כאשר אשה נחשבה כרכוש הגבר, הרי כל מעשה שעשתה בניגוד לרצון ה”אדון” היווה בגידה. כאשר הגבר הוא ה”בעל” הרי הוא הקובע את מערכת היחסים בינו לבינה
כאשר אשה נחשבה כרכוש הגבר, הרי כל מעשה שעשתה בניגוד לרצון ה”אדון” היווה בגידה. כאשר הגבר הוא ה”בעל” הרי הוא הקובע את מערכת היחסים בינו לבינה, כל הכנסתה המגיעה לה מיגיע כפיה שייך בעצך לאדון, לבעל. גברים אחרים מחוקקים חוקים, הדתות ממסמרות חוקים אלה ולכל מימסד המנהל את המדינה נוח מאוד במצב זה.
103X133_reznik_02.jpg
גברים המתוסכלים ממצבם הכלכלי, החברתי, הלאומי רשאים להוציא את זעמם על בת הזוג, במקום לצאת למהפכות ולהפיל את המימשל. והרי נקבע, כי “ביתו של האנגלי הוא מבצרו” ולא כך הדבר לגבי ביתה של האשה. וירג’יניה וולף היתה מאוד נועזת כאשר תבעה בספרה “חדר לעצמה”. חדר ולא מבצר. חדר ולא ארמון.
מוסר נקבע על ידי מסורות, דתות, תרבויות. סוקיני בהצגה הנפלאה “הבית בירח אוגוסט” הטביע מושג שהפך לבינלאומי: פורנוגרפיה הינה ענין של גיאוגרפיה.
אולם בכל העולם מי שקובע מהי פורנוגרפיה, למי מותר להינות ממנה ומי הקורבן שלה, נגלה, כי הנושא נקבע בידי המין הגברי. המושא (להוציא פורנוגרפיה הומוסקסואלית) היא הנקבה.
היא הפסיבית או הסדיסטית, אולם היא שם לספק את רצון הגבר שהוא גם המממן את הפנטזיה או המוציאה לפועל בבתי זונות ומכוני עיסוי ואולי גם עם זוגתו האישית.
גברים קבעו את הנורמות החברתיות, קבעו מה הוגן ומה אינו הוגן, כיצד לשמור על הנקבה הפרטית שלך מפני זכרים אחרים וחוקקו חוקים שקיבעו את היחסים בין המינים.
הסיפור של יהודה ותמר כלתו, של אבשלום ואחותו תמר, של הפילגש בגבעה ואפילו אותו צדיק ידוע לוט שהיה מוכן להקריב את בנותיו לאספסוף אך לא לפגוע באורחיו החשובים.
ובת יפתח שהלכה עם חברותיה ואביה נדר נדר והיא שילמה את המחיר…
נשים היו קניין וסחורה העוברת מידיים של גבר אחד לידיו של גבר אחר – ראו את הכתובה המשמשת אותנו עד עצם היום הזה: האב מעביר את בתו לידי גבר אחר הקונה אותה בנישואין, בשטר, במטבע ובביאה.
בגידה נתפשת בעינינו כמעשה חמור ביותר. הבגידה במולדת היא אקט של פגיעה לאומית בכל תושבי המדינה הנבגדת ואילו בגידתה של אשה היא אקט של פגיעה ברכושו של השבט או המשפחה המורחבת (ראו את נושא רצח על “כבוד המשפחה” אצל בני דודינו) עד לתירוץ הנדוש של רצח אשה בגלל חשד או הוכחה שבגדה בידי חבר, מאהב, בעל או גרוש.
השאלה שאנו בתחילת המאה העשרים ואחת חייבים לשאול את עצמנו היא: האם נוכל להמשיך לחיות במסרים כפולים ובמוסר שונה לגבר ולאשה? האם ימשיכו גברים שיצרם גובר עליה ללבוש שחורים וללכת לחפש פורקן אצל זונה בעיר אחרת? ומה בדבר נשותיהן: האם גם הן רשאיות ללבוש שחורים ולחפש פורקן מיני בעיר אחרת?
האם המחיר שאותו משלמים גברים בוגדים דומה לזה אותו משלמות נשים המעזות לבגוד? האם גברים התובעים מנשותיהם לשמור על טוהר הנישואין שלהם אינם חייבים ראשית וראשונה לתבוע זאת מעצמם?
* הכותבת הינה מנהלת האתר של עמותת ל.א. – לחימה באלימות נגד נשים. שהוקמה בשנת 1977 ע”י קבוצת נשים פמיניסטיות, שבראשן עמדה רות רזניק, המשמשת כיום כמנכ”ל העמותה. יו”ר העמותה היא רות גלעדי. בהנהלת העמותה גברים ונשים הפועלים בתחומים שונים.
לאתר ל.א – לחימה באלימות נגד נשים
Add Comment