תגובה על מאמרו של ישראל פנחסי “שמל גיבסון והפופ ינשקו לנו”… רוב הפשעים נעשו כלפינו כשהיינו חסרי הגנה. אולם אם מסתכלים על התמונה הכוללת צריך להסתכל על ההיסטוריה מראשיתה, ולא רק על מה שנוח.
adir_binyamini_t180X1223k-n_01.jpg
אחד מגדולי המדינאים הבריטים שכיהן מטעם מפלגת הלייבור, לסקין, היה שמו, אמר פעם במהלך נאום בפרלמנט הבריטי, כי “אסור להסתכל על ההיסטוריה כאל מחסן של גרוטאות”. כוונתו הייתה, כי כמו שבמחסן של גרוטאות אפשר למצוא כמעט כל דבר, כך גם בהיסטוריה האנושית – אפשר למצוא דוגמאות לכל דבר ועניין, ולהשתמש בהם על מנת לקדם רעיון מסוים.
כשקראתי לאחרונה, כאן באתר “כאן נעים” באחד מטוריו האחרונים, של מר ישראל פינחסי תחת הכותרת “שמל גיבסון והפופ ינשקו לנו…”, הבנתי עד כמה לסקין, צדק!
מר פינחסי, טען, כי עד היום “יש מקום להעמיד את דת הנצרות לבית הדין לפשעי מלחמה” על כל הפשעים שעשו נגד העם היהודי לדורותיו. על הפרעות, האינקוויזיציה, “הפרוטוקולים של זיקני ציון” ומה לא? פנחסי, גם הוסיף, כי הוא “איננו מבין מה מצאו הנוצרים בישו הזה ובברית החדשה?”
לתהייה האחרונה, התשובה היא מאוד ברורה: האדון פנחסי, שהצהיר במאמר בגאווה על היותו אתאיסט בוודאי מכיר את האמרה המפורסמת של קרל מרקס ש”הדת היא אופיום להמונים”.
Passion_the_hrist_jesus_t180_01.jpg
האנושות מטבע בריאתה מחפשת משהו להיאחז בו. באותו הקשר אפשר לשאול מה מצאו המוסלמים במוחמד? ועמי המזרח בבודהא? הנצרות שכבשה וסחפה את עמי אירופה, הייתה תוצאה של התפתחות היסטורית מסוימת, שלא ניתן לספק לה תשובה רציונלית.
למען האמת, אני חייב להודות שהתוכן של מאמרו של מר פנחסי, קצת הפתיע אותי. תארו לכם, מצב שבאופן היפותטי, היה כותב את הטור הזה אדם שהינו שריד לעם היבוסי. אותו שריד היה קורא במאמר להתחשבן היום עם העם היהודי שהגיע לארץ ישראל ונישל אותו מאדמתו, לקח את רכושו וכמעט השמידו כליל.
גם המעשים האלה נעשו בשם האל ולכן, על פי השקפת עולמו של מר פנחסי, צריך גם להעמיד לדין את הדת היהודית על פשעי המלחמה שנעשו כנגד העמים שישבו כאן בארץ ישראל בטרם יציאת מצרים.
נכון, לאורך כל ההיסטוריה האנושית נעשו פשעים כנגד העם היהודי בפרט ונגד האנושות בכלל. אם נסתכל על ההיסטוריה כמו “מחסן של גרוטאות”, נוכל למצוא גם בעבר שלנו, שגם אנחנו לא היינו טלית שכולה תכלת.
Kuzari_t180_01.jpg
זה מזכיר לי מאוד את הסיפור על “המלך הכוזרי” המובא בלשונו הציורית של רבי יהודה הלוי. הוא סיפר על שיחה משולשת של קאדי, כומר וחכם יהודי, שהוזמנו על ידי המלך, על מנת לנסות לשכנעו לקבל על עצמו את אחת הדתות.
החכם היהודי, טען, כי: “אין היהודים מרבים הרג”. המלך הכוזרי, פנה מיד לנוצרי ולמוסלמי ושאל אותם אם זה נכון. הם הנידו את ראשם בהסכמה, אך המלך עצמו התעקש וטען שהדבר נובע מכך שליהודים אין מדינה.
לבסוף הוא מאלץ את החכם היהודי, להודות, כי אילו ליהודים תהיה מדינה, הם יצטרכו לנהוג כמו כולם. המציאות בה אנחנו חיים מעידה עד כמה זה נכון.
אי אפשר לבוא בטענות למר פנחסי, שאינו מסתכל באופן טבעי על כל התמונה באופן אובייקטיבי. וכמו שהוא מעיד על עצמו הוא מצהיר שהוא יהודי וישראלי גאה. זאת נקודת מבטו על הדברים, בדיוק כמו אותו אוהד כדורגל שרוף, שרואה רק את קבוצה אחת על המגרש. לנו כעם היהודי לא הייתה מדינה במשך כמעט 2000 שנה.
לכן, רוב הפשעים נעשו כלפינו כשהיינו חסרי הגנה. אולם אם מסתכלים על התמונה הכוללת צריך להסתכל על ההיסטוריה מראשיתה, ולא רק על מה שנוח.
בקיצור, לא להסתכל על ההיסטוריה כמחסן של גרוטאות. נקודה.
_________
הכותב: אדיר בנימיני, חבר מועצת עיריית נתניה. בעל תואר שני (M.A) במדע המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בעבר שימש כיועץ שר הפנים לענייני תכנון ובניה, כבאות והצלה ורישוי כלי ירייה. מועמד מס’ 18 ברשימת שינוי לכנסת.
Add Comment