בית המשפט העליון, בין כשהוא פועל כבית משפט “רגיל” ובין כשהוא בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג”ץ), דן ומכריע הכרעות הרות גורל בכל אורחות החיים, ועל החלטותיו אין דרך לערער בהיותו הסמכות העליונה. זאת ועוד, הוא גם מחליט מהן סמכויותיו ומגביל את עצמו – בעצמו.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
האזרח החושב שואל; לא רק מי בחר את שופטי העליון, אלא, גם ובעיקר – האומנם הם כה מוכשרים, חכמים וישרי דרך, עד כדי כך שהם יודעים הכול?!
השאלה עולה במלוא חומרתה נוכח התערבות בג”ץ בנושא מקצועי מובהק, כגון; מספר מקסימלי מותר של נאספים בהפגנות.
הרי מדובר בנושא בטיחותי; כיצד בג”ץ, התערב ופסק בעניין זה מבלי להידרש לדעתם של מומחים מטעמו, ועשה זאת בניגוד למומחים היחידים שהיו בפניו – אלו הם נציגי משטרת ישראל שעיסוקה בכך?!
האזרח אינו “קונה” את הגרסה שמי שמכהן בבית המשפט העליון או בבג”ץ הוא “כל-יודע” בכל תחום; רפואה, הנדסה, בטיחות, רכב, פיזיקה, הייטק וכו’.
הוא מבין, כי מי שיש לו רק תואר אקדמי ראשון (LL.B) במשפטים, הוא למעשה הדיוט בכל תחום אחר.
זה לא אומר שאינו ראוי לשפוט, אך הוא יכול לעשות זאת רק תוך בחינה והשוואה בין חוות דעת מקצועיות של מומחים בתחומים שונים, ולא מכוח ידיעותיו המקצועיות של השופט המכהן, שהן אפסיות.
לפעמים, כשהבעיה בוערת והזמן קצרצר, אין אפשרות לשמוע מומחים, וייתכן שכך היה המצב טרם החליט בג”ץ בעניין ההפגנות. אז האזרח החושב משפשף את עיניו, מאמץ את מוחו ותמה; האומנם קוצר הזמן הופך את מי שאינו מומחה למומחה?!
הייתכן, כי מחמת מצוקת הזמן ודחיפות הנושא שעל כף המאזנים, בג”ץ, פתאום הופך להיות מומחה בענייני בריאות – מומחה כזה שלא נחוץ לו שום עיון בדעת מומחה אמיתי אחר?!
ובענייני בטיחות?! ובענייני ביטחון?! והאם הבהילות של קבלת החלטה בעניין שבו אין לבג”ץ שמץ של מושג הופכת את ההחלטה לראויה, כזו שהציבור יכול להישען עליה?!
התשובה היא; לא. כי כאן זה לא חלם.
ועוד משהו; אם בג”ץ, מביע דעתו, כי הגבול העליון להשתתפות באסיפה או הפגנה הוא אלף איש, בעוד שמומחי המשטרה, קובעים מאה איש – מה הבעיה להגביל למאה?
ידוע שמה שפחות ממאה הוא פחות גם מאלף, ומי שמקיים את הוראות המשטרה, מקיים ממילא גם את הוראות בג”ץ.
█ הערה לסיום; יש לי דוגמה נוספת מהחלטות לא ראויות של בית המשפט העליון בתחום התכנון, שאין לקיימן מאותה סיבה שהוסברה לעיל; וכשלא מקיימים אותן, ממש לא מפרים שום החלטה של בית המשפט העליון.
█ הבהרה; במצב רגיל ושגרתי, בית המשפט לא שם עצמו כמומחה בשום נושא מקצועי. בית המשפט מכיר במגבלותיו ומודה בכל עבודתו כי אינו “כל-יודע“.
בית המשפט, בוחן את גרסאותיהם של המומחים ומקבל החלטה שיפוטית מובהקת בשאלה במי הוא מאמין.
לשם קבלת החלטה נכונה הוא מנתח את עדויותיהם של המומחים, בין אם אלו מומחי צד לדיון ובין אם אלו מומחים מטעם בית המשפט, ולמטרה זו, הוא מוסמך לאור הידע המשפטי שלו וניסיונו בתחום השפיטה.
כך בתחום האזרחי, וכך גם בתחום הפלילי – זכרו את הגרפולוג ואת ההיסטוריון שהעידו במשפט אייכמן, ובמשפטים אזרחיים ופליליים אחרים.
יתרה מכך, שופט המשנה בפסק דינו, חלק מחוות דעת מקצועית מבלי שתהיה מולו חוות דעת מקצועית אחרת, על סמך “ידיעותיו הוא” – טועה, ובערכאת ערעור הטעות הזו, תתוקן.
ישנם כמובן תקדימים לכך; ראו את דברי הפתיחה של עו”ד צהלה הלוי לספרי “עדות המומחה בזירה המשפטית” בהוצאת “בורסי” (תשע”ו).
וכן את ע”א (מחוזי חיפה) 14449-07-11 בן שושן נ’ , בו בוטלה ושונתה החלטה של בית משפט קמא שהתערב בשיקול דעת של מומחה מבלי שהסתמך על מומחה אחר.
