כל אחד מאיתנו קיבל במתנה קופסת זהב, מלאה באהבה מהסובבים אותנו וללא תנאים…
סיפור מארץ נכר נושא עמו מסר מסתובב לאחרונה, במחוזותינו: לפני זמן מה, העניש אב את בתו הקטנה על שבזבזה גליל נייר שלם מוזהב מיוחד ויקר ערך.
saving love_180k-n_01.jpg
המשפחה חיה בדוחק וכעס האב התגבר כשגילה שבתו השתמשה בנייר גם כדי לעטוף קופסת קרטון כמתנה לחג המולד.
ביום שלאחר מכן, הביאה הילדה את הקופסה במתנה לאביה. “זה בשבילך, אבא”.
האב בוש בהתנהגותו הזועמת, אבל זעמו גאה שוב כאשר ראה שהקופסה ריקה מתוכן. הוא פנה אל בתו בטון כועס ואמר לה: “את לא יודעת, גבירתי הצעירה, שכאשר נותנים למישהו מתנה לחג אמורים לשים משהו בתוך הקופסה?”
הילדה, עם דמעות בעיניים, ענתה לאביה: “אבל אבא, כן שמתי משהו בקופסה. הכנסתי לתוכה המון, המון נשיקות בשבילך עד שהיא התמלאה”.
האבא כרע על ברכיו וביקש מהילדה שתסלח לו על כעסו הלא מוצדק. לא עבר זמן רב, אסון נפל על המשפחה – הילדה נהרגה בתאונה.
מספרים, כי אביה, שמר את קופסת הזהב ליד מיטתו עד סוף חייו. ובכל פעם שהרגיש מדוכא או עצוב או חסר כוחות הוא פתח את הקופסה והוציא ממנה נשיקה דמיונית אותה שמה עבורו בתו, הילדה שאהבה אותו כל כך.
כל אחד מאיתנו קיבל במתנה קופסת זהב, מלאה באהבה מהסובבים אותנו וללא תנאים:
מההורים, מהאחים ומהילדים שלנו, מכל המשפחה.
מחברים ומידידים.
מפרחים, מבעלי חיים, מיופי הטבע והבריאה.
מאלוהים
לא קיים נכס יקר יותר מאהבת אמת
עתה, יש בידיכם, שתי אפשרויות:
1. להתייחס למסר ולספר את הסיפור לכמה שיותר אנשים.
2. לשכוח שאי פעם שמעתם אותו ולהתעלם מהעובדה שהוא נגע ללבכם.
רק זכרו; אהבה, אהבת המשפחה החברים והסובבים אותנו, היא כמו מלאכים שמעמידים אותנו על רגלינו, בכל פעם שהכנפיים שלנו לא זוכרות כיצד לעוף.
Add Comment