פורום כאן נעים

יחד ננצח את הגיף קורונה

היגיינה מרבית למניעת הידבקות, כמה צעדים לשטיפת ידיים. שומרים על הכללים מצילים חיים. (משרד הבריאות).

לחמניות טעימות בלי קמח ברבע שעה!

מה לקנות; אבקת חלב רגילה 150 גר'. ביצים; 4. אבקת אפיה; כפית ותקבלו; לחמניות טעימות בלי קמח ברבע שעה!

Whitney Houston – “I Will Always Love You”

Whitney Houston - performing "I Will Always Love You" (HD) com legenda. "אני חולה עליה", תתרווחו והאזינו לקול ולביצועים המדהימים האלה.

קלמן וסג”ל | 11.03.20: סיוע למשק בעקבות משבר קורונה

כאן חדשות | מדי ערב נפגשים קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל לשעה של אקטואליה קצבית, בועטת ולא מתנצלת. דיווחים, ראיונות, פרשנויות וכל הקולות שצריך לשמוע כדי להבין טוב יותר מה שקורה היום בחדשות – לפני הקלעים ומאחוריהם.

צליית בשר: כך תעשו את זה נכון

השף דן עמיר, ממסעדת BP בחיפה מסביר לנו בכמה טיפים פשוטים כיצד לצלות את הבשר ולהשאיר אותו רך ועסיסי, וגם – מה הנתח שהישראלים הכי אוהבים?

מפעל הפיס

המדים החדשים של מג”ב

הכירו את המדים החדשים של לוחמות ולוחמי משמר הגבול.

נעים לעקוב אחרי

העולם הזה על פי אורי אבנרי חדשות

אני קודם כל ישראלי אחר-כך יהודי | הטור של אורי אבנרי

ככל שישראל הופכת ל"יהודית" יותר, כן מתרחבת התהום בינה לבין העולם המוסלמי. ככל שתהיה "ישראלית" יותר, כן יגבר הסיכוי שנשתלב במרחב – אידיאל שהוא עמוק הרבה יותר מאשר סתם "שלום". מה אני, לעזאזל? ישראלי? יהודי? פעיל שלום? עיתונאי? סופר? חייל לשעבר? טרוריסט לשעבר? וכן ...? לכן' אני חוזר ומצהיר; אני קודם כל ישראלי, ורק אחר-כך יהודי.
אורי אבנרי אני קודם כל ישראלי ורק אחר-כך יהודי ברקע: פסיפס דמויות של ישראלים
אורי אבנרי | רקע: פסיפס דמויות של ישראלים | צילום פסיפס: ויקיפדיה

אז מה אני, לעזאזל? ישראלי? יהודי? פעיל  שלום? עיתונאי? סופר? חייל לשעבר? טרוריסט לשעבר? וכן …? כל אלה, ועוד. או-קיי. או-קיי. אבל באיזה סדר? מה המרכיב החשוב ביותר? קודם כל, כמובן, אני בן-אדם. יצור אנושי עם כל הזכויות והחובות של יצור אנושי. החלק הזה קל. לפחות בתיאוריה.

■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה ב’פייסבוק’ או בטוויטר.

בן-גוריון, אני גם גבר. גם זה פשוט. אחרי זה אני ישראלי. אחרי זה אני יהודי. וכן הלאה.

אוסטרלי ממוצא בריטי, לא היה מתקשה במתן תשובה לשאלה כזאת. הוא קודם כל אוסטרלי ואחר-כך אנגלו-סקסי. בשתי מלחמות-עולם חש הצבא האוסטרלי לעזרת בריטניה ללא סיבה. ראינו אותם בארץ. אך במלחמה השנייה, כאשר נוצר איום על מולדתו, מיהר לחזור הביתה.

זה היה טבעי לגמרי. נכון, אוסטרליה, נוצרה בעיקר על-ידי בריטים (וביניהם פושעים שגורשו לשם) אך העולם הרוחני של האוסטרלי עוצב קודם כל על-ידי הסביבה הגיאוגרפית, הפוליטית והפיסית של אוסטרליה. במשך הזמן, השתנתה גם הופעתו החיצונית.

פעם היה לי ויכוח עם אריאל שרון על נושא זה. אמרתי לו שאני קודם כל ישראלי, ורק אחר-כך יהודי.

שרון, יליד הארץ, מי שהיה (ראש הממשלה האחד עשר של מדינת ישראל בשנים; 2001–2006, שר בממשלות ישראל, חבר הכנסת מטעם הליכוד, מייסד ויושב ראש מפלגת קדימה) ענה בהתרגשות; “אני קודם כל יהודי, ורק אחר-כך ישראלי!”

נדמה שזהו ויכוח-סרק. אך, יש לכך השלכות מעשיות רבות על חיינו. לדוגמה, אם זוהי “מדינה יהודית“, איך היא יכולה להתקיים בלי הדת היהודית?

ישראל הוקמה על-ידי אידיאליסטים חילונים. רובם הסתכלו על הדת כעל שריד מהעבר, אוסף של אמונות טפלות מגוחכות שיש להיפטר מהן, כדי לפנות מקום ל-לאומיות מודרנית בריאה.

חוזה-המדינה, העיתונאי, משפטן, סופר, מחזאי ומדינאי יהודי, בנימין זאב הרצל, שתמונתו תלויה בכיתות רבות, היה אדם לא-דתי לגמרי, שלא לומר אנטי-דתי. בספרו “דר יודנשטאט” (“מדינת היהודים“), תוכנית-האב של המדינה שתקום, הוא קבע שהרבנים יוחזקו בבתי-הכנסת, ולא יינתן להם להתערב בענייני המדינה.

הרבנים, ענו לו כגמולו. הם קיללו אותו במלים החריפות ביותר. הם האמינו שהקדוש-ברוך-הוא, גירש את היהודים מהארץ בשל עוונותיהם, ושרק הקדוש-ברוך-הוא רשאי להחזירם לארץ, באמצעות המשיח.

אפילו רבני-הרפורמה בגרמניה, שהיו אז מיעוט קטן, גינו את הרצל. רק קומץ רבנים הצטרפו ל-תנועה הציונית בימיה הראשונים.

בירושלים הייתה קיימת עדה חרדית רבת-השפעה, נטורי קרתא, שהיו אויבים קיצונים של הציונות. לימים, נתקלתי בהם לא פעם בלשכתו של יאסר ערפאת.

רבנים חרדים אחרים, פחות קיצונים, הקפידו להכריז שאינם ציונים, גם כשלקחו כסף מהממשלה הציונית. כיום הם שותפים בקואליציה.

█ החרדים והחרדים־לאומיים, עכשיו רובם לאומנים קיצונים ובחלקם פאשיסטים דתיים.

דויד בן-גוריון, הציוני החשוב ביותר בימי קום המדינה,ששימש ראש ממשלה ושר ביטחון בממשלה הראשונה ובממשלות שאחריה והיה ממנהיגי תנועת העבודה בישראל ובעולם וממייסדי ההסתדרות הכללית של העובדים ומזכירה הכללי הראשון ומראשי היישוב, זלזל בדתיים.

בן-גוריון, היה משוכנע שהם ייעלמו מעצמם עם הזמן. לכן (וגם כדי לקבל כסף מיהודים חרדים בחוץ לארץ) לא היה אכפת לו לעשות להם כל מיני הנחות – שעם הזמן אפשרו להם לגדול ולהתעצם ללא כל שיעור. עכשיו, הם מסכנים את המדינה החילונית שלנו.

החרדים והחרדים־לאומיים, מהווים רק כחמישית מאוכלוסיית המדינה, אך יש להם עכשיו כוח פוליטי עצום. בעבר הם תמכו במדיניות של שלום, אבל עכשיו רובם לאומנים קיצונים ובחלקם פאשיסטים דתיים. השפעתם על חיינו היומיומיים הולכת וגדלה.

רק לאחרונה, הם הצליחו לחוקק חוק האמור לסגור בשבתות את כל המרכולים במדינה. החרדים היותר קיצוניים, אוסרים על בניהם להתגייס לצהל ודורשים שהחיילות, יורחקו ממגע עם החיילים.

מאחר שרוב הישראלים רואים בצבא כוח מאחד – אולי האחרון שנותר במדינה – הדבר גורם למשבר מתמשך. (אני, מצדי, מוכן לוותר על עשרה חיילים חרדים תמורת חיילת אחת) דתיים אחרים מחזיקים בגישה הפוכה; הם רואים בצהל מכשיר אלוהי לגירוש כל הלא-יהודים מהארץ.

האזרחים הערבים, חוץ מקבוצות קטנות, אינם משרתים בצהל. שהרי איך אפשר לסמוך עליהם בצבא שתפקידו לבצע את כוונות הקדוש-ברוך-הוא?

אילו היו בן-גוריון וחבריי מאז, שנפלו במלחמה, שומעים את הדברים האלה, הם היו מתהפכים בקברם.

זוהי רק אחת ההשלכות של האידיאולוגיה של “קודם-כל-יהודי“. היבט אחר נוגע לשאלת מקומה של ישראל במרחב. “קודם-כל-יהודי” מכתיב גישה שונה לגמרי מאשר “קודם-כל-ישראלי“.

הייתי בקושי בן 10, כאשר המשפחה שלי ברחה מגרמניה הנאצית לארץ. באוניה, בדרך מנמל מארסיי לנמל יפו, ניתקתי את עצמי לגמרי מיבשת אירופה והתמסרתי ליבשת אסיה.

אהבתי אותה בכל נפשי. הקולות, הריחות, הסביבה. רציתי לחבק את כולה. כאשר הצטרפתי בגיל 15 לאצ”ל, במאבק נגד השלטון הבריטי בארץ, הרגשתי שאנחנו חלק ממאבק העולם החדש נגד ההגמוניה המערבית.

באותה עת השתלט בארץ מנהג לשוני שאיש לא הבחין בו. כולנו התחלנו להבחין בין “יהודי” ו”עברי“. “יהודי” התייחס ל‘יהודי הפזורה’ (“יהודי הגולה” בסלנג הציוני) ואילו “עברי” התייחס לכל דבר מקומי, ארצישראלי.

█ ככל שישראל הופכת ל”יהודית” יותר, כן מתרחבת התהום בינה לבין העולם המוסלמי

כך דיברנו על הדת היהודית, על הגטו היהודי, על היידיש היהודית ועל כל מה שהיה “שם“, לעומת הנוער העברי, השפה העברית המתחדשת, היישוב העברי, הקיבוצים העבריים וכל דבר מקומי.

קבוצה קיצונית אחת, שזכתה בכינוי “הכנענים“, אף הפכה נוהג בלתי-מודע, זה לאידיאולוגיה, מודעת וטענה, כי לנו, העברים, אין שום דבר משותף עם היהודים ושאנחנו בכלל המשך ישיר של האומה העברית שגורשה מהארץ על-ידי הרומאים לפני אלפיים שנה.

(היסטוריונים לא-יהודים מסוימים, טוענים, כי תמונה זו מופרכת, ושהרומאים גירשו רק את האינטליגנציה. ה”עמך“, לדבריהם, נשאר בארץ, התאסלם בבוא העת והם הפלסטינים של ימינו).

כאשר נודעו בארץ ממדי השואה, הציף את היישוב גל של חרטה. האנשים שוב התחילו להגדיר את עצמם  כ”יהודים“. מאז הולך וגובר בישראל תהליך של הזדהות יהודית מחודשת.

כאשר הוקמה מדינת-ישראל, המונח “ישראלי” החליף את המונח “עברי“. עכשיו השאלה היא מה קודם למה: ה”יהודי” או ה”ישראלי“. יש לזה השלכה ישירה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

להרצל, לא הייתה בעיה. הוא היה איש מערבי בהכרה מלאה. בספרו רשם הרצל את המשפטים הרי-הגורל האלה: “בפלסטינה נהווה חלק מהחומה נגד אסיה, נהווה את חיל-החלוץ של התרבות נגד הברבריות“.

במילים אחרות, מייסד הציונות, ראה את מדינת-היהודים העתידית כמבצר של האימפריאליזם האירופי נגד עם הארץ. הוא חזה כבר לפני יותר מ-120 שנים את המצב הנוכחי.

האם כל זה היה יכול להיות אחרת? האם יכולנו להשתלב במרחב? אינני יודע. כאשר הייתי צעיר, האמנתי בכך בכל לבי.

בגיל 22, הקמתי חוג שנקרא “ארץ-ישראל הצעירה” (ובערבית ואנגלית; “פלסטין הצעירה“). בדרך כלל קראו לחוג זה בשם “קבוצת במאבק“, על שם כתב-העת שהוצאנו מעת לעת, כאשר היה לנו כסף.

הוא עורר הד עצום, וגם הרבה שנאה. (משה שמיר, קרא לנו “במת אבק“.)  כאשר כינס המנהיג ההודי ג’וואהארלאל נהרו את הקונגרס האסיאתי-אפריקאי הראשון בניו-דלהי, שלחנו לו מברק-ברכה.

שנים אחדות אחרי מלחמת תש”ח, הקמתי קבוצה בשם; “הפעולה השמית“, שטענה, כי ישראל היא חלק מ”המרחב השמי“. בחרתי במונח “שמי” מפני שהוא כולל ומאחד את כל הערבים והישראלים, על פי המוצא והשפה.

ב-1959, פגשתי בפאריס את ז’אן-פול סארטר, שהיה אז האינטלקטואל מס’ 1 בעולם. היו לו היסוסים לגבי המונח “שמי“, שנשמע לו גזעני. הצלחתי לשכנע אותו, והוא פירסם בכתב-העת רב-היוקרה שלו, “זמנים מודרניים“,  מאמר שבו הסברתי את העניין.

ככל שישראל הופכת ל”יהודית” יותר, כן מתרחבת התהום בינה לבין העולם המוסלמי. ככל שתהיה “ישראלית” יותר, כן יגבר הסיכוי שנשתלב במרחב – אידיאל שהוא עמוק הרבה יותר מאשר סתם “שלום“.

לכן, אני חוזר ומצהיר; אני קודם כל ישראלי, ורק אחר-כך יהודי.

_________

* המאמר המובא כאן, הינו דעתו האישית של כותב שורות אלו ואינו משקף את דעת האתר. המאמר מובא באדיבות ’גוש שלום’.




אודות הכותב

אורי אבנרי

אוּרי אבנרי (נולד ב-10 בספטמבר 1923) הוא עיתונאי, סופר ופוליטיקאי ישראלי, יליד גרמניה, פעיל-שלום, פעיל פוליטי המזוהה עם ה’שמאל הרדיקלי בישראל’’ ח"כ לשעבר, חבר-מייסד, "גוש שלום", תנועת-שלום בלתי-תלויה (1993), עורך ראשי לשעבר של השבועון "העולם הזה" (1950-1990), חבר-כנסת לשעבר (שלוש תקופות-כהונה; 1965-1969, 1969-1973, 1979-1981), חבר-מייסד, "המועצה הישראלית למען שלום ישראלי-פלסטיני" (1975).

Add Comment

Click here to post a comment

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

דילוג לתוכן