בית המשפט הגבוה לצדק רגיל לכל מיני סוגי תיקים הניצבים להכרעתו, אבל לפי מיטב הבנתנו גם שופטי בית המשפט הגבוה לצדק, כבוד השופטי העליון; אסתר חיות, יצחק עמית ומני מזוז, נאמר בלשון המעטה’ נעו בכס השיפוט באי נוחות בשל העתירה שהונחה בפניהם; גבר בן 40 שנישא לבתו החורגת כבת 21 וביקש להורות ל’משרד הפנים’ להכיר בהם כזוג נשוי, חרף העובדה, כי הגבר היה נשוי לאמה של אשתו הצעירה.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
ייאמר מיד, כי שלושת כב’ השופטים של בית המשפט הגבוה לצדק, לא התקשו למצוא פגם מוסרי וחוקי בעצם הגשת העתירה והבהירו, כי בגץ לא יעניק גושפנקא משפטית לקשר מעוות שכזה. דחו באחרונה על את הסף עתירה.
את הסיפור המלא הביאה אל אתר פסק-דין, עורכת דין דקלה אסייג ירמיהו, העוסקת ב‘דיני משפחה’ שלא ייצגה בתיק; העתירה המיוחדת הוגשה בשנה שעברה על ידי צעירה כבת 21 ובעלה בן ה-40 שעד שנת 2015, היה נשוי לאמה ואף הוליד עמה חמישה ילדים משותפים.
הצעירה, בתה של האם מנישואים קודמים, הייתה כבת 16 כשהחל להתפתח בינה לבין אביה החורג קשר מיני. כשהייתה כבת 19, היא ילדה לו בן, כאשר רק עשרה ימים לפני כן, אמה ילדה לו בת. מבולבלים? זה עוד לא הכל.
█ הגבר, טען, כי מערכת היחסים עם בתו החורגת החלה בתקופה שהיה חולה ומטושטש מתרופות והתבלבל בינה לבין אמה.
בשנת 2015, נחשפו הרשויות במדינה, לסיפור המעוות ונפתחה נגד הגבר – האב החורג, חקירה ב‘חשד לעבירת מין במשפחה’ אך התיק נסגר, כאשר אחת מטענות “ההגנה” שלו הייתה, כי מערכת היחסים עם בתו החורגת החלה בתקופה שהיה חולה ומטושטש מצריכת תרופות והתבלבל בינה לבין אמה.
מכל מקום, חודשיים אחרי שהתגרש מהאם הוא טס עם הבת למדינת צ’כיה ושם נישא לה. כאשר חזרו לארץ, הם ביקשו להירשם במשרד הפנים כזוג נשואים, אך סורבו, וכך הגיעה העתירה עד לבית המשפט הגבוה לצדק.
בני הזוג, שעומדים להביא בקרוב ילד נוסף לעולם, טענו בעתירתם, כי לא הייתה למשרד הפנים זכות לסרב להם, שכן לפקידיו של המשרד אין סמכות להפעיל שיקול דעת ברישום פרטיים אישיים.
משרד הפנים, שהתנגד לרישום בתוקף, נסמך על ההלכה העברית האוסרת על נישואי אדם לבתה של אשתו, וטען, כי הרישום, יפגע בטובת הילדים וכי הוא מנוגד בעליל לתקנת הציבור.
אלא שכבוד השופטים, כלל לא הכריעו בשאלת גבולות סמכותו של פקיד הרישום שכן, הוחלט לדחות את העתירה על הסף משום שהעותרים… אינם נקיי כפיים.
נסביר, שכשאזרח או גוף פונים לפתחו של בית הדין הגבוה לצדק, עליו לעמוד במספר תנאי סף. אחד מהם הוא; “נקיון כפיים“, כלומר, את העתירה עליו להגיש בלב נקי ותם.
הקביעה במקרה הנוכחי, הייתה כי העתירה הוגשה על בסיס פעולה המנוגדת לחוק ולמוסר ולכן, העותרים אינם יכולים להיחשב נקיי כפיים. על כן, כלל לא היה צורך להיכנס לשאלת גבול הסמכות של פקידי משרד הפנים.
כב’ השופט עמית, ציין, כי העותר הפר את סעיף 351(ב) לחוק העונשין, המטיל על אדם שמקיים יחסי מין עם בת משפחה בין הגילאים; 14 ל-21, עונש של 16 שנות מאסר, וכי בגץ, אינו יכול להעניק “גושפנקא משפטית לקשר זוגי שכרוך בעבירה פלילית חמורה“.
█ בית המשפט הגבוה לצדק לא פותח שעריו למי שקיים יחסי מין עם בתו החורגת כשהייתה קטינה, בניגוד לחוק ולכללי המוסר האנושיים.
כב’ השופט יצחק עמית שופט בית המשפט העליון, המשיך וקבע, כי הגשת העתירה, לוקה גם בפגם מוסרי “קיצוני בחומרתו” שמעיב אף הוא על נקיון כפיהם של העותרים; “אם נעצום עינינו מלראות את הפסול המוסרי המובהק ונפעל על פי הכללים המשפטיים הרגילים… נדמה לדיין שמתעלם ממעשה הרצח ומעניק לרוצח את ירושת הנרצח“, כתב.
השופט אף רמז לכך כי העותרת נמצאת כיום בזוגיות עם העותר עקב יחסי המרות והתלות שהיו ביניהם לנוכח העובדה שחיו יחד – כשהעותר משמש כאביה החורג – כשהייתה קטינה.
עם זאת, כב’ השופט עמית, כן התייחס לפן המשפטי שהעלתה העתירה לגבי סמכותו של פקיד במשרד הפנים. לא מדובר בהכרעה מחייבת אלא בהתייחסות אגבית, לה הסכימה גם כבוד השופטת אסתר חיות ולפיה לפקיד אין סמכות לסרב לרשום זוג כנשוי משום שלטעמו מעשיו פגומים מוסרית.
כב’ השופט יצחק עמית, ניתח את שלל היבטיה של הסוגיה, כולל השוואה עם מערכות משפט ברחבי העולם. רוב המדינות שסקר, אגב, אינן שוללות לחלוטין נישואים בין הורה לבין ילד חורג, אך מטילות מגבלות על גיל הילד ואוסרות על נישואים במקרה של מגורים משותפים בתקופה שהילד היה קטין.
מכל מקום, בסופו של דבר, העתירה נדחתה על הסף, כאמור, כיוון ש‘בית המשפט הגבוה לצדק’ לא פותח שעריו למי שקיים יחסי מין עם בתו החורגת כשהייתה קטינה, בניגוד לחוק ולכללי המוסר האנושיים.
- בא כוח העותרים; עורך דין יהודה פסו
- באי כוח משרד הפנים; עורך דין הדס ערן, עורך דין רועי שוויקה.
* הכותבת עורכת דין דקלה אסייג ירמיהו עוסקת בדיני משפחה.
Add Comment