איך להכין עוגת פירות יבשים | מתכון טבעוני | ללא גלוטן

יפית בן מרדכי, דיאטנית קלינית, מלמדת אתכם איך יש להכין עוגת פירות יבשים, בריאה, טבעונית, ללא גלוטן.

הפייקים סביב וירוס קורונה | מהצד השני עם גיא זהר

כאן 11 | חשבתם שוירוס קורונה ויראלי? חכו שתראו את הפייקים שרצים עליו | שירי מימון טענה שמעולם לא ראתה מישהו מצליח עם השיר "סטון קולד". האמנם?

פורום כאן נעים

צנים פקאן ופירות יבשים של דודו אוטמזגין

רעיון לט"ו בשבט: צנים פקאן ופירות יבשים של דודו אוטמזגין. ערוץ האוכל YES 28, HOT 38.

אדיר מילר במופע אלתורים

אדיר מילר במופע האלתורים בערוץ 2. קורע.

שראל הפראית- פרק 1: הנגב

מהלך של שנה שלמה בחייהם של צמחים ובעלי חיים במדבר הנגב הצחיח, המהווה יותר ממחצית שטחה של ישראל. מה סוד ההישרדות שלהם במדבר הקיצוני שזוכה רק למ"מ ספורים של גשם בשנה?

מגן דוד אדום: מירי בוהדנה מתנדבת במד”א

רגע לפני עליית תכניתה משחקי השף, מירי בוהדנה כמו שלא הכרתם אותה, מתנדבת במדא ועוד. כתבתה של חן זנדר - שישי עם איילה חסון - רשת 13 - 25.10.19

ערוץ 10 – שישי עם איילה חסון

תאוות בשרים | ערוץ 10 - שישי עם איילה חסון - 13.4.18.

מפעל הפיס

מעצר חוליית גנבי עגלים בנגב

צוותי מג"ב שביצעו אכיפה באזור הדרום, על מנת לסכל גניבות חקלאיות, התחקו אחר חוליה שגנבה עגלים ממושב יכיני. בתום מרדף רגלי ורכוב, בסיוע היחידה האווירית, נעצרו החשודים, והעגלים הושבו לבעל המשק כשהם בריאים ושלמים.

נעים לעקוב אחרי

העולם הזה על פי אורי אבנרי

אחת, שתיים, שלוש – לשמוח! | העולם הזה על פי אורי אבנרי

יתכן שנכון שאין בעצם ישראלי חילוני לגמרי. קחו חילוני כלשהו, חפרו במעמקי תודעתו ותמצאו שם את שרידי כל החגים האלה. מעטים מצליחים להשתחרר מהם לגמרי. את המאפיינים המובהקים ביותר של המניפולציה חווינו השבוע, ביום שני בערב. האבל על חללי צה"ל הפך באחת ל… חגיגת הניצחון.
שמחה וריקודים ביום העצמאות ה 53 למדינת ישראל, תוך כדי מיצג של 'מוזיאון חי' המשחזר את החיים בירושלים ובימין משה | צילום: יעקב סער, לע"מ
שמחה וריקודים ביום העצמאות ה-53 למדינת ישראל, תוך כדי מיצג של ‘מוזיאון חי’ המשחזר החיים בירושלים ובימין משה | צילום: יעקב סער, לשכת העיתונות הממשלתית

אני זוכר את ימי-העצמאות הראשונים אחרי קום המדינה. בארץ שררה שמחה ספונטנית, היינו כולנו ברחוב, הצהלה הייתה אמיתית. זה היה מזמן. השנה יום-העצמאות לא היה שמח במיוחד. השנה זה היה יום מדוכדך, כמעט עצוב. מעט מאוד דגלים. ותיקים הרגישו ש”זאת כבר לא המדינה שלנו”, ש”הם גנבו לנו את המדינה”. “הם” – הימניים. יתכן שאחת הסיבות היא שאנחנו כבר לא חשים באחדות אמיתית. החברה הישראלית התפלגה למספר “מגזרים”, שיש ביניהם פחות ופחות מן השותף.

■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן נעים’ ב’פייסבוק’ או בטוויטר.

האשכנזים, המזרחים, ה”רוסים” (מכל חלקי ברית-המועצות לשעבר, החיים בארץ חיים מנותקים משלהם), החרדים (בגטאות שלהם), הדתיים-הלאומיים (ובכללם המתנחלים ובעלי השקפות פאשיסטיות), וכמובן הערבים-הפלסטינים, המהווים יותר מ-20% מתושבי המדינה, אך הנמצאים מחוץ לכל. ארץ רבת פזורות.

באחרונה, פיתחו אחדים מהמזרחים שנאה כמעט פתולוגית לאשכנזים. הם מרגישים מושפלים ומקופחים. לכן, אמנם כל הטקסים השגרתיים התקיימו כסדרם, אך בלי התלהבות אמיתית ובלי שום חידוש. זיקוקין-די-נור, מטס חיל-האוויר, חידון התנ”ך, הדלקות המשואות בידי אזרחים מצטיינים, הענקת פרס-ישראל לאנשים (ביניהם אחד ממנהיגי המתנחלים, שהצטיין במספר הערבים שהצליח לגרש מירושלים).

עמותת “לוחמים לשלום” קיימה טקס משותף של משפחות שכולות ישראליות ופלסטיניות. למשתתפים הפלסטינים, לא ניתנה רשות להיכנס לישראל. המשטרה לא הצליחה, ואולי גם לא השתדלה במיוחד, להגן על המשתתפים הישראלים שנפלו קורבן להתנפלות של בריונים ימניים בתום הטכס המרגש.

לפני כן, אמר יושב ראש הכנסת, ש”לא כל השמאלנים בוגדים“. מעניין. כמה כן?

רוב הטקסים, נועדו בעיקר לספק למלך בנימין ולמלכה שרה’לה הזדמנות להתבלט בטלוויזיה. (אוי לעורך שלא הבליט את שרה’לה, כראוי!) וזאת על שום מה? למה היא ראויה? טוב, היא התחתנה עם בנימין, כשהיא הייתה דיילת-אוויר והוא היה דיפלומט צעיר, גרוש בשנית.

█ אני לא אוהב חגיגיות בפקודת השלטון.

אני לא אוהב ימי-חג רשמיים וימי-אבל רשמיים. כאשר הגיעו הנאצים לשלטון בגרמניה הייתי בן 9. היה לי הרושם שכל יום שני וחמישי הפכו ל‘יום-חג’ אם לזכר ניצחון גרמני במלחמה נשכחת ואם לכבוד אירוע נאצי כלשהו. בהזדמנויות האלה, נאספו כל הנערים בגימנסיה (לא היו נערות), הקשיבו לנאומים פטריוטיים ובסוף הרימו את הזרוע הימנית ושרו את שני ההמנונים – ההמנון הלאומי וההמנון הנאצי.

הייתי הילד הצעיר ביותר בכיתה הנמוכה ביותר, והיהודי היחידי בגימנסיה. עמדתי דום כמו כל האחרים, אך לא הרמתי את הזרוע ולא שרתי את ההמנון הנאצי. ליבי הלם בחוזקה. מחנך הכיתה היה כומר קתולי והוא הגן עלי. מספר שבועות לאחר מכן, משפחתי כבר הייתה בדרך לארץ-ישראל. מאז היום ההוא, אני לא אוהב חגיגיות בפקודת השלטון.

בישראל, אנחנו מבורכים במספר עצום של חגים, אולי יותר מכל אומה אחרת בעולם. יש לנו ימים רשמיים של חג וימים רשמיים של אבל, מהם דתיים ומהם לאומיים. בין אלה לאלה אין הבדל רב.

לפי הספירה שלי יש 15 ימים כאלה בשנה היהודית-ישראלית, אך אולי החסרתי בטעות אחד או שניים. ואלה הם;

  1. ראש השנה.
  2. יום כיפור.
  3. סוכות.
  4. שמיני עצרת.
  5. חנוכה.
  6. ט”ו בשבט.
  7. פורים.
  8. פסח.
  9. פסח השני.
  10. יום השואה.
  11. יום הזיכרון לחללי צה”ל.
  12. יום העצמאות.
  13. ל”ג בעומר.
  14. שבועות.
  15. תשעה באב.

ברוב הימים האלה – לא בכולם – המדינה שובתת. יש המתאבלים בימים נוספים, לזכר כל מיני אסונות בעבר.

מה הסיבה לשפע הזה של ימי חג ואבל?

במשך מאות שנים, היהודים היו עדה דתית-אתנית, בלי מולדת. הם לא היו יוצאים מן הכלל. בימי הממלכה הביזנטית והממלכה העות’מנית, החברה האנושית כולה התקיימה על פי מתכון זה. צעירה יהודיה באנטיוך (סוריה) יכלה להתחתן עם צעיר יהודי באלכסנדריה (מצריים), אך לא עם הצעיר הקתולי בבית השכן. העדות נהנו מאוטונומיה רבה, בהנהגת כוהני-הדת שלהם.

עדות כאלה נעלמו מזמן. האנשים אימצו לעצמם מבנה אחר של חיים קבוצתיים. אבל היהודים דבקו במתכונת של אבותיהם. כל הטקסים והחגים היו דרושים, כדי להחזיק ולשמור אותם ביחד. יהודים בליטא, קיימו את הסדר בדיוק באותו היום ובאותה הצורה כמו יהודים בדרום-אפריקה.

לפני כ-250 שנה השתנתה המתכונת והציבורים האנושיים הפכו ל’אומות’. כאשר הלאומיות הפכה לנורמה בעולם, הפכו היהודים יותר ויותר ל”לא-נורמליים” ולשנואים. על כן החליטו מייסדי הציונית שגם היהודים צריכים להפוך את עצמם לאומה.

ציבור המרוכז כל-כולו בעצמו, חצי דתי וחצי לאומני-קיצוני

אך איך יכולה עדה דתית להפוך לאומה? כל הרבנים החשובים בימי הרצל, גידפו אותו ואת תנועתו. כדי להתגבר על ההתנגדות ולמשוך את היהודים לארץ-ישראל, הרצל החילוני וחסידיו אימצו לעצמם את החגים הדתיים ויצקו לתוכם תוכן לאומי חדש.

אלה הם החגים היהודים-ישראליים בימינו, תערובת של דת ישנה ולאומיות חדשה. רבים מהם מכילים גם את זה וגם את זה. יתכן שזה היה דרוש בראשית התנועה הציונית, כדי להחזיק את החברה החדשה ביחד. אבל כעת? מה רע בכל אלה?

הרע הוא שהחגים יוצרים רצף אינסופי של אינדוקטרינציה, של שטיפת מוח, של עיצוב התודעה של הכלל והפרט ברוח השלטון ובדפוס אחיד. כל ילד וילדה סופגים את הסיפור הלאומי-דתי מיום הלידה. ההורים דואגים לכך. בגן-הילדים משתדלות הגננות לנטוע את הרעיונות האלה עמוק בתודעה. בית-הספר מעמיק את התודעה הזאת מחג לחג ומשנה לשנה. אחר-כך ממלא צה”ל את החסר, אם נותר.

התוצאה הסופית היא ציבור המרוכז כל-כולו בעצמו, חצי דתי וחצי לאומני-קיצוני, בלי קשר אמיתי עם העולם וערכיו האוניברסליים. פסוקים כמו “העולם כולו נגדנו” ו”בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו” ו”כל הגויים אותו הדבר” נשמעים לעתים קרובות. רוב הישראלים מכל הגוונים מאמינים בהם בסתר ליבם.

יתכן שנכון שאין בעצם ישראלי חילוני לגמרי. קחו חילוני כלשהו, חפרו במעמקי תודעתו ותמצאו שם את שרידי כל החגים האלה. מעטים מצליחים להשתחרר מהם לגמרי. את המאפיינים המובהקים ביותר של המניפולציה חווינו השבוע, ביום שני בערב. האבל על חללי צה”ל הפך באחת ל… חגיגת הניצחון.

בן-רגע, הופך האבל הקיצוני לשמחה קיצונית, הם ממש מתמזגים זה בזה. מעשה-אמן של מניפולציה רגשית. אם ברצוננו להפוך אי-פעם לאומה נורמלית, מוטב שנצמצם מאוד את השפע הזה של ימי החג והאבל.

_________

** המאמר המובא כאן, הינו דעתו האישית של כותב שורות אלו ואינו משקף את דעת האתר לכאן ו/או לשם. המאמר מובא באדיבות ’גוש שלום’.




אודות הכותב

אורי אבנרי

אוּרי אבנרי (נולד ב-10 בספטמבר 1923) הוא עיתונאי, סופר ופוליטיקאי ישראלי, יליד גרמניה, פעיל-שלום, פעיל פוליטי המזוהה עם ה’שמאל הרדיקלי בישראל’’ ח"כ לשעבר, חבר-מייסד, "גוש שלום", תנועת-שלום בלתי-תלויה (1993), עורך ראשי לשעבר של השבועון "העולם הזה" (1950-1990), חבר-כנסת לשעבר (שלוש תקופות-כהונה; 1965-1969, 1969-1973, 1979-1981), חבר-מייסד, "המועצה הישראלית למען שלום ישראלי-פלסטיני" (1975).

Add Comment

Click here to post a comment

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

דילוג לתוכן