פורום כאן נעים

יחד ננצח את הגיף קורונה

היגיינה מרבית למניעת הידבקות, כמה צעדים לשטיפת ידיים. שומרים על הכללים מצילים חיים. (משרד הבריאות).

לחמניות טעימות בלי קמח ברבע שעה!

מה לקנות; אבקת חלב רגילה 150 גר'. ביצים; 4. אבקת אפיה; כפית ותקבלו; לחמניות טעימות בלי קמח ברבע שעה!

Whitney Houston – “I Will Always Love You”

Whitney Houston - performing "I Will Always Love You" (HD) com legenda. "אני חולה עליה", תתרווחו והאזינו לקול ולביצועים המדהימים האלה.

קלמן וסג”ל | 11.03.20: סיוע למשק בעקבות משבר קורונה

כאן חדשות | מדי ערב נפגשים קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל לשעה של אקטואליה קצבית, בועטת ולא מתנצלת. דיווחים, ראיונות, פרשנויות וכל הקולות שצריך לשמוע כדי להבין טוב יותר מה שקורה היום בחדשות – לפני הקלעים ומאחוריהם.

צליית בשר: כך תעשו את זה נכון

השף דן עמיר, ממסעדת BP בחיפה מסביר לנו בכמה טיפים פשוטים כיצד לצלות את הבשר ולהשאיר אותו רך ועסיסי, וגם – מה הנתח שהישראלים הכי אוהבים?

מפעל הפיס

המדים החדשים של מג”ב

הכירו את המדים החדשים של לוחמות ולוחמי משמר הגבול.

נעים לעקוב אחרי

העולם הזה על פי אורי אבנרי חדשות כאן ישראל

הבעיה הנוראית | העולם הזה על פי אורי אבנרי

אני יכול לתאר לעצמי את הסצנה; אחרי שהושג בוועידת-השלום ההסכם על סעיף זה, היושב ראש, ינשום נשימה ארוכה ויגיד: ועכשיו, ידידיי, בואו נעבור אל הבעיה האמיתית. איך נפתור את בעיית הפליטים הלכה למעשה?" שישה מיליון פליטים מהווים שישה מיליון יחידים. יש סוגים רבים ושונים של פליטים. אין פיתרון אחד שיתאים לכולם. כל הסכם-שלום עתידי, יצטרך לכלול סעיף המאשר שישראל מקבלת עקרונית את זכות-השיבה.
פלסטיני מבוגר מציג מפתח כסמל התומך ב'זכות השיבה' של אלה שעזבו בתיהם ב-1948 | עיבוד צילום: שולי סונגו ©
פלסטיני מבוגר מציג מפתח כסמל התומך ב’זכות השיבה’ של אלה שעזבו בתיהם ב-1948 | עיבוד צילום: שולי סונגו ©

זאב בנימין בגין, בנו של מנחם בגין, הוא אדם נחמד מאוד. אי-אפשר שלא לחבב אותו. הוא אדם מחונך היטב, בעל נימוסים וצנוע. אדם מהסוג שהיית רוצה שיהיה ידידך. למרבה הצער, הדיעות שלו חביבות פחות. הוא קיצוני אף מאביו. האב, מנחם בגין, אחרי שהנהיג את אצ”ל, ישב עם אנוור אל-סאדאת ועשה שלום. זאב בגין קרוב יותר לגולדה מאיר, שהתעלמה מגישושי השלום של סאדאת והביאה עלינו את מלחמת יום-כיפור.

■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה ב’פייסבוק’ או בטוויטר.

בגין הבן, נאמן לתורת הציונות הרוויזיוניסטית, שהוקמה על-ידי זאב ז’בוטינסקי. אחד מסימני-ההיכר של תנועה זו, היה תמיד החשיבות שהתנועה, ייחסה למלים, כתובות ולהצהרות. ואילו תנועת-העבודה, בהנהגת דויד בן-גוריון, לא העניקה כמעט שום ערך למלים ולהצהרות, וכיבדה רק “עובדות בשטח“.

בשבוע האחרון, כתב בני בגין את אחד ממאמריו הנדירים. מטרתו העיקרית הייתה להוכיח ש‘אין כל אפשרות להגיע לשלום עם הפלסטינים’. לדעתו, זהו מיקסם-שווא של חובבישלום הישראלים (“הארץ“, 9.10). תוך שהוא מצטט טקסטים פלסטיניים שונים, נאומים ואף ספרי לימוד, בגין, מוכיח שהפלסטינים לעולם, לעולם, לעולם לא יוותרו על “זכות השיבה”  (حق العودة الفلسطيني).

ומכיוון ש”זכות השיבה” כרוכה בסוף המדינה היהודית, קובע בגין, השלום הוא חלום באספמיא. לעולם לא יהיה שלום. סוף הסיפור.

הוגה-דיעות מעמיק אחר, אלכסנדר יעקובסון, מגיע לאותה המסקנה ממש (“הארץ“, 26.9). המאמר מכוון אלי אישית, והכותרת קובעת שאני “נאמן לישראל, אך לא לאמת“. הוא מאשים אותי ביחס סובלני כלפי תנועת הבי-די-אס, שמטרתה לחסל את מדינת-ישראל.

איך הוא יודע? פשוט מאוד: הבי-די-אס מאשרר את “זכות השיבה” של הפלסטינים. כפי שכל אחד יודע, “זכות השיבה” פירושה סוף המדינה היהודית. נו טוב, אני מתנגד לבי-די-אס בגלל סיבות שונות. התנועה שאני שייך אליה ‘גוש שלום’ הייתה הראשונה שהטילה (בשנת 1997) חרם על ההתנחלויות.

המטרה שלנו הייתה להרחיק את הציבור הישראלי מהמתנחלים. הבי-די-אס (“חרם, ביטול השקעות, עיצומים“) משיגה את התוצאה ההפוכה. מכיוון שהיא רוצה להטיל חרם על מדינת-ישראל כולה, היא דוחפת את כל הציבור הישראלי לידי המתנחלים.

 כל הסכם-שלום עתידי, יצטרך לכלול סעיף המאשר שישראל מקבלת באופן עקרוני את זכות-השיבה של הפליטים

האמת היא שאני לא כל-כך רוצה לקרוא לתושבי העולם להחרים אותי. אך מכל הסעיפים במצע הבי-די-אס, הסעיף הדורש להכיר ב”זכות השיבה” מטריד אותי פחות מכל. לדעתי, הוא סתם מגוחך. גם במשך אלף שנים לא תצליח הבי-די-אס להכריח את המדינה לעשות זאת בעל כורחה. אז למה להתרגש?

אטיל קודם כל קצת אור על העובדות.

כאשר נטשו הבריטים את פלשתינה (ארץ-ישראל) בשנת 1948, חיו בין הים והנהר כ-1.2 מיליון ערבים וכ-635,000 יהודים. במהלך מלחמת תש”ח ברחו/גורשו כ-720,000 ערבים. היום קוראים לזה טיהור אתני. בשטח שנכבש על-ידי היהודים נותרו רק ערבים מעטים, אך בשטח שנכבש על-ידי הערבים לא נותר אף לא יהודי אחד.

למזלנו, הערבים הצליחו לכבוש רק שטחים קטנים (ירושלים המזרחית, גוש עציון, בית הערבה ועוד) ואילו הצד שלנו, כבש שטחים נרחבים ומיושבים. הייתי חייל קרבי וראיתי את הדברים במו עיניי.

הפליטים הערביים התרבו בדרך הריבוי הטבעי וכיום הם מונים כ-6 מיליון איש. כ-1.5 מיליון איש חיים בגדה המערבית הכבושה, כ-1 מיליון איש נוסף ברצועת-עזה, השאר מפוזרים בירדן, בלבנון, בסוריה ובכל רחבי העולם.
האם כל אלה, אכן ,ירצו לחזור לשטח ישראל, אם תינתן להם האפשרות? זאת השאלה.

לפני שנים, הייתה לי חוויה בלתי-רגילה.

הוזמנתי להרצות בניו-יורק. להפתעתי ולשמחתי, ראיתי בשורה הראשונה את ידידי, המשורר הערבי הצעיר ראשד חוסיין. ראשד היה בן הכפר מוסמוס ליד העיר אום-אל-פחם. הוא הפציר בי לבוא ולבקר בדירתו, לא הרחק מניו-יורק.

כאשר הגעתי, נדהמתי. הדירה הקטנה הייתה מלאה אנשים מפה לפה. הצטופפו בה פליטים פלסטינים מכל הסוגים, צעירים וקשישים, גברים ונשים. היה לנו ויכוח ארוך וגדוש רגשות על בעית הפליטים.

כאשר נסענו הייתה, אמרתי לאשתי רחל; “את יודעת מה הרגשתי? שרק מעטים מבקשים באמת לחזור לארץ, אבל שכולם מוכנים למסור את נפשם על זכותם לשוב“. אשתי, שהייתה בעלת חוש-הסתכלות חד, השיבה שזו הייתה גם הרגשתה.

היום, עשרות שנים מאז, אני משוכנע שזה עדיין נכון. אני חושב שיש הבדל עצום בין העיקרון לבין היישום. את העיקרון אי-אפשר לשלול. הוא שייך לפליט היחיד. הוא מעוגן בחוק הבינלאומי. הוא קדוש.

כל הסכם-שלום עתידי בין מדינת-ישראל והמדינה הפלסטינית יצטרך לכלול סעיף המאשר שישראל מקבלת באופן עקרוני את זכות-השיבה של הפליטים הפלסטינים וצאצאיהם. אין מנהיג פלסטיני שיהיה מסוגל לחתום על חוזה שלא יכלול סעיף זה.

רק אחרי סילוק המכשול הזה מהשולחן ניתן יהיה להתחיל בדיון האמיתי על הפיתרון.

אני יכול לתאר לעצמי את הסצנה; אחרי שהושג בוועידת-השלום ההסכם על סעיף זה, היושב ראש, ינשום נשימה ארוכה ויגיד: ועכשיו, ידידיי, בואו נעבור אל הבעיה האמיתית. איך נפתור את בעיית הפליטים הלכה למעשה?”

שישה מיליון פליטים מהווים שישה מיליון יחידים. יש סוגים רבים ושונים של פליטים. אין פיתרון אחד שיתאים לכולם.

יש פליטים – אולי הרוב – שבנו להם ב-50 השנים האחרונות חיים חדשים בארץ אחרת. בעיניהם, זכות-השיבה היא – אכן – עניין שבעיקרון. הם לא היו חולמים לחזור לכפר אבותיהם, גם אילו הכפר היה עדיין קיים. יש בהם אנשים אמידים, יש עשירים, ויש עשירים מאוד.

אחד מאלה הוא ידידי (האם מותר לי לקרוא לך כך?) סלמן אבו-סיטה, שהיה בילדותו נער יחף בנגב . בשנת 1948, ברח עם משפחתו לעזה, ולאחר מכן, הפך לקבלן מצליח מאוד באנגליה ובארצות המפרץ. נפגשנו בוועידת-שלום בפאריס ואחר-כך הייתה לנו שיחה ארוכה ונרגשת בארוחת-ערב פרטית. לא הייתה בינינו הסכמה.

  אל נשכח לרגע; ה”פליטים” האלה הם בני-אדם.

אבו-סיטה, מתעקש שיש להרשות לכל הפליטים לחזור לשטח ישראל, גם אם כולם ייושבו במדבר הנגב. לא ראיתי בכך הגיון מעשי.

במרוצת השנים היו לי מאות דיונים עם פלסטינים על פיתרון בעית הפליטים, החל מיאסר ערפאת וכלה בתושבי מחנות-הפליטים ליד ביירות. הרוב הגדול היה חותם היום על נוסח המבקש “פיתרון צודק ומוסכם של בעיית הפליטים“. “מוסכם” פירושו; מוסכם עם ישראל.

הנוסח הזה מופיע גם בתוכנית-השלום הערבית, שנוסח בסעודיה ושהתקבל רשמית על-ידי כל העולם המוסלמי.

איך זה היה נראה בפועל?

פירוש הדבר שיוצע לכל משפחה של פליטים לבחור בין שיבה מעשית ובין פיצויים נאותים.

שיבה – לאן? במקרים מעטים מאוד, ממש יוצאים מן הכלל, הכפר המקורי שלהם עדיין עומד ריק. אפשר לדמיין שיחזור הכפרים האלה – אולי שניים, אולי שלושה – בידי תושביו המקוריים.

פלסטינים במספר מוסכם יורשו לחזור לשטח ישראל. בייחוד פליטים שיש להם כאן משפחות, שיוכלו לעזור להם להשתקם. קשה לישראלים לבלוע את זה. קשה, אך לא יותר מדי קשה. בישראל חיים כבר עכשיו כשני מיליון אזרחים ערבים, המהווים יותר מ-20% של האוכלוסיה הכללית. מספר נוסף – נגיד, רבע מיליון נוספים – לא היו יוצרים שינוי מהותי.

כל האחרים יזכו בפיצויים נדיבים. הם יוכלו להשתמש בכסף, כדי לבסס את חייהם במקום שבו הם נמצאים, או כדי להגר לארצות, כמו; אוסטרליה וקנדה, שישמחו לקבל אותם (ואת כספם).

כ-1.5 מיליון פליטים חיים בגדה המערבית וברצועת-עזה. מספר גדול נוסף חי בירדן וזכו מזמן באזרחות ירדנית. אחדים חיים עדיין במחנות-פליטים. כולם יקבלו בברכה פיצויים.

מניין יבוא הכסף? ישראל צריכה לשלם את חלקה (מה גם שתחסוך הרבה כסף מצימצום תקציב הביטחון). הארגונים הבינלאומיים, יצטרכו לתרום ביד רחבה. האם זה אפשרי? כן, בוודאי.

אני מעז לומר יותר; אם האווירה תהיה מתאימה, זה אפילו סביר מאוד. בניגוד לאמונתו של בני בגין בטכסטים כתובים (שהם פרי עטם של דמגוגים הדואגים לאינטרסים שלהם), כאשר תהליך כזה – פחות או יותר – ייצא לדרכו, לא תהיה כמעט אפשרות לעצור אותו.

ואל נשכח לרגע; ה”פליטים” האלה הם בני-אדם.

_________

** המאמר המובא כאן, הינו דעתו האישית של כותב שורות אלו ואינו משקף את דעת האתר. המאמר מובא באדיבות ’גוש שלום’.




אודות הכותב

אורי אבנרי

אוּרי אבנרי (נולד ב-10 בספטמבר 1923) הוא עיתונאי, סופר ופוליטיקאי ישראלי, יליד גרמניה, פעיל-שלום, פעיל פוליטי המזוהה עם ה’שמאל הרדיקלי בישראל’’ ח"כ לשעבר, חבר-מייסד, "גוש שלום", תנועת-שלום בלתי-תלויה (1993), עורך ראשי לשעבר של השבועון "העולם הזה" (1950-1990), חבר-כנסת לשעבר (שלוש תקופות-כהונה; 1965-1969, 1969-1973, 1979-1981), חבר-מייסד, "המועצה הישראלית למען שלום ישראלי-פלסטיני" (1975).

Add Comment

Click here to post a comment

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

דילוג לתוכן