נעים בחיים | Life

אירית רושין 01

0
0

אהבה
אירית רושין 01
פעמים רבות תלמידי שואלים אותי מה ההבדל בין האהבה, אותה אני מכנה אהבת אמת, לבין אהבה רגילה, אותה אני מכנה – אהבה שקרית.
מצאתי לנכון לכתוב מאמר זה כדי לתת היבט אחד בהקשר עם מושגים אלו: ההיבט של המותר והאסור סביב אהבת האמת.

בנושא אהבת אמת ואהבה שקרית, ניתן להרחיב עוד ועוד, מהיבטים שונים ומגוונים. כל עשייה אנושית גם אם היא נעשית על פי חוק, עומדת למבחן של “אסור/מותר”, על פי קריטריון פנימי נסתר. בני אדם חפצים להיות “בסדר” בעיני עצמם ובעיני סביבתם, תמיד. לעומת זאת, קיימת בנו באותה עת, ובאותה מידה של עוצמה, תשוקה אל “המים הגנובים” – מאחר והינם “מתוקים” באופן מיוחד…

הסיבה האמיתית לכך שאנו חפצים לטעום מן המים הגנובים היא כי מים אלו מצויים מחוץ לכלא בו אנו חיים. אנו רוצים לגנוב מים מתחום החופש. הבעיה היא, שבני אדם מחליפים את החופש עצמו עם ההיתר שהם נותנים לעצמם לגנוב ממנו. כלומר, עצם המרידה בחוקי האסור/מותר, נחשבת אצל רוב בני האדם, כחופש.

חופש אמיתי הינו ביטול חוקי האסור/מותר ולא אי ציות להם. אהבת אמת, אם כן, הינה שתייה חופשית של מים מתוקים מאד, בשפע רב עד מאד, מחוץ לגבולות הכלא העצמי – ובלא כל גניבה. אהבת אמת הינה שתית מים השייכים לך, בהיתר מלא.

החיבור עם אהבת האמת הינו מצב ממנו הורחקנו. בינינו ובין אהבה זו הוקמה “גדר חשמלית”. עבור בני האדם כולם, מרגע לידתם, אהבת אמת היא מקום אליו אסור להגיע. לכן כל העיסוק באהבה, מוגדר מראשיתו כפשיעה, כמעשה שיגרור אחריו עונש חברתי. לכן, כשאנו מתקרבים אל האהבה אנו חשים המון בושה, המון פחדים, וגלים של רגשות אשם קשים מציפים אותנו. לימים הורגלנו להאמין שהאהבה הינה הריגוש הנובע מהעימות עם האיסור לאהבה שקיים בתוכנו, ולאו דווקא האושר הנובע מן המימוש של החיבור וההתקרבות לאדם אחר. אושר זה, כמעט ואינו מורגש על ידינו, כי הוא כל כך אסור. להפך – האושר הנובע מן האהבה מורגש אצלנו כאילו בוצע על ידינו פשע נורא, שאין לעשותו בשום פנים ואופן, ועשייתו מסוכנת יותר מכל הפשעים. בתודעתנו הוא גורר אחריו מוות מיידי – ענישה ללא משפט.

ההסתובבות מסביב לגבולות האהבה, והנגיעות הקלות בגדר המחשמלת שעוקפת אותה, הפכו בתודעתנו למושג “אהבה”. בעוד שאהבת אמת הינה שקט עילאי, הרי שהאהבה כפי שהיא נתפשת בדרך כלל הינה הזמנה לסערה, לריגוש, למתח, לפחדים, לקנאה, לאשמה, לאחיזה אובססיבית, לבעלות, לתלות ועוד מני “רעשים” עזים.

האיסור לאהבה אצלנו גדול כל כך, עד כי גם אהבה השורה בין שני בני אדם שאינם קשורים “רשמית” עם בני זוג אחרים, שעל פי כל נתוניה הגלויים אמורה הייתה להיחשב מותרת, אף היא אינה כזו. באופן נסתר היא מורגשת אצלנו כגנובה. כלומר – מסיבה שאינה מחוורת לנו, אנו איננו רואים עצמנו חופשיים או מותרים לאהוב, ומתוך כך, כשאנו מתקרבים לאדם אחר, אנו מרגישים שעשייתנו זו נוגדת משהו, ואפילו אם היא נוגדת משהו ערטילאי, הריגוש בנו עולה, בגלל אותו מאבק פנימי נסתר.

גם אם על פניה נראית זוגיות מסוימת כלגיטימית מכל היבט, ואינה מתחככת בשום איסור, בכל זאת היא אסורה. איסור אליו איננו מודעים. התודעה דואגת לכך שלא נדע כלל באיזה איסור אנו נאבקים.

בתחום זה, כמו גם בתחומים רבים בחיינו, אנו עיוורים למצבנו. מסתבר, שהאהבה המוכרת לנו, נשענת ויונקת את מתיקותה מחוויות האיסור, ויש לה נטייה טבעית לחפש במציאות איסורים שיחזקו ויממשו את חווית האיסור הפנימי. לכן החברה יצרה עבורנו מגבלות ואיסורים בתחום הזוגיות. במקרים רבים, אהבה שהופכת להיות מותרת, על ידי שהיא מקבלת הכרה חברתית, כמו למשל נישואים, מאבדת את עוקצה, והופכת למשהו ריק. לא פעם מסגרת הנישואים, הופכת להיות הסיבה המוחשית לאיסור לאהבה המצוי בתוכנו, והיא זו שמעוררת את הגירוי למצוא את

האהבה מחוץ לאותה מסגרת, מתוך חיכוך והתנגדות אליה. אז נוצרת שוב הרגשת המים הגנובים והמתוקים, ולאדם נדמה שהוא אוהב. במילים אחרות – הסיבה לכך שהרבה מאד בני אדם מכריזים על נישואיהם כחסרי אהבה, מצב המחייב אותם לחפש לעצמם אהבה מחוץ לנישואים, אינה בגלל שנישואיהם אינם מוצלחים, מהסיבה החווית על ידם, אלא בגלל מהות הנישואים בכלל. כיוון שנישואים, הינם במהותם מסגרת מתירה, מהותם אינה עונה על התנאי הראשוני של האהבה – להיות אסורה. יוצא מכך שלגבי רוב בני האדם אין סיכוי שתהיה אהבה בתחום מערכת הנישואים.

במסגרות חיים שבטיות, בעלות חוקים נוקשים ביותר של אסור ומותר בתחום האהבה, מממשת החברה את האיסור הפנימי לאהבה על ידי הוצאת חוקים נוקשים מאד בתחום זה. בעצם, חברות הללו רק “מקילות” על האדם לאהוב. כי הוא, ש”מתוכנת” לאהוב בגניבה, מקבל בזכות החוקים הנוקשים מוחשיות לאיסור הפנימי הקיים בו. כלומר על ידי האיסור החברתי הנוקשה הוא מקבל תנאים נפלאים להתעוררות האהבה.

החברה המתירנית שלנו, מקשה על האדם, כי אצלנו, כביכול, יש היתר רחב לאהבה, אך האדם מרגיש את האיסור הפנימי בדרכים עקיפות, רק דרך תוצאותיו – כמו פחד מבני המין השני, חוסר משיכה, חוסר עניין, חוסר מזל ועוד. נוסף על כך, במקביל לכך שהחברה שלנו מכריזה על עצמה שהיא מתירנית, הרי שהיא משדרת כל הזמן את גישותיה הנוקשות שתואמות לחלוטין את האיסור הפנימי לאהבה. האדם המערבי מפחד מאד מביקורת, מרכילות, ממה שיראו… ממה שיגידו…

מה הוא אותו איסור שמטיל על האהבה השקרית את קסמה הכל כך מושך?

מה משרת אותו איסור?

איסור זה קשור עם הגירוש מגן העדן. הגירוש מגן העדן, הינו הגירוש מהרשות לאהבה. הוא הגירוש מהחיבור עם הטוב. מהאחדות עם הכל. כל אחד ואחד מאתנו, ברגע לידתו, מגורש מן האחדות עם האהבה ומן הרשות להרגישה ולקבלה בפשטות. מרגע היוולדנו, אם לא עשינו איזו פעולה דרמטית של שינוי בתודעה, אנו גזולי אהבה. האהבה רחוקה מאתנו ואין לנו יכולת לחוותה. כל ניסיון שלנו לשלוח יד, לגעת באהבה, נחשב בתוכנו לאסור. הניסיון שלנו לגעת באהבה, מכונה על ידנו – אהבה.

להמשך המאמר – לחצו כאן –

0
0



אודות הכותב

כתב כאן ישראל

כתב כאן ישראל | כאן נעים, הוא חבר מערכת ו/או מידע שהובא / נשלח על ידי פרטיים ואו מוסדות ואו על ידי כותב שבחר להישאר בעילום שם ונבדק לפני פרסומו על ידי מערכת האתר. פניות בדואר האלקטרוני אל כתב אתר כאן נעים: kanisrael2018@gmail.com

Add Comment

Click here to post a comment

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

ארכיון כתבות ‘כאן ישראל’

ברכת ראש הממשלה נתניהו ליום העצמאות ה-75

הדלקת המשואות ופתיחת חגיגות יום העצמאות

דבר ראש הממשלה ביבי נתניהו

דילוג לתוכן