נתחיל מהשורה התחתונה – בית משפט, פסק, כי העיתונאית-חוקרת שרון שְפּוּרֶר, הכותבת באתר האינטרנט “המקום הכי חם בגיהנום” תקבל 100,000 ₪ הוצאות משפט לאחר שחברת ‘אורבן נדלן בעירבון מוגבל’ תבעה אותה בגין הוצאת לשון הרע.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
הכוונה של חברת אורבן נדלן, היתה ברורה – לעצור בלחץ משפטי פרסומים של שפורר ברשתות החברתיות, בהם המליצה שלא לבצע עסקאות עם החברה בשל מעורבותו של דוד (דודו) דִגְמִי, סוחר הנשים הגדול ביותר שנתפס בישראל, שהפך לעד מדינה, בחברה.
התוצאה, כאמור, היתה קצת שונה ממה שהתכוונו, לא רק בשל סכום הכסף שעכשיו, ייאלצו לשלם בחברת אורבן נדלן לעיתונאית-חוקרת האמיצה, שְפּוּרֶר.
בתביעה של חברה גדולה, חזקה ומשמעותית עם “כיסים עמוקים” נגד עיתונאי, עלולה החברה להיתפס כגָּלְיָת מול דָּוִד – או בעברית פשוטה; “זה לא כוחות“.
זה נראה לא הוגן שחברה כזו, שיכולה להרשות לעצמה את עורכי הדין הטובים והיקרים בשוק, תובעת עיתונאית, שלפחות בהתחלה נתפסה כמי שעומדת לבדה מול תאגיד הענק.
כמובן שהם, כנראה, גם לא לקחו בחשבון שעורך דין, מצוין, ייקח על עצמו בשפה הלטינית “פרו בונו” שפירושו; “לטובת הציבור“.
הביטוי משמש לתיאור מתן שירות מקצועי ללא תמורה או בתמורה סמלית, מעין שירות לציבור.
שימוש בביטוי זה, שכיח בהקשר ייעוץ וייצוג משפטי את הייצוג של העיתונאית, יחזיר “מלחמה” ואפילו ינצח.
אבל לא רק זאת. עוד תוצאה של העניין הוא המשך הדיון בפרשה והשפעתו על תפוצת המידע לגבי מי שעומד בהנהלת חברת אורבן נדלן, המגדירה את עצמה מהגדולות והמובילות במשק הישראלי כחברת נדלן, העוסקת עוסקת בתחום ההתחדשות העירונית ובפרויקטים שונים בתחום; תמא 38, פינוי בינוי ועוד.
█ “תביעתה של התובעת, נעשתה משום רצונה להשתיק את הנתבעת מלפרסם את הקשר שבינה לבין הגורם”
בעוד לשפורר כעיתונאית היו את הקוראים שלה שנחשפו לסיפור מספר פעמים, הרי שהתביעה הזרימה “חמצן לבערה” והנושא נשאר בכותרות זמן רב גם בכלי תקשורת נוספים ולכן, גם בחשיפה רבה יותר .
והנה שוב, גם עכשיו, כשניתן פסק הדין ותביעת ההשתקה – נדחתה, הדבר היווה תזכורת לכל מי שכבר שכח ועדכון מי שעוד לא ידע.
סכום התביעה במקרה זה היה עצוּם, 1.68 מיליון ₪. לא פחות.
אבל נראה שככל שה”בלון” גדול יותר, כך החברה משכה יותר תשומת לב שכנראה לא ממש רצתה בו.
כב’ השופטת בפועל רחל ערקובי, מבית המשפט המחוזי תל אביב, כתבה בפסק הדין; “את מה שהריח מלכתחילה בתור ברווז ונראה כמו ברווז…
נקבע על ידי כבוד השופטת ערקובי, שמדוּבר בברווז; “לא ניתן להתעלם, לפיכך, מן הרושם, שתביעתה של התובעת, נעשתה משום רצונה להשתיק את הנתבעת (שרון שְפּוּרֶר) מלפרסם את הקשר שבינה לבין הגורם”.
נכון שלחברות גדולות יש כח, יש כסף, עורכי דין מן השורה הראשונה והם עלולות להפחיד, אבל וזאת עלינו ללמוד מהפרשה האחרונה גם בעוצמה, יש חולשה והחיסרון של גוף גדול וחזק (לפחות מול עיתונאית) הוא הגודל.
גוף גדול, יכול לפעמים להחליט שמספיק ואי אפשר לתת לעיתונאי או לפעיל הזה להמשיך ולכתוב ככל העולה על רוחו, אבל גם אם התחושה היא, כי; “הגיעו מים עד נפש” יש לזכור את ההשלכות.
לפעמים עדיף “לחטוף” קצת (או הרבה) ולא להיות מסוקר במשך שנים כאשר בכל פעם חוזרים ומעלים את הטענות שעלו בבית משפט, בוודאי, כאשר איש לא חולק, כי אחד ממנהלי החברה הבכירים של חברת אורבן נדלן, היה מעורב ב”סיפורים” שהם אינם מעניקים תעודת כבוד…
