ותמיד טוב להזכיר שלא נשכח, מי שאמר ש”דין נצרים כדין תל אביב”, הוא מי שניתק את נצרים וחברותיה מן המפה. וכשהוא אומר כיום שלא יהיו התנתקויות נוספות, צריך לקחת את דבריו בעירבון מאד מאד, אבל מאד מוגבל.
Kobi Levi_t180k-n_01_05.jpg
לא צריך להיות מומחה גדול בכדי להבין ולראות שנכון לעכשיו, התקשורת הישראלית, הכתובה והמשודרת, ממש יוצאת מגידרה כדי להפוך את “קדימה” של שרון למפלגה שלטונית מן החזקות שקמו למדינת ישראל. והסקרים – שקרים ממשיכים לנסוק כלפי מעלה. נכון לכתיבת שורות אלה “קדימה”, מחנה הפליטים השרוני, שווה 42 מנדטים, בעוד הליכוד מדשדש אל מתחת ל-10 מנדטים…
והיד כנראה עוד נטויה, ועד שהליכוד לא יפרפר את פרפורו האחרון, ימשיכו אנשי שרון והסוסים הטרויאניים שלו לעשות הכול כדי להעלים את הליכוד לגמרי מן המפה. באר ששתית ממנה, יורקים אליה. תשאלו את חברי המרכז השרוניסטים שמפמפמים סילבן שלום ושאול מופז. ועל זה נאמר; גם אם העסקנים הלכו ממך, לעולם העסקנות לא תצא ממך.
איזה שינוי?!
דומה שהתרסקותה הצפויה של תנועת שינוי עד לכיוון של 5 מנדטים בסקר הכי שלילי, ממש לא מטרידה את ציבור המצביעים. זה הדבר הכואב ביותר: לראות כיצד נעלמה לה תהילת עולם שהפכה בעיני ציבור בוחרי התנועה למיאוס אחד כולל. עד כדי כך מיאוס, שאפילו הוגה הדעות השינוייסטי ויו”ר שינוי לשעבר, פרופסור אוריאל רייכמן, עבר את ועדת הקליטה למחנה הפליטים השרוניסטי וזכה לקבלת פנים מלכותית באמצעות ועדת הקישוט שתפקידה העיקרי הוא להסתיר את הסירחון הפוליטי מרשימה ארוכה של אישים במחנה הפליטים של שרון, באמצעות קישוטים חיצוניים שהונחתו לטלנובלה הכי אידיוטית שמרצדת אל מול עינינו בימים אלה.
חסרי מעוף
האמת היא שהסקרים מתעללים בליכוד, ואולי טוב שכך. נכון, וכמעט אין ספק, שהתמונה עשויה להיות אופטימית יותר עם בחירתו של מנהיג חדש לתנועה המוכה הזו, אבל יש פרשנים שמפרשים שעם סיומו של הפריימריז בליכוד, עלולה המפה שלו להיות הרבה יותר מפויחת ועצובה.
בליכוד מנסים לייצר פיגורה שתהווה משקל נגד לשרון
לא נטעה לנחש שמופז, אם וכאשר יפסיד לנתניהו, ירגיש את האדמה בוערת מתחת לרגליו והוא יפיל את עצמו קרוע וחצי נושם אל זרועותיו הקרירות של מר שרון. זה יהיה אולי מאוחר מדי. אותה סצנה צפויה לחזור על עצמה, אם וכאשר סילבן שלום יפסיד לנתניהו.
ודווקא בשל כך יפה הייתה קריאתו של מופז להתאחד סביבו. בעצם, לא חשוב מיהו המנהיג, במצב של התרסקות, אחדות יכולה להציל מנדט או שניים מאבדון ודאי…
אמריקה
קצת מצחיקה הסיסמא של שרון; “ישראל רוצה קדימה”. האמת היא, ששרון הוא לא בדיוק מעצב או אסטרטג מדיני גדול. אמריקה כן. ושם, בארצות הברית, כשרוצים משהו מישראל, בסוף זה קורה. נכון היה יותר לומר; ישראל רוצה אמריקה, כי אמריקה זה כבר כאן (רק בלי ההטבות והיתרונות)!
בעירבון מוגבל
ותמיד טוב להזכיר שלא נשכח, מי שאמר ש”דין נצרים כדין תל אביב”, הוא מי שניתק את נצרים וחברותיה מן המפה. וכשהוא אומר כיום שלא יהיו התנתקויות נוספות, צריך לקחת את דבריו בעירבון מאד מאד, אבל מאד מוגבל.
בגין יחזור?
חזון ארץ ישראל השלמה מת באופן סופי וספק אם יש בכלל אפשרות להחיותו. הימין הישראלי השורשי, הרציני, לא שווה במקרה הטוב יותר מ-20 מנדטים, הזויים משהו, חולמניים.
בספסלים האחוריים של הליכוד מתחילים לדבר על בגין. לא מנחם ז”ל, אלא על בנו בנימין בגין, כמי שייטול את מושכות המפלגה לנוכח הסקרים המבהילים.
ייאמר מיד: בני בגין הוא איש ישר עם אמונה בצדקת דרכו, אבל יושרו ואמינותו לא נופלים מן היושרה של עוזי לנדאו שפרש השבוע.
ח”כ לשעבר בני בגין; ישר מדי, הגון מדי, חולמני מדי…
בגין הוא תואם לנדאו. שניהם ביחד וכל אחד לחוד, דוחקים את הליכוד למה שהפך בימים טרופים אלה לימין הקיצוני, שלא נותרו לו הרבה תומכים. הם ישרים מדי, הגונים מדי, חולמניים מדי. נכון לעכשיו החלום נגוז, אנחנו בשברו.
בליכוד מנסים לייצר פיגורה שתהווה משקל נגד לשרון. לפני שבועיים דיברו על נשיא המדינה קצב, עכשיו על בני בגין. למה ללכת רחוק, יצחק שמיר, ראש הממשלה לשעבר, אומנם במצב גריאטרי, אבל הוא עדיין סוחב. אולי הוא מסוגל להיות משקל נגד לשרון? יתכן?
מה שברור הוא, שחזון ארץ ישראל השלמה נותר טרי ורענן, רק בתפישת החיים של הרבנים הלאומיים בשטחי יו”ש, אשר מצליחים, בינתיים, להלעיט את צאן מרעית בהתיישבות בתקוות…
מדאיג אותי…
האמת היא שנכון להיום, העניים צריכים לשמוח, מימין ומשמאל, כולם במקהלה מתוזמנת היטב, כל הרשימות גדולות כקטנות, מבטיחות סיוע לעניים, במיוחד הדברים בולטים בדברי שרון, נתניהו ואולמרט, אשר לפתע הפכו למגני החלשים – ממש כמו עמיר פרץ מבטיח גדולות, ומי לא ירוץ להצביע בשבילו כאשר הוא מבטיח במפורש משכורת מינימום בת 1,000 דולר וזה מעודד גם את אחרון הבטלנים מרצון להצביע עבורו…
האמת, זה מדאיג אותי. השרים לשעבר, הרצוג ופרס, נשלחו על-ידי שרון לבנות תוכנית למאבק בעוני. הם, באמת, הוציאו לאור תוכנית יפה, שזכתה להרבה שבחים מפיו של שרון, אבל אליה וקוץ בה. עלות התוכנית 4.5 מיליארד שקלים לקצבאות הזקנה, הכשרה מקצועית, ותוכניות לגיל הרך, שיאפשרו לאמהות לצאת לעבוד.
פרץ; מבטיח במפורש משכורת מינימום בת 1,000 $
שרון פירגן וקיצץ שני שליש מן התוכנית. שחט אותה – למרות שבגלל מדיניות החסכנות של ביבי על חשבון הגב שלנו, נותרו בשנת 2005 עודפים בסך של 16 מיליארד שקלים.
והיות שהבטחות משרון הן לא דבר אמין במיוחד (דין נצרים כדין…), נטען לאיזון הפוליטי שגם בצד השני המצב לא מי יודע מה. מי ערב לנו שפרץ, עם הגיעו לממשלה, לא ישמיע לנו את פתגם השליטים הידוע “הבטחתי משכורת מינימום 1,000 דולר, אך זה בלתי אפשרי. מדוע? “כי דברים שרואים מכאן, לא רואים משם”.
יתגדל ויתקדש
תחילת השבוע. יום שני. קניון השרון. רעש עמום. סירנות ממלאות את הרחוב. בתי החולים מתמלאים בפצועים. הפוליטיקאים מתלהמים. הפגנות נערכות. החללים נטמנים באדמה. ורק המשפחות הדואבות נותרות עם הכאב ועם היקירים שלא ישובו עוד.
Add Comment