דובי אחי יקירי,
התעוררתי כרגיל בטרם שחר וידעתי שזה יום מיוחד. יום הולדתך. כל שנה ב-17 באוקטובר, בימי שלום ובעת מלחמה, בזמנים של עצב ושמחה, כמו גם בימים אלה של מגיפה ופאניקה וסגר ומאות אלפי מובטלים ומשבר כלכלי ופוליטי ומאות אלפים בבלפור בבירה ובכיכר המדינה בתל-אביב ובצמתים ועל הגשרים ברחבי המדינה, מפגינים נגד הממשלה ובעיקר נגד העומד בראשה – אני לא שוכח את יום הולדתך…
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
דובי אחי הצעיר,
רק פעם אחת לא זכרתי. זה היה ב-17 באוקטובר 1967, ארבעה חודשים אחרי מלחמת ששת הימים ואחרי הקרב האחרון שלך, ב-תל פאחר, לא זכרתי את יום הולדתך ה-20…
הקרב שנערך בשעות אחר הצהריים ב-9 ביוני 1967, במסגרת ההבקעה של צבא הגנה לישראל ברמת הגולן בחזית הסורית במהלך מלחמת ששת הימים (בתל פאחר, היה מוצב מבוצר של צבא סוריה, והוא נכבש על ידי יחידות מחטיבת גולני בסיוע כוח שריון).
אימא אלה ואבא שלמה, רעייתך הצעירה סלי (שילדה חודשיים לפני כן, את בתך דָּבְרַת), לְבִיאָה ואני אחיך הבוגר, יחד עם כל אלה שהכירו, העריצו ואהבו אותך – כולנו היינו עדיין המומים ומתקשים להשלים עם האסון הנורא – נפילתך בקרב…
█ “היית גולנצ’יק גאה ואהוב על כולם – על חבריך ועל מפקדיך… ואהוּב גם עלי, על אחיך הבכור…”
מאז דובי יקירי, בכל 17 באוקטובר, אני זוכר את יום ההולדת שלך ומקפיד לכתוב לך ולי ולכולנו וברוב השנים אני גם מגיע ביום הזה, או בסמוך אליו, למקום בו נלחמת ו-נפלת – לתל פאחר שברמת הגולן. גם השנה אהיה שם…
דובי אחי יקירי,
גם בימים טרופים אלה, 53 שנים מאז הקרב ההוא, אני עדיין בקשר קבוע עם חבריך, אלה השורדים. גם הם לא שכחו את הסמל הצעיר והנועז שלהם.
לפני כמה ימים קיבלתי תמוּנה מ-חיים נחום, ידיד ותיק שלך מ‘גדוד 12’ שגילה עוד צילום מאותם הימים וכך כתב;
“טירונות שלב א’ בגולני, מחזור מאי 65, לכל החברה וגם לידידי מוטי רוזנבלום אחיו של דוב זכרונו לברכה אשר נפל בכיבוש ה-מוצב תל פאחר במהלך מלחמת ששת הימים“…
כך הגיעו אלי כל הצילומים שלך עם חבריך, אותם אני שומר באלבום הצהלי שלך, המכיל כיום עשרות רבות של תמונות המתארות את השנתיים וחצי בהן היית גולנצ’יק גאה ואהוב על כולם – על חבריך ועל מפקדיך…
ואהוּב גם עלי, על אחיך הבכור…
