איך להכין עוגת פירות יבשים | מתכון טבעוני | ללא גלוטן

יפית בן מרדכי, דיאטנית קלינית, מלמדת אתכם איך יש להכין עוגת פירות יבשים, בריאה, טבעונית, ללא גלוטן.

הפייקים סביב וירוס קורונה | מהצד השני עם גיא זהר

כאן 11 | חשבתם שוירוס קורונה ויראלי? חכו שתראו את הפייקים שרצים עליו | שירי מימון טענה שמעולם לא ראתה מישהו מצליח עם השיר "סטון קולד". האמנם?

פורום כאן נעים

צנים פקאן ופירות יבשים של דודו אוטמזגין

רעיון לט"ו בשבט: צנים פקאן ופירות יבשים של דודו אוטמזגין. ערוץ האוכל YES 28, HOT 38.

אדיר מילר במופע אלתורים

אדיר מילר במופע האלתורים בערוץ 2. קורע.

שראל הפראית- פרק 1: הנגב

מהלך של שנה שלמה בחייהם של צמחים ובעלי חיים במדבר הנגב הצחיח, המהווה יותר ממחצית שטחה של ישראל. מה סוד ההישרדות שלהם במדבר הקיצוני שזוכה רק למ"מ ספורים של גשם בשנה?

מגן דוד אדום: מירי בוהדנה מתנדבת במד”א

רגע לפני עליית תכניתה משחקי השף, מירי בוהדנה כמו שלא הכרתם אותה, מתנדבת במדא ועוד. כתבתה של חן זנדר - שישי עם איילה חסון - רשת 13 - 25.10.19

ערוץ 10 – שישי עם איילה חסון

תאוות בשרים | ערוץ 10 - שישי עם איילה חסון - 13.4.18.

מפעל הפיס

מעצר חוליית גנבי עגלים בנגב

צוותי מג"ב שביצעו אכיפה באזור הדרום, על מנת לסכל גניבות חקלאיות, התחקו אחר חוליה שגנבה עגלים ממושב יכיני. בתום מרדף רגלי ורכוב, בסיוע היחידה האווירית, נעצרו החשודים, והעגלים הושבו לבעל המשק כשהם בריאים ושלמים.

נעים לעקוב אחרי

העולם הזה על פי אורי אבנרי חדשות כאן ישראל

היסטוריה של טימטום | העולם הזה על פי אורי אבנרי

מבלי להיכנס לסיבות, המצב הנוכחי הוא שבארץ – זו שקראו לה; 'פלסטינה' - חיים עכשיו שני עמים בעלי מוצא שונה, תרבות שונה, היסטוריה שונה, דת שונה, שפה שונה, רמת-מחיה שונה והרבה דברים שונים נוספים. מספר תושביהם שווה עכשיו, פחות או יותר. בין שני העמים האלה מתנהלת מלחמה, שהחלה לפני מאה שנה◄זהו מרשם לסכסוך מתמיד ולמלחמה פנימית בלי-סוף. לכן, לא נשאר אלא הפיתרון שקוראים לו; "שתי מדינות לשני עמים".
היסטוריה של טימטום ומלחמות | בנימין נתניהו | העולם הזה על פי אורי אבנרי | עיבוד צילום: שולי סונגו ©
היסטוריה של טימטום ומלחמות | בנימין נתניהו | העולם הזה על פי אורי אבנרי | עיבוד צילום: שולי סונגו ©

אני מרוגז. ויש לי סיבה טובה להיות מרוגז. עמדתי לכתוב מאמר על נושא שחשבתי עליו זה זמן רב. השבוע פתחתי את עמודי העיתון “ניו-יורק טיימס” ומה אני רואה? את המאמר שלי, זה שעדיין לא כתבתי אותו, מופיע בעמודי-הדעות של העיתון, במלואו, טענה אחרי טענה. איך זה יכול להיות? יש לי רק הסבר אחד: המחבר – שכחתי את שמו – גנב את הרעיון מהמוח שלי באמצעות מעשה-קסם כלשהו. מעשה שהוא בוודאי פלילי. פעם ניסה אדם להרוג אותי מפני שעשתי לו, לדבריו, את אותו המעשה.

 ■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו לכאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה בפייסבוק’ או בטוויטר.

ובכן, החלטתי לכתוב את המאמר בכל זאת.הנושא הוא: טימטום. ובמיוחד תפקידו של הטימטום בהיסטוריה. ככל שאני מזדקן, כך אני משתכנע שהטימטום ממלא תפקיד חשוב ביותר בהיסטוריה של האומות.

הוגי-דיעות גדולים, שבהשוואה אליהם אינני אלא גמד אינטלקטואלי, טענו שגורמים אחרים הפכו את ההיסטוריה לתוהו ובוהו. קרל מרקס (בגרמנית; Karl Heinrich Marx‏; 5 במאי 181814 במרץ 1883) קרל היינריך מרקס, היה פילוסוף, כלכלן, סוציולוג, היסטוריון, עיתונאי וסוציאליסט מהפכני גרמני ממוצא יהודי.

עבודתו העיונית והתיאורטית הניחה יסודות לניתוחו של הסדר התעשייתי המודרני והיוותה תשתית לכל ביקורת הקפיטליזם שנוצרה אחריו. מרקס, פרסם מספר רב של מאמרים וספרים בחייו).

מרקס, האשים את הכלכלה. לדבריו, הכלכלה היא שכיוונה את המין האנושי מאז ראשיתואחרים האשימו את אלוהים. לאורך ההיסטוריה גרמה הדת למלחמות נוראות.

לדוגמה, מסעי-הצלב, שהחריבו את ארצי במשך כמאתיים שנה. דוגמה אחרת; מלחמת 30השנים, שהרסה את גרמניה. לא נראה סוף למלחמות כאלה.

‘מלחמות-דת’ קיימות גם כיום. יש המאשימים את ה’גזע‘. לבנים נגד אדומים באמריקה. ה’גזע העליון הארי’ נגד ‘תת-האדם השמי’. נאצים נגד יהודים. איום ונוראויש הדוגלים בגיאו-פוליטיקה. “משא האדם הלבן“. “הדחף אל המזרח“.

במשך דורות רבים, הוגי-הדיעות הגדולים חיפשו הסבר עמוק לתופעה ששמה מלחמה. הרי מוכרח להיות הסבר כזה. אחרי הכל, אירועים היסטוריים אינם קורים סתם כך. צריך להיות משהו עמוק, משהו מפחיד, שגורם לכל האסונות האלה. משהו המלווה את הגזע האנושי מאז ראשיתו, וממשיך לעצב את גורלנו.

במהלך השנים, אימצתי לעצמי רבות מן התיאוריות האלה. הן הרשימו אותי מאוד-מאוד. הוגי-דיעות גדולים. מחשבות עמוקות. קראתי הרבה כרכים עבים. אך בסוף הם לא סיפקו אותי. ואז הייתה לי הארה. יש באמת גורם אחד המשותף לכל המאורעות ההיסטוריים האלה; ה‘טימטום’.

█ בסוף נעשה שלום, שלום שהיה כל-כך מטומטם עד שהפך את המלחמה הבאה לבלתי-נמנעת.

אני יודע שזה לא ייאמן. טימטום? כל אלפי המלחמות האלה? כל מיליוני הקורבנות? הקיסרים, המלכים, המדינאים, האסטרטגים – כולם מטומטמים? האם זה יתכן?

לא מכבר דרש ממני חבר להציג לו דוגמה. “תראה לי איך זה עובד”, הוא תבע ממני בחוסר-אמונה. הזכרתי את פרוץ מלחמת-העולם הראשונה, מאורע ששינה את פני אירופה והעולם כולו. הוא הסתיים בסך-הכל 5 שנים לפני שנולדתי. כל הילדות שלי התנהלה בצל האסון הזה.

כך זה קרה; דוכס אוסטרי נרצח על-ידי אנרכיסט סרבי בעיר סרייבו. זה קרה כמעט במקרה. ההתנקשות המתוכננת נכשלה, אך כעבור שעות אחדות, נתקל המתנקש במקרה בדוכס ורצח אותו. הדוכס לא היה איש חשוב. אלפי מעשים כאלה, אירעו לפני כן ואחרי כן. אך במקרה זה, חשבו המדינאים האוסטרים שצריך ללמד את הסרבים לקח, אחת ולתמיד והגישו להם אולטימטום.

אז מה? דברים כאלה קרו כל העת. אבל סרביה הייתה בת-חסות של המעצמה הרוסית האדירה, ועל כן הצאר הרוסי פירסם אזהרה. כדי לתת לזה תוקף, הוא גייס את הצבא הרוסי.

בגרמניה, נדלקו כל הנורות האדומות. גרמניה שוכנת במרכז אירופה. אין לה גבולות בלתי-חדירים, אין אוקיינוסים, אין הרים גבוהים.

היא הייתה לכודה בין שתי מעצמות צבאיות גדולות – רוסיה במזרח וצרפת במערב. במשך השנים הרהרו הגנרלים הגרמניים בשאלה; איך להציל את המולדת אם גרמניה תותקף משני הצדדים בעת ובעונה אחת?

התשובה הייתה תוכנית-על גאונית. רוסיה, הייתה אימפריה אדירה, והיו דרושים לה שבועות אחדים לגיוס צבאה. בשבועות אלה, היה על הצבא הגרמני להביס את צרפת ואז לפנות לאחור ולעצור את הרוסים.

זאת הייתה תוכנית מזהירה וגדולי האסטרטגים הגרמנים, שיכללו אותה עוד ועוד במשך השנים. אבל כשהגיעה העת להוציאה לפועל, נעצר הצבא הגרמני בשערי פאריס, והבריטים חשו לעזרת צרפת.

התוצאה הייתה מלחמה סטאטית שנמשכה ארבע שנים תמימות, מבלי שקרה דבר – חוץ מהריגתם ופציעתם של מיליונים. בסוף נעשה שלום, שלום שהיה כל-כך מטומטם עד שהפך את המלחמה הבאה לבלתי-נמנעת. זו פרצה כעבור 21 שנים בלבד ומספר הקרבנות שלה אף עלה על קרבנות המלחמה הראשונה.

ספרים רבים נכתבו על “יולי 1914“, החודש הגורלי שבמהלכו הפכה ‘מלחמת-העולם הראשונה’ לבלתי-נמנעת. מה מספר האנשים שהיו מעורבים בקבלת ההחלטות? כמה קיסרים, מלכים, שרים, חברי-פרלמנטים, גנרלים, שלא לדבר על אקדמאים, עיתונאים, משוררים ומי לא? האם כולם היו מטומטמים?

האם כולם היו עיוורים מול פני הדברים שקרו בארצותיהם? קיים רצון לצעוק; זה לא יתכן! רבים מהם היו אנשים אינטליגנטיים מאוד, אנשים שהכירו את ההיסטוריה. הם ידעו את הכל על מלחמות קודמות שהחריבו את אירופה במאות השנים.

“לא נשאר אלא הפיתרון שקוראים לו; “שתי מדינות לשני עמים”

אבל העובדות הן עובדות. כל האנשים האלה, מילאו תפקיד בדרך למלחמה האיומה ביותר בהיסטוריה (עד אז). מעשה של טימטום מוחלט. המוח האנושי אינו יכול להשלים עם אמת כזאת. מוכרחות להיות סיבות אחרות.

סיבות עמוקות. היסטוריונים כתבו ספרים ללא-ספור, כדי להסביר מדוע המאורע הזה היה הגיוני, מדוע זה קרה. למה זה היה מוכרח לקרות. מה היו הסיבות הנסתרות.

רבות מן התיאוריות האלה היו בהחלט סבירות. אבל בהשוואה לתוצאות, הן היו חסרות-משמעות. מיליוני בני-אדם צעדו בסך אל שדות הקטל, שרו וכמעט רקדו. הם האמינו בקיסריהם, במלכיהם, בנשיאיהם, במפקדיהם. יצאו ולא חזרו. האם כל המנהיגים האלה יכלו להיות אידיוטים? הם בהחלט יכלו. והם גם היו. אינני זקוק לדוגמאות של אלפי מלחמות וסכסוכים זרים, מפני שאני נמצא באחת מהן ברגע זה ממש.

מבלי להיכנס לסיבות, המצב הנוכחי הוא שבארץ – זו שקראו לה; ‘פלסטינה’ – חיים עכשיו שני עמים בעלי מוצא שונה, תרבות שונה, היסטוריה שונה, דת שונה, שפה שונה, רמת-מחיה שונה והרבה דברים שונים נוספים. מספר תושביהם שווה עכשיו, פחות או יותר.

בין שני העמים האלה מתנהלת מלחמה, שהחלה לפני מאה שנה.

בתיאוריה, יש רק שני פתרונות סבירים; או שבני שני העמים יחיו ביחד כאזרחים שווים במדינה משותפת אחת, או שהם יחיו בשתי מדינות שונות, זו בצד זו. האפשרות השלישית היא חוסר-פיתרון – סכסוך נצחי, מלחמה מתמדת, דורות על גבי דורות. עד לסוף המר.

המצב הזה כל כך ברור, כל כך פשוט, שעצם ההתכחשות לו היא בבחינת טמטום. החיים-ביחד במדינה אחת, נשמעים כמו פיתרון סביר, אך הוא אינו כזה.

זהו מרשם לסכסוך מתמיד ולמלחמה פנימית בלי-סוף. לכן, לא נשאר אלא הפיתרון שקוראים לו; “שתי מדינות לשני עמים“.

כאשר אמרתי זאת מיד אחרי מלחמת-העצמאות (1949), המלחמה שבה נפצעתי, הייתי פחות או יותר לבד. עכשיו זה קונסנזוס עולמי – מחוץ לישראל. מהי האלטרנטיבה? אין. פשוט אין. חוץ מאשר המשך המצב הנוכחי, מצב של מדינה קולוניאלית שבה שבעה מיליון יהודים ישראלים, מדכאים שבעה מיליון ערבים פלסטינים.

ההיגיון אומר שמצב כזה אינו יכול להימשך לאורך ימים. במוקדם או במאוחד, זה יתפוצץ. אז מה אומרים מנהיגים? לא כלום. הם מעמידים פנים כאילו אינם חיים במציאות.

בראש הפירמידה, יש לנו מנהיג הנראה אינטליגנטי, המדבר יפה, הנראה מוצלח. אך האמת היא שמר בנימין נתניהו הוא פוליטיקאי בינוני, בלי חזון, בלי עומק.

הוא אינו מעמיד פנים כאילו יש לו פיתרון אחר. לא הוא ולא חבריו בשלטון או מחליפיו האפשריים. לאור הדברים האלה, צר לי לומר שאין לזה הגדרה טובה אחרת מאשר; שלטון הטימטום.

_________

◄המאמר המובא כאן, הינו על דעתו האישית של כותב שורות אלו ואינו משקף את דעת האתר. המאמר מובא באדיבות ’גוש שלום’.




אודות הכותב

אורי אבנרי

אוּרי אבנרי (נולד ב-10 בספטמבר 1923) הוא עיתונאי, סופר ופוליטיקאי ישראלי, יליד גרמניה, פעיל-שלום, פעיל פוליטי המזוהה עם ה’שמאל הרדיקלי בישראל’’ ח"כ לשעבר, חבר-מייסד, "גוש שלום", תנועת-שלום בלתי-תלויה (1993), עורך ראשי לשעבר של השבועון "העולם הזה" (1950-1990), חבר-כנסת לשעבר (שלוש תקופות-כהונה; 1965-1969, 1969-1973, 1979-1981), חבר-מייסד, "המועצה הישראלית למען שלום ישראלי-פלסטיני" (1975).

Add Comment

Click here to post a comment

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

דילוג לתוכן