מאגיה וכישוף: העולם האחר ותרבות המערב

שינוי היחס “לעולם האחר” בתרבות המערב, מדחייה אלימה בראשית התקופה המודרנית ועד לגילויו מחדש בתרבות הפופולרית והטכנולוגית של סוף המאה העשרים

שמאנים ומכשפים בתרבויות שונות מתארים את פעילותם במונחים של “העולם האחר”, רובד מקביל של מציאות המאוכלס בישויות מיתיות כמו שדים ופיות, גיבורים קדומים ורוחות האבות, אלי טבע או חיות טוטמיות.

המכשף, מתחבר למציאות הנפרדת הזו (באמצעים של טקס, מוזיקה וריקוד, סמים…), ובה הוא מתקשר ישירות עם אותם “סוכני פלא”, הודף את התקפותיהם המזיקות או מקבל מהם הדרכה וסיוע לשם הגנה, ריפוי וכדומה.

בהרצאה נתאר את שינוי היחס “לעולם האחר” בתרבות המערב, מדחייה אלימה בראשית התקופה המודרנית ועד לגילויו מחדש בתרבות הפופולרית והטכנולוגית של סוף המאה העשרים, ונתייחס גם לכמה היבטים חברתיים ומגדריים של שינוי זה.

א. העולם האחר

אפשר לחשוב על סוכני פלא במונחים של “העולם האחר”, המתואר בתרבויות שאמאניות ומאגיות שונות. זהו מעין רובד מקביל של מציאות, המאוכלס בישויות מיתיות כמו שדים ופיות, גיבורים קדומים ורוחות האבות, אלי טבע או חיות טוטמיות. הרובד הזה מתואר כנפרד מהמציאות האנושית היומיומית (זמן החלום, אזורים גיאוגרפיים רחוקים או ראשי הרים, תקשור חוצני), אולם הוא משקף אותה ומהווה מקור לפתרונות עבור בעיות המתעוררות בה. הישויות שמאכלסות אותו מוגדרות במסגרת תרבותית-חברתית, אבל המפגש איתן הוא אישי וסובייקטיבי.

המכשף מתחבר למציאות הנפרדת הזו (באמצעים של טקס, מוזיקה וריקוד, סמים..), ובה הוא מתקשר ישירות עם אותם “סוכני פלא”, הודף את התקפותיהם המזיקות או מקבל מהם הדרכה וסיוע לשם הגנה, ריפוי וכדומה. אפשר לראות את העולם האחר כשיקוף חיצוני של רבדים פנימיים בנפש האדם, כמו הלא מודע של יונג. בכל מקרה המפגש איתו תמיד מניח איזה עוגן בתוך הנפש (הכנה או אימון רוחני, כושר יוצא דופן “לראות” את העולם האחר…).

ההפרדה הברורה בין המציאות האנושית לעולם האחר היא אולי עניין של תרבות גברים. בתרבות נשים מסורתית, בעיקר בחברות לא אירופיות, יש יותר רצף בין האנושי והכישופי – אלמנטים של “מיסטיקה עממית” בתחזוקת הבית והמשפחה, במיילדות…

ב. ציד המכשפות

אפשר לראות בהתפתחות תרבות המערב המודרנית, מימי הביניים המאוחרים ועד לסוף המאה התשע עשרה, תהליך של דחייה של “העולם האחר” הכישופי. במקומו מופיע “עולם אחר” חדש של חוקי טבע וישויות מתימטיות מופשטות, שרק הוא אמור לתת פתרונות לבעיות שמתעוררות במציאות האנושית, ושהעוגן שלו בנפש הוא היכולת לחשיבה רציונלית-מדעית.

הדחייה הזו נפתחת באקט של אלימות קולקטיבית – משפטי המכשפות שנערכו בין המאות החמש עשרה והשבע עשרה. ההסכמה ההיסטורית כיום: פולחני המכשפות לא נערכו בפועל. הווידויים הרבים שהושגו בעינויים נלקחו מספרי ההדרכה לציידי מכשפות, שנכתבו על ידי תיאולוגים ידועי שם והופצו באמצעות מכונת הדפוס החדשה. עם זאת המשפטים, העינויים וההוצאות להורג היו ממשיים והורגשו זמן רב בכל אירופה, כאקט של מרכז אינטלקטואלי -עירוני מול שוליים ופריפריה, ושל מימסד גברי (ציידי המכשפות) מול נשים (מיילדות, נשים בודדות…).

אפשר למצוא סיטואציה דומה של מימסד גברי-עירוני מול שוליים של נשיות וכוחות טבע כישופיים בשני המקורות של תרבות המערב: בתנ”ך (שאול ובעלת האוב) וביוון העתיקה (אוריפידס: הבככות).

ג. המערב המודרני

סוף ציד המכשפות עם עידן התבונה של המאה השבע עשרה לא היה מלווה בלגיטימציה מחודשת של העולם האחר הכישופי. להיפך: תנועת הנאורות התנגדה לציד המכשפות דווקא משום שהוא מקבל את העולם האחר כמציאות ממשית.

מכיוון שאין תיעוד היסטורי של תרבות הנשים, קשה לברר אילו השפעות היו להכחדה האלימה (באמצעות תחושת פחד קולקטיבית) של החיבור היומיומי עם העולם האחר על האווירה המשפחתית, ולכן גם על ההתפתחות הנפשית של אנשים בארצות המערב. אבל סביר שהיו השפעות כאלה, ואולי יש להן קשר עם תחושת הניכור השכלתני שרבים מייחסים לתרבות המערבית.

תנועת הרומנטיקה של המאה התשע עשרה ניסתה להחיות מחדש את נוכחות העולם האחר הכישופי כניגוד לעולם השכלתני והחומרי של הקידמה המדעית. לשם כך היא השתמשה בדימויים ימי ביניימים (מקוריים או מומצאים) של סוכני פלא כמו קוסמים ומכשפות, פיות וגמדים.

אולם התנועה הרומנטית לא הצליחה לעמוד כנגד הקידמה המדעית-חומרנית, וסוכני הפלא שלה נתפסו כשייכים לרובד דמיוני של מציאות ילדותית, שאינו רלוונטי למציאות האנושית “הבוגרת”.

ד. שובו של העולם האחר
אפשר לראות במהלך המאה העשרים תחייה מחודשת של עניין בעולם האחר הכישופי, כמציאות שאפשר לחוות אותה ולתקשר איתה כדי לקבל פתרונות לבעיות שמתעוררות במציאות האנושית. מקורותיו של תהליך זה כבר במאה התשע עשרה, עם עלייתה של תנועת המאגיה החדשה באנגליה ובצרפת כסעיף שולי של התנועה הרומנטית, אולם הוא הגיע לממדים של תרבות המונים בתנועת “העידן החדש” משנות הששים ואילך.

סוכני הפלא של תנועת העידן החדש הם ממקורות רב-תרבותיים, והמפגש איתם נעשה דרך קשת רחבה של פעילויות – ייעוץ וטיפול אישי, השתתפות בקורסים וקריאת ספרים וכתבי עת, סדנאות חווייתיות ופסטיבלים שבטיים. הפעילות הזו נתפסת אצל המשתתפים כדרך להתחבר לרבדים פנימיים כדי לשאוב מהם אמצעים להתמודד עם מציאות החיים הממשיים, בדומה לקשר עם העולם האחר בתרבויות השאמאניות.

מוטיב מרכזי בפעילות הזו הוא תחושת “ההתחברות מחדש” לערכי טבע ותפיסות שבתרבות המערבית הוגדרו כילדותיות. במסגרת זו מוענקת לגיטימציה מחודשת לעולם המכשפות, שבתנועת המכשפות המודרנית (אגודות wicca וכדומה) נתפס שוב כמציאות ממשית והיסטורית.

הלגיטימציה הזו מקבלת אופי “אקו-פמיניסטי”, המדגיש שוב את הקשר בין תרבות וזהות נשית לבין חיבור עם העולם האחר הכישופי ועם חוויית הטבע כניגוד לתרבות העירונית. ביטויים לקשר כזה אפשר לראות בשנתיים-שלוש האחרונות גם בתנועת העידן החדש בישראל (סדנאות וטיפולים סביב חוויה נשית, מעגלי נשים בטבע…).

הדברים מובאים מתוך תקציר הרצאה בכנס בינ”ל מס’ 9 לספרות ילדים ונוער: פיות מכשפות וקוסמים – סוכני פלא בממלכת הטוב והרע הספריה העירונית בית אריאלה, תל אביב 20.6.2001

עוד באותו עניין, בפעם הבאה.

* המאמר הובא באדיבות הד”ר יואב בן דב,לאתר ד”ר יואב בן דב