המימונה היא חג בפני עצמו הנחוג מייד עם צאת חג הפסח בקרב יהדות צפון אפריקה ובעיקר בקרב יהדות מרוקו. מקורו של החג לפי השערת החוקרים הוא במאה ה-18. בחג שנקרא “ליל אמונה”, ומכאן גילגול השם; למימונה.
המקור ההלכתי ליום זה, נובע מההגדר ההלכתי של אסרו חג, שמשמעותו עשיית שמחה בסעודה בצאת החג. יש הסבורים, כי מקור השם מימונה נובע משמו של אבי הרמב”ם, הרב מימון בן יוסף, שנפטר ביום המימונה.
האפשרות נוספת היא, שמקור השם נובע מהמילה הערבית מימון שפירושה מזל, והחוגגים מאמינים, כי יום זה הוא יום שנועד להביא לפרנסה טובה או זיווג מוצלח.
בקרב יהודי מרוקו רווחה האמונה, כי הלילה האחרון של פסח הוא ליל אמונה, בו בני ישראל צפויים להיגאל, כיוון שעל פי האמונה, אמורים היו להיגאל בחודש ניסן. ומשלא נגאלו בדיעבד האמינו, כי הגאולה תגיע בחודש ניסן הבא, לכן חגיגת המימונה היא למעשה הצהרת אמונה בגאולה העתידה לבוא.
במהלך חג הפסח נזהרים היו יהודי צפון אפריקה מאוד שלא להתארח ולארח אנשים מחוץ למשפחה בגלל ההקפדה חמורה על כשרות החג. מה שכשר ומותר אצל משפחה אחת, כגון; הקיטניות למשל אסור בתכלית האיסור אצל השפחה השכנה ולכן נמנעו מלאכול האחד ממאכליו ומכליו של האחר.
בשל הקפדה חמורה זו הזדרזו להזמין לארח ולהתארח האחד אצל השני כדי להבהיר חד משמעית, כי הריחוק הזמני נוצר אך ורק בגלל ההקפדה על איסורי החג, מיד עם תחילת החג בו נערכו שולחנות עמוסי מטעמים שרובם מתוקים. חלקם של המטעמים נועדו לסמל איחולים לשפע כלכלי ולשנה פורייה.
חג שנקרא “ליל אמונה” ומכאן גילגול השם; למימונה
הנדידה מבית לבית לבושים בתלבושת מיוחדת וחגיגית לנשים כפתנים צבעוניים נוצצים ולגברים גלביות לבנות, לאחל האחד לשני “תרבחו ותסעדו” הוציאה את החג לרחובות והעצימה את הרגשת החגיגיות. דלתות הבתים היו פתוחות עד אור הבוקר לכל אורח והמופלטות זרמו נוטפות חמאה ודבש כמו איחול לשפע ומתיקות החיים.
החוגגים מאמינים, כי בנוסף לגאולה הנכספת, יום זה הוא יום שנועד להביא שפע, זיווג מוצלח ופריון. על שולחן החג אף ערוכים, המאכלים המסמלים אמונה זו; שיבולים ירוקות, קערה ובה פול ירוק טבול בקמח, בו מפוזרים מטבעות כסף, או תכשיטי כסף וזהב, תמרים, חמאה, דבש ודג חי, כסמל לשפע ופריון.
המימונה מסמלת בין היתר קירוב לבבות, שכנות טובה וסובלנות, בין יהודי צפון אפריקה לבין שכניהם המוסלמים. אלו נהגו היו להגיע אל בתי החוגגים מנת לחגוג עמם את החג בידיעה ברורה, כי יתקבלו שם בזרועות פתוחות וברצון. למחרת נהגו החוגגים לצאת אל השדות ואל מקורות המים.
Add Comment