שהמחקר מחזק את ההערכה לגבי חשיבותה של אימהות תומכת: “חוויות מגיל מוקדם עשויות להשפיע על ההתנהגות לכל החיים.
mother_child_180k-n_01.jpg
תוצאותיו של מחקר חדש עשויות לשמח אמהות שמרבות להרעיף אהבה על ילדיהן. חוקרים באוניברסיטת מקגיל שבמונטריאול מצאו, שגורי חולדות שנהנו מביטויי אהבה רבים מצד אימותיהם, עברו שינויים פיזיולוגיים שגרמו להם להיות פחות רגישים למצבי לחץ. מאידך, גורי חולדות שסבלו מחוסר מגע אמהי התאפיינו בפעילות גנטית, שגרמה לנטייה להפגין חרדה מוגברת במצבי לחץ. המחקר מתפרסם בגיליון חודש אוגוסט של כתב העת Nature Neuroscience ועליו דיווחה אמש תחנת הרדיו של גלי צה”ל.
קבוצת החוקרים בראשות הנוירולוג מייקל מיניי, בחנה את ההבדלים בין שני סוגי הגורים בהקשר של פעילותו של ההרומון גלוקוקורטיקואיד, המופרש במצבי לחץ. בעבר נמצא שחולדות שגודלו בתנאים של מגע אימהי אינטנסיבי נוטות לייצר באזור ההיפוקמפוס שבמוחם יותר קולטנים שמגיבים עם הורמון הגליקוקורטיקואיד.
כמות נמוכה של קולטנים מסוג זה, נמצא במוחן של חולדות שלא פונקו על ידי אמותיהן. החוקרים, מצאו שככל שכמות הקולטנים גבוהה יותר, פוחתת נטיית החולדות להגיב בחרדה למצבי לחץ.
במחקר הנוכחי נמצא מקור ההבדל בין החולדות המפונקות לחברותיהן המפוחדות: ביום הראשון לאחר הלידה נוצרים במוחם של חולדות משני הסוגים חלבונים שמונעים את יצירת קולטני הגלוקוקורטיקואיד.
בשבוע השני, לחיי החולדות פוחת ריכוז חלבונים אלו רק בקרב הגורים שזוכים למגע אימהי. בנוסף, פתיחת אריזת הגנום בתאיהן של החולדות המפונקות מאפשרת יצירה מוגברת של הקולטנים. החוקרים מצאו ששני השינויים הללו – שאינם מתרחשים בגורי חולדות שלא זוכים לפינוק אימהי – משפיעים על החולדות במהלך כל ימי חייהן.
עדיין לא ברור מה תוקפם של ממצאי המחקר לגבי בני אדם, אך הנוירולוג רוברט ספולסקי, טוען שהמחקר מחזק את ההערכה לגבי חשיבותה של אימהות תומכת: “חוויות מגיל מוקדם עשויות להשפיע על ההתנהגות לכל החיים. המחקר הנוכחי חושף את הבסיס הגנטי באופן חסר תקדים”.
מתוך: Science News; תרגום: גל רז. תחנת גל”צ.
Add Comment