז אני מסתכן ומסניף פּוֹפֶּרס (Poppers) והכאבים עזים וזה מרחיב את כל כלי הדם, אני מחייך בלי לדעת מה אני עושה מהשפעת הסם“.
האישה ר’, מתארת; “כדי לשכוח את האקט המיני והמגעיל איתך, אני משתמשת באלכוהול ובסמים. את הסמים והאלכוהול, אני קונה בכסף ששילמת לי תמורת האקט. אני נגעלת ממך ומהגוף שלי. אני מבקשת שתשים קונדום, אבל אתה מציע לי כסף נוסף, כדי שאהיה איתך בלי קונדום. מי יודע במה הדבקת אותי.”
ההתמכרות לסמים היא בדרך כלל התחלת הסוף. הנשים שמגיעות למרכזי השיקום לאחר שנים בזנות הן נשים בפוסט טראומה, מתמודדות עם התמכרויות, חולי, עוני, ניתוק חברתי וחובות עצומים.
יש שיגידו, יש אנשים שאין להם בעיה עם מגע מיני עם איש/ה זר/ה במתכונת של מה שנקרא “סטוּץ“, אך מדובר במגע מיני הדדי, שוויוני, שמבשיל מתוך משיכה ומשרת את שני הצדדים בו זמנית ולאותה מטרה.
ובינינו, החוויות הללו בדרך כלל, קורות בפרק מאוד מסוים בחיינו ולפעמים ספורות.
90 מיליון שקלים חדשים. זהו התקציב לשיקום נשים גברים וטרנסיות ב-מעגל הזנות. התקציב הזה לעולם לא היה מגיע ללא ‘החוק לאיסור צריכת זנות‘ שנחקק ב- 31.12.18. הכאוס הפוליטי שהיינו נתונים בו בשנתיים האחרונות, עיכב את מימוש התקציב שארגוני הסיוע השונים משוועים לו.
לא נותר אלא לקוות, כי שר הרווחה החדש, חבר כנסת איציק שמולי, יפעל בנחישות ובמהירות ליישם את העברת התקציבים במלואם לשיקום; הנשים, הגברים, הטרנסיות, הקטינים והקטינות שמנוצלים בתעשיית הזנות בישראל.
