איך להכין עוגת פירות יבשים | מתכון טבעוני | ללא גלוטן

יפית בן מרדכי, דיאטנית קלינית, מלמדת אתכם איך יש להכין עוגת פירות יבשים, בריאה, טבעונית, ללא גלוטן.

הפייקים סביב וירוס קורונה | מהצד השני עם גיא זהר

כאן 11 | חשבתם שוירוס קורונה ויראלי? חכו שתראו את הפייקים שרצים עליו | שירי מימון טענה שמעולם לא ראתה מישהו מצליח עם השיר "סטון קולד". האמנם?

פורום כאן נעים

צנים פקאן ופירות יבשים של דודו אוטמזגין

רעיון לט"ו בשבט: צנים פקאן ופירות יבשים של דודו אוטמזגין. ערוץ האוכל YES 28, HOT 38.

אדיר מילר במופע אלתורים

אדיר מילר במופע האלתורים בערוץ 2. קורע.

שראל הפראית- פרק 1: הנגב

מהלך של שנה שלמה בחייהם של צמחים ובעלי חיים במדבר הנגב הצחיח, המהווה יותר ממחצית שטחה של ישראל. מה סוד ההישרדות שלהם במדבר הקיצוני שזוכה רק למ"מ ספורים של גשם בשנה?

מגן דוד אדום: מירי בוהדנה מתנדבת במד”א

רגע לפני עליית תכניתה משחקי השף, מירי בוהדנה כמו שלא הכרתם אותה, מתנדבת במדא ועוד. כתבתה של חן זנדר - שישי עם איילה חסון - רשת 13 - 25.10.19

ערוץ 10 – שישי עם איילה חסון

תאוות בשרים | ערוץ 10 - שישי עם איילה חסון - 13.4.18.

מפעל הפיס

מעצר חוליית גנבי עגלים בנגב

צוותי מג"ב שביצעו אכיפה באזור הדרום, על מנת לסכל גניבות חקלאיות, התחקו אחר חוליה שגנבה עגלים ממושב יכיני. בתום מרדף רגלי ורכוב, בסיוע היחידה האווירית, נעצרו החשודים, והעגלים הושבו לבעל המשק כשהם בריאים ושלמים.

נעים לעקוב אחרי

בעולם העולם הזה על פי אורי אבנרי

אבי, איציק וביבי | העולם הזה על פי אורי אבנרי

הכנסייה הקדושה בעיר נצרת נמצאת בארץ ישראל, אבל "אינה שייכת" לישראל. הקברים של רבנים יהודיים חשובים ברוסיה ובמצריים אינם שייכים לישראל. ארגון אונסקו לא קבע שמערת-המכפלה שייכת לפלסטינים. הוא פשוט קבע שהאתר ממוקם בפלסטין. ◄ ויליאם שקספיר, היה קורא לכל הפרשה הזאת; "רוב מהומה על לא מאומה", אלמלא היו לה שני היבטים חמורים. היבט אחד; הפרשה מראה עד כמה קל לגרום לכל היהודים בישראל – לכולם, בלי יוצא מהכלל! – להתלקח בחימה שפוכה.
אבי, איציק וביבי | העולם הזה על פי אורי אבנרי | עיבוד צילום: שולי סונגו ©
אבי, איציק וביבי | העולם הזה על פי אורי אבנרי | עיבוד צילום: שולי סונגו ©

כל העניין יכול היה להיות בדיחה, אלמלא היו הדברים מתרחשים במציאות. הישראלים נפלו בפח – כולם, ימין, שמאל ומרכז, כל העיתונים ותחנות-הטלוויזיה, בלי יוצא מהכלל. כולנו הבנו, כי אוּנֶסְק”וֹ (United Nations Educational, Scientific and Cultural Organization – UNESCO) הוא ארגון החינוך, המדע וענף התרבותי של האומות המאוחדות, החליט שמערת-המכפלה היא אתר-מורשת פלסטיני.

■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו לכאן נעים’ בפייסבוק’ או בטוויטר.

אני מודה שגם אני נפלתי בפח. החדשות היו כל-כך נחרצות, כל-כך חד-משמעיות, כל-כך אחידות, שגם אני קיבלתי אותן ללא היסוס. נכון, הן היו קצת מוזרות, אבל העולם מלא דברים מוזרים.

מערת-המכפלה אינה מערה כלל, אלא בניין גדול בחברון. הערבים קוראים לו “מסגד איברהים“, ולעיר הם קוראים אל-חליל (“הידיד“, על שם אברהם ידיד-אללה.)

בהתאם לספר התנך, נכתב, כי אברהם קנה את המקום מבעליו כדי לקבור בו את שרה, אשתו. כאשר נאסף אל אבותיו, גם הוא נקבר גם, ואחריו נקברו שם בנו יצחק ורבקה אשתו ואחריהם נכדו יעקב ולאה אשתו. (אשתו האחרת, רחל, אמורה להיות קבורה בדרך אל בית-לחם).

והנה קבע אונסקו, הענף האנטישמי לענייני-תרבות של האומות המאוחדות האנטישמי, שזהו אתר קדוש פלסטיני!

האם אין גבול לשנאות היהודים?!

צונאמי של זעם הציף את ישראל. היהודים היו מאוחדים במחאתם. כל אחד ביטא את זעמו בקול רם ככל האפשר. למען האמת, רק לעתים רחוקות יש אצלנו אחדות כזאת.

אילו הייתי עוצר, רגע, כדי לחשוב, הייתי תופס שכל העניין הוא קשקוש. אונסקו, אינו קובע שאתרי-המורשת שבהם הוא בוחר שייכים לאומה זו או אחרת. אתרי-מורשת עולמיים שייכים לעולם כולו. כעניין של שיגרה, אמנם הארגון, מציין באיזו ארץ נמצא האתר הנבחר.

הכנסייה הקדושה בעיר נצרת נמצאת בארץ ישראל, אבל “אינה שייכת” לישראל. הקברים של רבנים יהודיים חשובים ברוסיה ובמצריים אינם שייכים לישראל. ארגון אונסקו לא קבע שמערת-המכפלה שייכת לפלסטינים. הוא פשוט קבע שהאתר ממוקם בפלסטין.

למה בפלסטין? מפני שלפי החוק הבינלאומי, נמצאת העיר חברון ב‘פלסטין‘ ארץ שהוכרה על-ידי האום כמדינה תחת כיבוש. גם על פי החוק הישראלי, חברון אינה חלק מישראל, אלא איזור הנמצא תחת כיבוש צבאי ישראלי.

אני אסיר תודה לפרופ’ עידן לנדו, פרופסור ישראלי-לשעבר החי בארצות-הברית, שהטריח את עצמו וקרא את הטקסט המקורי של ההחלטה ושלח אותו אלינו באי-מייל. ברגע שקראתי אותו, הכיתי על המצח. איך יכולתי להיות כל-כך טיפש?

 כדאי לכם לקרוא את פסוק 9 בפרק כ”ה בספר בראשית; “ויגווע וימת אברהם בשיבה טובה, זקן ושבע … ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו אל מערת-המכפלה”.

החלטת אונסקו (UNESCO), הוגנת ומדויקת. נאמר בה שהאתר קדוש ל-3 הדתות המונותיאיסטיות, דבר שהוא נכון בעליל. הרי משום כך, ביצע מתנחל יהודי בשעתו טבח בעשרות מתפללים מוסלמים בשעת תפילתם. ומשום כך, קיימת שם התנחלות של יהודים פאנאטיים.

האם האתר קדוש באמת? זוהי שאלה אווילית. כל מקום הוא קדוש כאשר יש בני-אדם, המאמינים שהוא קדוש.

האם אברהם ובני ביתו באמת קבורים שם?

גם זה לא חשוב. הרבה אנשים – ואני ביניהם – מאמינים שהחלק הראשון של התנך, עד לתקופה האשורית, אינו אלא ספרות. זה לא גורע מאיכותו המופלאה של הספר, שהוא היצירה הספרותית היפה ביותר בעולם.

גם אם נניח לרגע שאברהם, יצחק ויעקב, אכן היו בני-אדם אמיתיים, הרי יש ספק גדול, לגבי מקום קבורתם.

ארכיאולוגים רבים סבורים שקברם נמצא במקום אחר בחברון, ולא בבניין הקרוי עכשיו מערת-המכפלה, שבו קבורים שייח’ים מוסלמים.

יהיה הדבר כאשר יהיה, מיליונים מאמינים שהאבות התנכיים קבורים במערת-המכפלה. בעיניהם, זהו מקום קדוש והוא נמצא בפלסטין הכבושה.

אבל אם אתם מתייחסים לתנך כאל ספר של אמת צרופה, כדאי לכם לקרוא את פסוק 9 בפרק כ”ה בספר בראשית; ויגווע וימת אברהם בשיבה טובה, זקן ושבע … ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו אל מערת-המכפלה“.

כאשר סיפרתי זאת לאנשים שלמדו בבתי-ספר ישראליים, הם הזדעזעו עד עומק נשמתם, מפני שפסוקים אלה אינם מוזכרים לעולם בבית-ספר ישראלי. פסוקים אלה לא קיימים.

מדוע? מפני שישמעאל הוא אבי הערבים, כמו שיצחק הוא אבי היהודים. למדנו, כי שרה אמנו, המתוארת בתנך, כאישה די מפלצתית, שכנעה את בעלה הכנוע, אברהם, לשלוח את פילגשו, הגר המצרית, ואת בנם, ישמעאל, אל המדבר, כדי שימותו שם מצמא.

אבל אלוהים שלח מלאך שהציל אותם והם נעלמים (אך התנך, מקפיד למסור רשימה של צאצאיהם.)

הגילוי שהתנך, אומר למעשה את ההפך הגמור מהתיאור הזה, אכן גורם לזעזוע. אז ישמעאל לא נעלם כלל וכלל, אלא השלים עם אחיו יצחק ושניהם ביחד קברו את אברהם אביהם.

זה משנה את הסיפור לגמרי. פירוש הדבר הוא שגם לפי התנך, יש לערבים זכות על מערת-המכפלה, ממש כמו ליהודים ולנוצרים.

אינני מאמין שבנימין נתניהו קרא אי-פעם את הפסוק שהזכרתי. הוא יודע רק מה שכל ילד ישראלי יודע: את הגירסה הדתית הפשוטה.

השבוע, בשיא ההיסטריה בעניין אונסקו, עשה נתניהו דבר תימהוני; באמצע ישיבת הקבינט שלף נתניהו מכיסו כיפה, חבש אותה לראשו וקרא מהתנך (לא את הפסוק הנזכר לעיל, כמובן).

הוא נראה ממש מאושר. הנה הוא הראה לגויים המנוולים מה הם באמת: כולם אנטישמים.

האם נתניהו באמת מאמין (אני דווקא מאמין שהוא מאמין) שהחלק הזה של התנך הוא היסטוריה? אם כן, יש לו מוח של ילד בן 10. ואם אינו מאמין, הוא רמאי. בכל מקרה, הוא דמגוג מוכשר מאוד.

 בישראל זה מסובך יותר. אחת ממטרות הציונות הייתה לשחרר את היהודים מהתסביכים ה”גלותיים” ולהפוך אותנו לעם נורמלי, “עם ככל העמים”.

הוא לא לבד. רחוק מזה. נשיא המדינה, אדם מאוד נעים, חזר על ההאשמות של נתניהו כלפי אונסקו. כך עשה גם יושב ראש הכנסת, עולה מברית-המועצות.

עברו ארבעה ימים, עד שקומץ של פרשנים ישראלים, התחילו לצטט את הטכסט האמיתי של החלטת אונסקו.

הם לא התנצלו, כמובן, על מה שכתבו ואמרו קודם לכן. אך לפחות התחילו לצטט את הנוסח האמיתי. בשקט-בשקט, הצטרפו אליהם פרשנים נוספים. רבים מהקולגות שלהם נמנעו גם מכך.

לציון מיוחד זכאי כרמל שאמה הכהן, שגריר ישראל לארגון OECD ולארגון אונסקו ולשעבר חבר הכנסת מטעם סיעת הליכוד.

(שמו האמיתי הוא שאמה, אבל יש לשם זה צליל ערבי ועל כן הוא הוסיף לו את “הכוהן“). נכון, הוא לא ידוע כמאור הגולה. למעשה, נשלח לאונסקו, כדי לאפשר לאיש-חסותו של שר-החוץ דאז לתפוס את מקומו בכנסת.

כרמל שאמה הכהן, התרגש מאוד במהלך הישיבה של אונסקו. הוא נכנס לקרב של צעקות עם הנציג הפלסטיני, ואז קפץ לבמת היושב ראש וצעק גם עליו.

ויליאם שקספיר, היה קורא לכל הפרשה הזאת; “רוב מהומה על לא מאומה“, אלמלא היו לה שני היבטים חמורים. היבט אחד; הפרשה מראה עד כמה קל לגרום לכל היהודים בישראל – לכולם, בלי יוצא מהכלל! – להתלקח בחימה שפוכה.

פוליטיקאים ופרשנים, מהשמאל, מהימין ומהמרכז, מערבים ומזרחים, דתיים וחילונים, מתאחדים במאסה רוטטת אחת, גם כשהעילה כוזבת לחלוטין. להתלקחות כזאת יכולות להיות תוצאות חמורות מאוד. כל הבלמים נעלמים במחי-יד.

ההיבט השני; מסוכן עוד יותר.

בשיא הצונאמי, עלתה בי לפתע המחשבה שבעצם כולם נהנים מאוד. ואז הבנתי מדוע. במשך מאות שנים היהודים באירופה, נרדפו, גורשו ועונו. זה היה חלק מהמציאות. הם התרגלו לזה.

האנטישמיות מכל הסוגים, ובכללם הסוג הרצחני ביותר, הייתה חלק מהמציאות של חייהם. הסדיזם של הגויים נתקל במזוכיזם של היהודים. (כפי שציינתי בעבר, זה היה חלק מ‘התרבות הנוצרית המערבית’ שנבע אולי מתיאור הצליבה בבשורה החדשה. באסלאם, זה לא קיים, מפני שהנביא מוחמד, ציווה על המאמינים להעניק חסות לשני “עמי הספר“, היהודים והנוצרים.)

מאז מלחמת-העולם השנייה וימי השואה, האנטישמיות האכזרית הישנה נעלמה, או לפחות ירדה למחתרת. אבל היהודים לא התרגלו לזה. הם בטוחים שהאנטישמיות מתחבאת באיזשהו מקום ושהיא עלולה לצאת מן החור בכל רגע. כאשר זה קורה, או כאשר נדמה שזה קורה, היהודים מגיבים ב; “אמרתי לכם!

בישראל זה מסובך יותר. אחת ממטרות הציונות הייתה לשחרר את היהודים מהתסביכים ה”גלותיים“, ולהפוך אותנו לעם נורמלי, “עם ככל העמים“. מסתבר שזה לא כל-כך הצליח. או שזה הצליח אך נמצא עכשיו בנסיגה, בעידן נתניהו ודומיו.

הפרשה הזאת, גרמה אושר ליהודים רבים. הם אומרים לעצמם; “צדקנו! כל הגויים אנטישמים!“.




אודות הכותב

אורי אבנרי

אוּרי אבנרי (נולד ב-10 בספטמבר 1923) הוא עיתונאי, סופר ופוליטיקאי ישראלי, יליד גרמניה, פעיל-שלום, פעיל פוליטי המזוהה עם ה’שמאל הרדיקלי בישראל’’ ח"כ לשעבר, חבר-מייסד, "גוש שלום", תנועת-שלום בלתי-תלויה (1993), עורך ראשי לשעבר של השבועון "העולם הזה" (1950-1990), חבר-כנסת לשעבר (שלוש תקופות-כהונה; 1965-1969, 1969-1973, 1979-1981), חבר-מייסד, "המועצה הישראלית למען שלום ישראלי-פלסטיני" (1975).

Add Comment

Click here to post a comment

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

דילוג לתוכן