כל ארבעה המינים האלה – אתרוג, לולב, הדסים וערבות, מצוה אחת הן , ואם חסר אחד מן המינים הללו לא קיים המצוה.
כתוב בספר הזוהר הקדוש: “ישראל שיוצאים מבתיהם ונכנסים לסוכה לשמו של הקב”ה, זוכים שם ומקבלים פני שכינה, וכל שבעת הרועים הנאמנים יורדים מגן עדן ובאים לסוכה ונעשים להם אושפיזין”. כלומר: אורחים ליסב עמהם בסוכה. ושבעת אורחים (אושפיזין) אלה שהם: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף, דוד, יושבים עם כל ישראל בסוכותיהם בכל שבעת ימי החג, אלא שבכל יום אחד אחר בא בראש כולם ושאר האושפזין באים עמו.
ביום הראשון אברהם אבינו נכנס ראשון ועמו: יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד.
ביום השני יצחק אבינו נכנס ראשון ועמו: אברהם, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד.
ביום השלישי יעקב אבינו בראש שאר האושפיזין ועמו: אברהם, יצחק, משה,אהרון, יוסף ודוד.
ביום הרביעי משה רבינו ראשון ועמו: אברהם, יצחק, יעקב, אהרון, יוסף ודוד.
ביום החמישי אהרון הכהן בראש ועמו: אברהם, יצחק, יעקב, משה יוסף ודוד.
ביום השישי יוסף הצדיק נכנס ראשון ועמו: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון ודוד.
ביום השביעי, יום הושענא רבה דוד המלך הוא ראש האושפיזין ועמו: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון ויוסף.
לכן נהגו ישראל כשנכנסים לסוכה וקודם שיושבים לשולחן מזמינים את האושפיזין דרך כבוד ואומרים: “עולו אושפיזין” וכו’, “אזמנן לסעודתי אושפיזין עילאין (אורחים נעלים) – אברהם, יצחק, יעקב וכו’.
בבקשה ממך – וקורא בשם אורח היום שישבו עימי ועימך כל אושפיזי עלאי” – ומונה את שמות כל שאר שישה האושפיזין הבאים עם אורח היום.
מנהג אצל הספרדים, שמכינים כסא נאה בסוכה ופורסים עליו מפה יפה ומניחים עליו ספרים קדושים ואומרים: “זה כסא של אושפיזין”.
ארבעת המינים
lolav_001.jpg
יום טוב ראשון של חג משכים ובא לסוכתו נוטל ארבעה מינים אחר הנץ החמה ומברך עליהם בשמחה שתי ברכות: על נטילת לולב ושהחינו. ואם נוטלם בבית הכנסת צריך שיברך עליהם קודם שיאמר הלל עם הציבור.
וכשם שנוטל את ארבעה מינים אלה ביום ראשון ומברך על נטילתו, כל הוא נוטלם ומברך כל שבעת ימי החג אלא שברכת שהחיינו מברכים ביום הראשון בלבד.
ונטילת לולב ושאר המינים מצוה מן התורה כמו שבכתוב (ויקרא כג): “ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה’ אלוקיכם שבעת ימים”.
פרי עץ הדר – זה אתרוג.
כפת תמרים – זה לולב.
ענף עץ עבות – זה הדס.
ערבי נחל – אלו הערבות שדרכן להיות גדלות על שפת הנחלים.
מן התורה אינו חייב ליטול ארבעה מינים כל שבעת ימי החג אלא בבית המקדש בלבד, ובכל שאר מושבות ישראל אינו חייב אלא ביום הראשון בלבד. כמו שכתוב: “ולקחתם לכם”, כלומר בכל מושבותיכם – “ביום הראשון”. “לפני ה’ אלוקיכם” ,כלומר במקדש – “שבעת ימים” , אלא משחרב בית המקדש היתקין רבן יוחנן בן זכאי שיהיה לולב ניטל גם במדינה כל שבעת ימי החג זכר למקדש.
כל ארבעה המינים האלה – אתרוג, לולב , הדסים וערבות , מצוה אחת הן , ואם חסר אחד מן המינים הללו לא קיים המצוה.
אסור לאכול קודם שיברך על הלולב. שכח והתחיל לאכול קודם שברך על הלולב ביום הראשון – יפסיק סעודתו ויברך על הלולב. בשאר הימים – אם יש שהות ביום לברך על לולב לאחר שיגמור סעודתו, יגמור סעודתו ויברך אחרי כן, ואם לאו יפסיק סעודתו ויברך.
אסור להנות הנאת הריח מן ההדסים כל שבעת ימי החג מפני שהוקצה לה מצוה, ואתרוג מותר להריח בו ואסור לאוכלו. שעיקרו של ההדס – ריחו, ועיקרו של האתרוג – טעמו.
מובא באדיבות אתר “מפעל הלכה” – מתוך ספר התודעה לרבי אליהו כי טוב
euor_430_01.jpg
Add Comment