פרשת בראשית בראי עכשווי. עלינו לזכור, כי; “מוטב להיות צנועים כאשר מדברים בשם אלוהים. אומנם נבראנו בצלמו, אבל אנחנו מפרשים את רצונו בצלמנו”. על כל אחד ואחת מאיתנו מוטלת החובה לבחור בדרך המתאימה לו או לה.
נקודת מבט על פרשת השבוע בעיניו של ספקן. הטור של אלון נתיב
נקודת המוצא של טור זה היא ספקנות. אורח חיי קרוי “חילוניות” ואנוכי “אגוניסט יהודי”. אגוניסט כתפיסה דתית (או ליתר דיוק היעדרה), יהודי כתרבות ולאום. הטור הבא משתמש בכלי יהודי, פרשת השבוע, כנקודת התייחסות בין עבר לבין הווה, בין תורה לבין מעשה. הוא מהווה בסיס לרב שיח סביב נושא הקשור ומופרד בו זמנית מחיי היום יום. קשור, כי אנו מתייחסים להווה ואינו קשור הוא דיאלוג המעלה שאלות וחומר למחשבה באופן שונה מבעיות היום יום. בעיני זהו כלי חשוב מכדי להשאירו בידיו של מגזר מסוים בלבד, זהו כלי השייך לכולנו.
השבוע מתחילה הקריאה בתורה ואנו בפרשת בראשית. מעשה התחלה, מעשה בריאת העולם. בעינו של ספקן, סיפור בראשית אינו קל. ראשית הסיפור מתחיל; “בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים”, (א;א) כלומר; מלכתחילה עלי לקבל את קיומו של אל עליון כבורא, כיוצר של עולמנו. בשלב זה החלטתי להניח בצד את שאלות קיום אל עליון ולהתייחס לסיפור הכתוב ולמהותו.
נמשיך לקרוא. בטקסט ישנן סתירות נוספות; בפסקה הראשונה כתוב: “וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד”. (א;ד-ה), כלומר; ישנה הפרדה בין האור לבין החושך, בין היום לבין הלילה כבר ביום הראשון.
ביום השני נברא הרקיע המופרד מהים. ביום השלישי נוצרה היבשה ונוצרו הצמחים למיניהם וביום הרביעי… “וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.” (א;יח-יט) האם רק אני רואה כאן כפילות, האם יום והלילה לא נבראו כבר ביום הראשון?
בכך לא נגמרות הסתירות. למעשה בספר בראשית יש תיאור כפול של מעשה הבריאה. הסתירות בין התיאורים העלו שאלות לא פשוטות. מעשה הבריאה בפרק א’ נותן דגש על הטבע, על המשכיותו של הטבע. הצומח: “עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ”, (א;יא-יב) והאדם הוא האחרון בסדר הבריאה. בסיפור השני האדם עומד במרכז וכל שאר העולם נברא עבורו.
הקשיים נמשכים בפרשת קין; כאשר קין הורג את הבל אחיו לאחר שאלוהים מסרב לקבל מנחה מקין אך מקבל את מנחתו של הבל.
קין, נענש על כך בנדודי נצח. אך זה אינו מונע ממנו להתיישב בארץ נוד קדמת עדן. “וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-נוֹד, קִדְמַת-עֵדֶן”. מכאן העלילה מסתבכת בנתונים ובעקרונות המוסר. אין התייחסות לחלקו של האל בהעדפתו של אח אחד על פני אחיו. אין גם התייחסות מדוע סלחנות להתיישבות בארץ נוד למרות ציווי נדודי הנצח. העלילה ממשיכה בנישואיו של קין והולדת בנו חנוך. לא מוסבר לנו כיצד נוצרה אישה נוספת או האם דברים חמורים מכך קרו שם.
אם היינו מנתחים את סיפור הבריאה כטקסט ספרותי, ומבחינים שבסיפור הבריאה הראשון הבורא הוא אלוהים ואילו בסיפור הבריאה השני הוא נקראה בשמו המפורש והיותר מלא; “יְהוָה אֱלֹהִים”. אולי היינו קופצים למסקנה’ כי מדובר בשני סופרים שונים.
רבנים, לאורך כל השנים, מנסים להתמודד עם הסוגיות הללו ואחרות הנובעות מסיפור הבריאה. אך מהו הלקח שאנו הספקנים יכולים להפיק – אם אנו יכולים?
הרב מרדכי ברויאר, מסביר, כי הסתירות בסיפור הבריאה הן חלק שיטה כללית, בה התורה מציגה במכוון אירועים שונים ומסוימים מזוויות ראיה שונות. מסקנה זו אומרת כבר מהפרק הראשון שעלינו להתמודד עם בחירות ופרשנויות.
פרשנויות;
כל אחד ואחת מאיתנו יכול לפרש את הטקסט באופן הנראה לו, העונה להגיון המנחה את חייו. בחירות; כי מעבר לבחירת הפרשנות אנו יכולים לקחת את המהות לכאן ועכשיו. אם מדובר בסיפור הבריאה בו האדם הוא במרכז או שמע בסיפור בו הטבע הוא במרכז.
אם נבחר בסיפור כי הטבע הוא במרכז, אזי מכאן ייגזרו הבנתנו והתייחסותנו לטבע ולאיכות הסביבה. חלק ממנהגי היהדות האורתודוכסית של היום אינה מתחשבת בחוקי הנוגעים לאיכות הסביבה. חוקי השחיטה הנהוגים ביהדות עומדים בחלק מהמדינות בסתירה לחוקי צער בעלי חיים. חוקי הקבורה עומדים בסתירה לחוקי המשרד לאיכות הסביבה. מנהג הכפרות ועוד.
עלינו לזכור, כי; “מוטב להיות צנועים כאשר מדברים בשם אלוהים. אומנם נבראנו בצלמו, אבל אנחנו מפרשים את רצונו בצלמנו” . על כל אחד ואחת מאיתנו מוטלת החובה לבחור בדרך המתאימה לו או לה. אם נהיה נאמנים איש לדרכו, נכבד איש את דרך רעותו ונתמיד בכך אולי החיים בצוותא יהיו נעימים יותר.
__________
* הכותב אלון נתיב הוא מנכ”ל בית הלוויות “עלי שלכת” העוסק בשריפת גופות ועריכת טקסי לוויה והנצחה דתיים ואזרחיים.
Add Comment