המכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב, בשיתוף רשות העתיקות, חשפו פן מיוחד נוסף בעיר ירושלים של ימי בית שני. מחפירות שנערכו ב’מטמנת האשפה העתיקה של ירושלים’ חשפו הארכיאולוגים את מנהגי התזונה של הירושלמים תחת ‘שלטון רומא’ רגע לפני חורבן העיר, לפני למעלה מאלפיים שנה.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן נעים’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
הארכיאולוגים באוניברסיטת תל אביב, ניתחו למעלה מ-5,000 עצמות בעלי חיים, שנחפרו במטמנה הקדומה, שהיום נמצאת בשטח הגן הלאומי עיר דוד, וכעת מציגים לראשונה את הרגלי התזונה של תושבי העיר ב’ימי בית שני’.
את המחקר ערכה המאסטרנטית אברה ספסיאריץ, בהנחייתם של ד”ר יובל גדות וד”ר לידר ספיר-חן מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב. החפירה בגן הלאומי עיר דוד נוהלה על ידי המכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב, בשיתוף רשות העתיקות. תוצאות המחקר מתפרסמים בכתב העת של המכון לארכיאולוגיה.
“במשך שלוש שנים חפרנו ב‘מטמנת האשפה של ירושלים’ מ’ימי הבית השני‘ שרידי עצמות של בעלי חיים שהושלכו”, מסבירה דוקטור ספיר-חן; “עצמות בעלי החיים הם שאריות המזון של הירושלמים הקדומים והן מאפשרות לנו ללמוד על אורחות החיים שלהם.
כך למדנו שמי שזרק את האשפה במטמנה הזאת היו התושבים הפשוטים, לא האליטה של העיר. מטבעם של שרידים ארכיאולוגיים כמו מטבעות וארכיטקטורה, אנחנו בדרך כלל יודעים מעט מאוד על חיי היומיום של רוב האנשים שחיו בעבר. במובן הזה, עצמות בעלי חיים מהוות צוהר חברתי ותרבותי נדיר“.
█ באשפה העירונית, שנאספה ממשקי בית רגילים, אין בכלל עצמות יונים – וגם לא עצמות בשר חזיר
מניתוח מדוקדק של העצמות עולה שתושבי ירושלים במאה ה-1 לספירה, ניזונו בעיקר מ-צאן – כלומר; כבשים ועיזים – מעט מאוד מ-פרות ו-תרנגולות, ושמרו על כשרות מלאה בהימנעות מבשר טריפה. החוקרים, אף ניתחו את הגיל בו בעלי החיים נצרכו כמזון.
“הראנו שתושבי ירושלים שלא נמנו עם אליטות העיר אכלו בעלי חיים מבוגרים יותר” – אומרת דוקטור ספיר-חן. “זה לא הבשר הרך והאיכותי, וגם לא הנתחים האיכותיים של הבשר, שאנחנו מוצאים במטמנות אחרות מאותה תקופה, אלו שנמצאות קרוב יותר ל’בית המקדש‘.
בנוסף, גילינו שגידול יונים ואכילתן, נעשה רק בהקשר של הקרבת קרבנות, כמו במטמנה הקרובה מאוד להר הבית. באשפה העירונית, שנאספה ממשקי בית רגילים, אין בכלל עצמות יונים – וגם לא עצמות בשר חזיר“.
לדברי דוקטור יובל גדות, גם האשפה שלנו, אומרת עלינו הרבה; “גם אם היינו מחטטים באופן מקצועי באשפה שאנו מייצרים היום, היינו יכולים ללמוד המון על מידת הפתיחות התרבותית וקשרי המסחר (ייבוא מול ייצור עצמי), על הדרך בה תפיסות עולם מעצבות את המזון שלנו ואפילו על ההבדל בין חברה בזבזנית לחברה ממחזרת“.
Add Comment