שר האוצר משה כחלון, החליט למשוך את הצעת החוק למיסוי קרן קימת לישראל, מוסד ארכאי שעדיין קיים, לאחר שקקל, הסכימה להעביר למדינה 1.8 מיליארד ₪. משיכת הצעת חוק הזו היא בבחינת הסכמה לקבל “נזיד עדשים” במושגי הקופה הלאומית כנגד ויתור על חקיקה עקרונית ערכית והיסטורית שהייתה מסיימת את פטור ממס של המונופול הכי עשיר במדינה.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
קרן קימת לישראל, מחזיקה בקרקעות בכל חלקי המדינה ונהנית ממיליארדי שקלים בעת מכירת הקרקעות מדי שנה בשנה, אך אינה מוכנה להעביר מרווחיה למדינה לנוכח קיומו של פטור היסטורי ממס. חשוב להבין, כי אם היה החוק הנזכר, לעיל, מתקבל, הקופה הלאומית היתה מקבלת הרבה מיליארדי שקלים במשך השנים וזאת ידעו היטב חברי הדירקטוריון של קקל ולכן הסכימו לתת “נזיד עדשים” היום.
‘פרשת תּוֹלְדֹת’ היא הפרשה השישית ב’ספר בראשית’. היא מתחילה בפרק כ”ה, פסוק י”ט ומסתיימת בפרק כ”ח, פסוק ט’. מקור שמה בפסוק הפותח אותה; “וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם” (ספר בראשית, פרק כ”ה, פסוק י”ט) והיא מוקדשת בעיקרה לסיפורו של יצחק, מאבות העם העברי. הבכורה במרמה ובורח לחרן.
פרשת השבוע ‘פרשת תולדות’ היא אחת מפרשות השבוע המעניינות ביותר, שכן היא בוחנת שאלה משפטית נכבדה, האם מכירת הבכורה על ידי עשיו כנגד ‘נזיד עדשים’ היא מכר כשר וחוקי, שנאמר; ל, וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב, הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה–כִּי עָיֵף, אָנֹכִי; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, אֱדוֹם. לא וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב: מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי. לב וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה. לג וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם, וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ, לְיַעֲקֹב. לד וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה“.
המונח שמלווה את שני המקרים לעיל הוא “מכירה בנזיד עדשים” והשאלות שנוצרו;
א. האם זה נכון למכור עקרונות “כנגד נזיד עדשים” ורק בגלל שנותנים בידי המדינה קצת מזומנים היום בהסכם?
ב. האם זה נכון למכור את הבכורה “כנגד נזיד עדשים“?
חכמינו זכרם לברכה (חזל) אמרו, כי לפי דיני המכר במשפט העברי, המכר לא יכול להתקיים אם המוכר מקבל פחות מ’שתות’ שזו מידה שערכה 1/6 מהמכר. כלומר, ברור, כי אם השר כחלון “מכר” את העיקרון של החקיקה הקובעת מיסוי קקל כנגד קבלת פחות משישית במזומן, הרי הוא חוטא כלפינו, כלפיי הציבור וברור, כי אם עשיו, מוכר את הבכורה כנגד קבלת פחות משישית מהמכר, הרי העסקה בטלה ומבוטלת היא.
בעניינו של עשיו, חייבים להדגיש, כי; “מכירת הבכורה” איננה דבר של מה בכך והרי הבכור מקבל לפי היהדות לפחות פי שתיים מאחיו בירושה ויתירה מכך, הבכורה כוללת בחובה הרבה רכוש וראינו זאת מהברכה שברך יצחק את יעקב ואשר נתן לו יותר מאשר ליצחק, תשובה היום; “וְיִתֶּן-לְךָ, הָאֱלֹהִים, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ–וְרֹב דָּגָן, וְתִירֹשׁ“. כלומר גם אסדות גז ודלק משמני הארץ, גם יקבים וגם שדות חיטה, וכל אלו כנגד נזיד עדשים?
█ מוני“מכירת הבכורה” איננה דבר של מה בכך והרי הבכור מקבל לפי היהדות לפחות פי שתיים מאחיו בירושה ויתירה מכך, הבכורה כוללת בחובה הרבה רכוש
חזל, הבינו, כי אין כל הגיון מסחרי בכך, ולכן בחנו את ההגדרות של הפסוק, ומצאו את הפיתרון מתוך המשך הפסוק שם נאמר; “וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה” כלומר, מרגע שאדם החליט, כי הבכורה היא בשבילו כלום והוא מודע לערכה הכלכלי ולמרות כל זאת הוא בז לה, הרי בעצם הוא מפחית לגמרי מערכה של הבכורה ומאליו מנת נזיד העדשים שניתנה תמורתה אינה פחותה משתות.
כלומר, ערכה של התמורה בגין הבכורה גבוה משישית ולכן המדובר ב‘מכר כשר’ ועובדה היא שעשיו לא טען לאחר מכן לביטול המכר.
דוגמא נוספת לכך, ניתן לראות בערך החברות, שם יש ובני אדם מעלים את ערך החברות לרמה גבוהה שאפילו 100,000 ₪ שיינתן להם אינם שווים לערך החברות שהם מאמינים בו ואפילו מבחינתם סכום זה, הינו פחות משתות ויש שחייל בזמן מלחמה לא יגלה מידע שיסכן את חבריו אפילו כנגד הצעה כספית של מיליון ₪.
רוצה לומר; ערך החברות אינו למכירה (ראה ערך אורי אילן זכרו לברכה שמת בכלא הסורי וכתב פתק בין אצבעות רגליו; “לא בגדתי“) מנגד, יש מצבים שבהם אדם, מוכן לאבד את ערך החברות כנגד בצע כסף ומבחינתו הוא בז לאותה חברות ומעריך אותה בערכים נמוכים מבחינה חברתית ולכן הוא יכול למכור את החברות שלו כנגד נזיד עדשים.
לדעתי טעה השר משה כחלון, כאשר משך את הצעת החוק וזאת כאשר ידע, כי הוא מפסיד מיליארדים רבים בעצם מכירת העקרונות שלו כנגד קבלת קופת מזומנים עתה, וחבל שכך.
מבחינה משפטית מעניין לראות את בחינת הערך הכספי במסגרת ‘מצוות פדיון הבן’ שבו האב פודה את בנו בחמישה שקלים היום (בעבר “חמישה סלעים”) ונאמר, כי כל זמן שלא נפדה הבן הבכור מלאך-המוות קשור בו ועם פדיונו נפדה ונקשר ל… חיים.
הנה כי כן, אמנם אין המדובר במכר אבל אם האב לא יביא היום חמישה שקלים, הרי הבן שלו יישאר אצל הכהן והוא יצטרך לגדלו או שהוא יצטרך לשלם לאב יותר מחמישה שקלים. לא ניתן לומר, כי הבן שווה חמישה שקלים של היום אלא זהו ערך חברתי שקבע את מחיר המצווה.
היום חוגגים את מסיבת פדיון הבן שבו האב פודה מ-הכהן את בנו לחיים טובים וקרה שעורך דין ביקש דחייה לנוכח מסיבת פדיון הבן שהוא התכוון לערוך לפי מצוות התורה משופט שהוא גם כהן, השופט יצחק כהן ולכן, קבע השופט (להדגיש המדובר בהחלטה בתיק משפטי אמתי) במענה לבקשה את הקביעה המעניינת שמעלה חיוך; “בהנחה שבנו שלך, עורך דין עמית חדד, נולד בלידה רגילה ולא בניתוח קיסרי, כי אז חייב הוא, על פי מצוות הדת במצוות פדיון הבן.
מצווה שלא כל אדם זוכה לקיימה. הואיל ואת המצווה, יש לקיים במועד שקבעה התורה ומכיוון שאני כהן, מוכן אני לפדות את בנו של עורך דין חדד ביום הדיון ובכך לאפשר לו את קיום המצווה החשובה בלא צורך לדחות את המשפט.
ואולם, נראה הדבר, לצערי, שהדבר לא מעשי (מה עוד שתמיד קיים החשש שאבי היילוד, ישיב לכהן, שאינו מבקש את בנו בחזרה ואז הכהן “נתקע” עם היילוד, והוא זה שצריך לשלם לאבי היילוד, כדי שיקבל אותו בחזרה) לפיכך, בנסיבות העניין, הנני דוחה לשמיעת הסיכומים…”.
שבת שלום.
Add Comment