ח”מ אדיר בנימיני, מותח קו ישיר בין קמפיין ה”פוסט התנתקות” שנערך לאחרונה על ידי עיריית נתניה, לבין בג”ץ חה”מ עיריית חיפה נחום חת, בשנת 1951 ומצביע על מקורותיו ההיסטוריים של ההלכה המשפטית המגיעים עד לאנגליה של תחילת המאה שעברה.
AdirBinyamini_t180X123k-n_15-9-05_01.jpg
בשנת 1951, שלוש שנים לאחר הקמת המדינה, כבר עמד למבחן ראשון עקרון חוקיות הממשל בשלטון המוניציפאלי בישראל. זאת במסגרת עתירה לבג”ץ אותה הגיש חבר מועצת עיריית חיפה דאז, נחום חת כנגד עמיתיו למועצת העיר. ח”מ אדיר בנימיני, מותח קו ישיר בין קמפיין ה”פוסט התנתקות” שנערך לאחרונה על ידי עיריית נתניה, לבין בג”ץ נחום חת, ומצביע על מקורותיו ההיסטוריים של ההלכה המשפטית המגיעים עד לאנגליה של תחילת המאה שעברה.
בסוף חודש יולי האחרון, השיקה עיריית נתניה קמפיין חדש “צו השעה – קירוב לבבות”. העיתונות המקומית דיווחה, כי הקמפיין הופץ באמצעות שלטי חוצות, מודעות וסטיקרים. צוין, גם כי מדובר ביוזמה של ראש העירייה, מרים פיירברג-איכר, לה מיוחס ההסבר, כי הקמפיין מכוון ליום שאחרי ביצוע תוכנית ההתנתקות מחבל עזה וצפון השומרון ומטרתו לשמור על האחדות בין תומכי ההתנתקות ומתנגדיה.
לכאורה, על פניו, ניתן לומר שמדובר ביוזמה יפה של ראש רשות מקומית בישראל “המגדילה ראש”, ויוצאת בלהט לטפל בנושאים שברומו של עולם כמו “אחדות ישראל”. אולם השאלה המרכזית שצריכה להישאל היא האם קמפיין כזה אינו סותר את התכלית שלשמה הוקמה עיריית נתניה? האם אין כאן שימוש במשאב השייך לתושבי העיר נתניה לצורך קיומה של מטרה זרה?
מבחינתי התשובה לשאלות הללו הייתה אחת; עיריית נתניה בהחלט חרגה מסמכותה והפרה את עיקרו ה-Ultra Vires, שבתרגום מלטינית פירושו; “מעל לכוחו”. כלומר, הרשות ביצעה פעולה שלא היה בסמכותה (בכוחה) לעשות. בעיקרון הזה נבדלת רשות ציבורית מאדם פרטי למשל, שיכול לעשות כל דבר כל עוד הוא עובר על החוק.
מקורות ההלכה המשפטית הבריטית:
ממשלת המנדט חוקקה את “פקודת העיריות” בשנת 1934, והנוסח היה פחות או יותר הנוסח שהיה קיים באותה העת באנגליה, בכפוף כמובן להתאמות המתבקשות.
קמפיין עיריית נתניה; “צו השעה – קירוב לבבות”.
בהקשר זה, יצוין, כי מבחינה היסטורית הרשויות המקומיות במתכונת המודרנית שלהן, נולדו למעשה רק בעקבות המהפכה התעשייתית של סוף המאה ה-19. מהפכה שהביאה עימה גלים של הגירה מהכפרים אל הערים השונות ברחבי אנגליה. המסגרת המוניציפאלית הבריטית נוצרה למעשה על מנת להתמודד עם קליטת המהגרים החדשים במרכזי הערים.
בשנת 1920 החליטה רשות מקומית מסוימת בבריטניה לפתוח בנוסף לבתיי המרחץ שבסמכותה לנהל על פי החוק, גם מכבסה ציבורית. כל זאת במטרה לסייע לפועלים העמלים בתחומה לשמור על היגיינה מינימאלית ולרחוץ את בגדיהם. בית המשפט הבריטי הורה על סגירת המכבסה בגלל שרשות מקומית אינה מוסמכת על פי החוק לנהל מכבסה אלא בית מרחץ בלבד. אגב, סעיף 249 (7’) בפקודת העיריות טרם בוטל ושם מופיעה עדיין הסמכות להקים בתי מרחץ…
אימוץ עקרון חוקיות המנהל הבריטי בישראל:
רשות מנהלית רשאית כאמור לפעול אך ורק על פי הסמכויות שהעניק לה הדין ובמסגרתן. עקרון זה ידוע כעקרון; “חוקיות המינהל” או בלשון אחרת “עקרון החוקיות”.
בשנת 1951 החליטה מועצת העיר חיפה ברוב קולות על פי הצעת ראש העיר, אבא חושי, להקים ועדת הנהלה ועוד מספר ועדות קונקרטיות בהן הייתה כוונה לשלב אנשי ציבור ומומחים חיצוניים שאינם חברי מועצה. בניגוד למצב היום, פקודת העיריות לא הסמיכה אז את מועצת העיר להקים ועדת הנהלה, קל וחומר שלא למסור לידיה סמכויות אופרטיביות.
חבר מועצת העיר, נחום חת, שהתנגד להחלטות בטענה שאינה חוקית ומהווה חריגה מסמכות של מועצת העיר, הגיש עתירה לבית המשפט העליון (בג”צ 36/51 נחום חת נ’ מועצת עיריית חיפה) לבטל את ההחלטות.
בית המשפט בהרכב של שלושה שופטים (הנשיא זמורה, אגרנט וויתקין) קיבלו את העתירה. בפסק הדין, שנכתב על ידי כב’ השופט ד”ר א. ויתקון, נפרסה ההלכה המשפטית הנוגעת לעיקרון חוקיות המנהל, ככל שהדבר נוגע ספציפית לשלטון המקומי והרלוונטית עד ימינו אנו; עירייה 7 לפקודה)], הינה “גוף משפטי שנוצר על ידי החוק ושאין לו קיום אלא על פי החוק.
היקף סמכויותיו מוגדר לפי החוק וכל דבר החורג מד’ אמותיו של החוק בטל ומבוטל הוא (Ultra Vires)… איגוד שנוצר על ידי החוק, סמכויותיו מוגבלות ומוגדרות על ידי החוק היוצר אותו ואין היקפן אלא כפי שנקבע בו במפורש; או כפי הדרוש לביצוע המטרות, שלשמן נוסד האיגוד, או כלפי מה שמסתבר כדבר הקשור לאותם העניינים, או מה שנובע מהעניינים, עליהם סמך המחוקק את ידיו. כל מה שלא מותר בפירוש או מכללא, הרי זה אסור”.
קמפיין פוסט-ההתנתקות של עיריית נתניה;
חת נחום, ח”כ וחבר מועצת העיר חיפה; קיבלו את עתירתו
הלכת חת הינה רלוונטית כאמור גם היום; בבואנו לבחון לאורה, את סוגיית חוקיות קמפיין ה”פוסט-התנתקות” של עיריית נתניה, עלינו לשאול את עצמנו קודם כל את השאלות הבאות: האם קמפיין בנושא פוליטי-כלל ארצי, למטרה חשובה כל שתהיה, יכול להיכלל במטרות שלשמן הוקמה העירייה, שהינן מתן שירותים מוניציפאליים לתושבי העיר נתניה? וגם האם קמפיין מסוג כזה משרת את התכלית שלשמה הוקמה עיריית נתניה?
התשובה נמצאת בהמשך דבריו של השופט ד”ר א. ויתקון בפסק הדין; “בבואנו לשקול אם דבר מסוים חורג מסמכות המועצה אם לא, המבחן אינו, אם פקודת העיריות אוסרת את הדבר, בפירוש או מכללא, אלא אם הדבר מותר לפיה. לשון אחרת, לא די בכך שהדבר אינו אסור; הוא צריך להיות מותר, כדי להיות כשר בעיניי החוק. החוק אינו משאיר, כביכול, חלל ריק, שמותר למלאותו לפי הרצון”.
בשלב ראשון, על מנת למצוא את התשובה יש לבחון קודם כל מה מוסמכת רשות מקומית לעשות על פי החוק? סמכויות מסוימות מוקנות במגוון רחב של חוקים ספציפיים הנוגעים לרשויות המקומיות, אך הם אינם נוגעים לעניינו. הפתרון נמצא בסעיף 249 לפקודת העיריות המגדיר את סמכויותיה של העירייה.
לעניינו, בודאי שלא קשה לנחש שעריכת קמפיין בנושא פוליטי-כלל ארצי אינו מופיע בסמכויותיה של עירייה על פי סעיף הנ”ל. אולם האמת היא שזה גם לא כל כך משנה, כי גם אם היה קיים תת סעיף דמיוני שכזה, הרי שמדובר בכל מקרה בחוסר סמכות מהותית לשם קיום מטרה זרה.
סיכומו של דבר:<!–AdirBinyamini_10-11-05_01.htm–>___________
הכותב: אדיר בנימיני, חבר מועצת עיריית נתניה. בעל תואר שני (M.A) במדע המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בעבר שימש כיועץ שר הפנים לענייני תכנון ובניה, כבאות והצלה ורישוי כלי ירייה. מועמד מס’ 18 ברשימת שינוי לכנסת ישראל.
Add Comment