איזה מועמד לראשות העיר וראש עיר המכהן בפועל לא היה חולם על מתנה שכזו 9 חודשים לפני הבחירות לראשות העיר; זכייה בתביעת לשון הרע שהגיש כנגד המקומון הוותיק והנפוץ ביותר “השבוע באשדוד” והעורך הראשי שלו כשנפסק לו פיצויים של בסכום של כ-324 אלף שקל. לאיש קוראים דר’ יחיאל לסרי, ראש עיריית אשדוד מאז בנובמבר בשנת 2008.
■רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ‘פורטל ‘כאן ישראל | kanisrael | כאן נעים | kan-naim אתר החדשות המקומיות של כל המדינה ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
לפני 4 שנים, טען דר’ לסרי, בתביעתו המקומון, העורך הראשי ואחד הכתבים, כי מאז זכייתו בבחירות, הסיקור העיתונאי שזכה לו עבר מאוהד למבקר באופן “לא הוגן וממטרות זרות”.
בפועל, פסק הדין, התייחס לשני פרסומים בעייתיים; האחד, כתבה שפורסמה במקומון בשנת 2011 ונשאה את הכותרת – “לסרי עבר על הקוד האתי; קלט עובדי עירייה ועובדים של חברות עירוניות, שהיו פעילים במטה הבחירות שלו”. מלבד הכותרת המפוצצת, בכתבה זו נכתב בין היתר, כי; “לסרי, תפר מכרזים וייתכן שאף ביצע עבירות חמורות יותר”.
הפרסום השני, היה בראיון שהעניק העורך הראשי עבור “רדיו דרום” שם הוא התבטא באופן קשה נגד ראש העיר אשדוד ובין היתר הוא אמר, כי; “מימן סוללה של מאבטחים על חשבון הציבור” וכן, כי הוא “סחטן“, “עבריין ממדרגה ראשונה” ועוד.
ראש עיריית אשדוד דר’ לסרי, טען שבשני המקרים יוחסו לו עבירות חמורות מבלי לברר את האמת ואת העובדות לפני הפרסום ונגרם נזק רב לשמו הטוב ולמוניטין שלו.
בחקירה הנגדית הוא אמנם, הודה, כי “רענן את השורות” באמצעות שכירת עובדים חדשים – חלקם פעילים שסייעו לבחירתו – אך הכחיש, כי אי פעם “תפר מכרזים” או “בזבז כספי ציבור לשווא“.
במענה לתביעה, הנתבעים, טענו ל’אמת בפרסומים‘. אלא שבפועל הם לא הצליחו להוכיח שלדבריהם, יש בסיס עובדתי, מוכח. ובכל זאת, הם ביקשו מבית המשפט לעמוד לצד ‘חופש הביטוי של העיתונות’ וכן ‘מלחמתה של העיתונות בשחיתות הציבורית’.
█ כב’ השופטת מיכל וולפסון; “חופש הביטוי חשוב, אבל גם האמת…”
כבוד השופטת מיכל וולפסון, מ-בית משפט השלום בעיר באר שבע, אמנם, הסכימה, כי חופש הביטוי הוא ערך חשוב ביותר שיש להגן עליו אבל לא במקרה הזה. כב’ השופטת, הבהירה, כי הנתבעים שהיו מחויבים לבדוק את העובדות לאשורן לפני פרסום הכתבה או אמירת הדברים ברדיו – וניכר שהם לא עשו זאת.
כך למשל, הנתבעים, אמנם בחנו מספר מינויים של עובדים בעירייה, אך מדובר בעובדים בודדים ולא “מאות” כפי שנכתב בכתבה, מה גם שבאותה תקופה, מינויים כאלה לא נחשבו להפרת קוד אתי – כפי שנטען כנגד ראש העיר בכתבה.
כמו כן, כבוד השופטת וולפסון, קבעה, כי שעה שראש העיר (דר’ יחיאל לסרי) מעולם לא הורשע בפלילים לכן היה אסור היה לכנותו; “עבריין“.
מכאן, כבוד השופטת, קבעה, כי; “לנתבעים אין שום הגנה מפני הפרסום – שלא הוכח כדברי אמת או כביקורת לגיטימית – ולכן הדברים המשמיצים שנכתבו ונאמרו על ראש העיר, נחשבים ל’לשון הרע.’
לבסוף, התביעה נגד העיתונאי שכתב את הכתבה, עוכבה לאחר שהוכרז כ‘פושט רגל’ אך המקומון והעורך, חויבו לשלם לראש העיר דר’ יחיאל לסרי, סכום של 137,460 שקלים על הכפשתו בכתבה, והעורך, חויב לבדו באותו סכום, בגין הדברים שאמר ברדיו. בסך הכל, זכה ראש העיר דר’ לסרי בכ-324 אלף שקל, לרבות הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
- בא כוח התובע; עורך דין נזיקין, עמוס ון-אמדן
- באי כוח הנתבעים; עורך דין שלומי הדר, עורכת דין דורית דגן אולקיניצקי.
עורך דין חגי אורגד, הכותב לא ייצג בתיק זה, אך מייצג בתביעות לשון הרע.
הידיעה הובאה כאן עם שינויים קלים באדיבות אתר המשפט הישראלי “פסקדין“.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
◄ אל פסק הדין לסרי נ’ השבוע באשדוד בע”מ ואח’.
