קשר עם יצורים מן החלל החיצון על פי כתבי הקודש היהודיים / חלק ראשון

האגדה והמדרש הינם אמצעי עממי, ציורי ונעים לאוזן להעברת מידע אינפורמטיבי האופייני גם לדתות אחרות, ולעתים, מקדשת היהדות את המדרשים והאגדות

430_hozanim_01.jpg

הערת המערכת: בגלל אורכן של הכתבה – מומלץ להדפיסן ולקרוא בנחת.

הקדמה

ההיסטוריה היהודית רצופה באירועים שניתן לפרשם כקשרים עם תרבויות חלליות. על כך נכתב רבות בעיקר בספריו של אריך פון-דנקן, שבמידה מסויימת ניתן לראות בו חלוץ החוקרים בנושא של הקשר בין תרבויות עתיקות ויצורים מן החלל החיצון, כאשר הוא מביא כחיזוקים, לדבריו, מונומנטים, ממצאים ארכיאולוגיים שונים, כתובות, ציורים ופסלים עתיקים מכל רחבי העולם, כאשר נוכח אחדים מהם, אתה נותר כאחוז תדהמה.

על מנת שלא לחזור על דברים, אשר חכמים, ממני, היטיבו לבטאם במיוחד לגבי הקשר שבין סיפורי התנ”ך וישויות מן החלל החיצון ברצוני להתייחס בעיקר למקורות מאוחרים יותר. לתנ”ך כמובן, אך גם לספרות מאוחרת מתקופת בית שני ואילך: המדרש, האגדות והספרים החיצוניים. אם תשאלו, כלום יש גרעין של אמת באלה? האגדה והמדרש הינם אמצעי עממי, ציורי ונעים לאוזן להעברת מידע אינפורמטיבי האופייני גם לדתות אחרות, ולעתים, מקדשת היהדות את המדרשים והאגדות, כאילו היו הם חלק מן המקרא.

הציויליזציה האנושית כתוצר של התערבות חוץ חללית, האמנם?

הגרעין לתפיסה זו טמון באותם פסוקים המופיעים כבר בתחילתה של התורה ומספרים על ההתערבות של בני האלהים בבנות האדם:

“ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנות יולדו לו. ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה, ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו. ויאמר ה’, לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר, והיו ימיו מאה ועשרים שנה. הנפילים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן אשר יבואו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם המה הגיבורים אשר מעולם אנשי השם.” בראשית ו’ פסוקים א’-ד’.

פסוקים תמוהים אלו בתנ”ך, שלהבו מאז ומתמיד את דמיונם של אנשי דת, מיסטיקה ומחקר החל מן התקופה העתיקה ועד לימינו. מגוון הפרשנויות הינו רב. יש הטוענים, שהכוונה בפירוש ליצורים מן החלל החיצון אשר היפרו את בנות האדם פיזית, והביאו להולדתו של גזע אנשים בעלי שיעור קומה. אחרים סוברים, שמדובר בישויות דמויי מלאכים אשר העניקו לבני הארץ ידע רב בכל תחומי החיים.

אין בידינו, תשובה מדוייקת וזו גם לא נקודה עקרונית ובעולם בו היו ממילא תרבויות רוחניות וטכנולוגיות מפותחות כמו אטלנטיס ומצרים העתיקה (עפ”י הגישה המיסטית) אין כל מניעה לכך שיצורים מכוכבים אחרים, תרמו והוסיפו לידע. חלקם היו כה מפותחים, עד שיכלו להופיע כמלאכים בעלי גוף רוחני, וגם להתגשם באופן פיזי כבני אדם. יש הטוענים שבחלל החיצון ביכולתם לנוע במהירות המחשבה, אך בקרבת האטמוספירה של כדור הארץ ובתחום כוח המשיכה עליהם לבוא בחסות כלי טיס מיוחדים – עב”מים.

חסיד גישה זו, הינו ספר חנוך מהספרים החיצוניים, ובו תיאור מופלא ומפורט על מלאכים שהיוו חלק מצבא הבורא, אשר לבשו גוף פיזי, התערבו עם בנות האדם ועיברו אותם ובשל כך איבדו את היכולת לשוב למצבם הקודם.

משערים שהוא נכתב בתקופת מרד החשמונאים, עוד לפני הניצחון וטיהור בית המקדש. הוא היה בעל השפעה ניכרת על מהלך המחשבה בישראל ובמיוחד על ראשוני הנוצרים. השפעתו ניכרת גם על ספרים חיצוניים אחרים כמו: ספר היובלים, צוואות השבטים, העלאת משה, חזון ברוך הסורי וחזון עזרא. כמו כן, הוא בעל השפעה מאוחרת יותר על ספרות הסוד בתחילתה, כמו ספר ההיכלות ושיעור קומה, ואף על ספר הזוהר המתייחס לספר זה.

משערים, שאחת הסיבות לדחיית של ספר זה, ע”י היהדות הינו השימוש הרב שעשו בו הנוצרים להוכחת טענתם בדבר עליתו הדומה של ישו השמימה, בראותם בחנוך את מקדימו ומגלם הרוח המשיחית שמקורה הינו האדם הראשון. הרקע לצמיחתם של המיתוסים המגוונים והעשירים לגבי חנוך ומעשיו הינו הפסוק התמוה בתנ”ך:

“ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אותו אלהים”, ספר בראשית פרק ה’ פסוק כ”ד

פסוק זה, המציין את עלייתו השמימה של חנוך, בדרך בלתי טבעית, דוגמת אליהו הנביא וישו, שלהבה את דמיונם של רבים כבר בתקופה עתיקה.

האגדה מספרת שחנוך, דבק במוסר ה’, בדעת ובבינה עוד מצעירותו, ולכן פרוש היה מן הבריות, אך מקץ שנים רבות קראו אליו מלאך ה’ ומסר לו על השליחות רמת הדרג שיועדה לו, ללמד את בני האדם את דרך ה’. עד מהרה נודע חנוך כאיש קדוש וחכם, שאף מלכים חלקו לו כבוד. מסופר שאור זיו פניו הקורנים באור השכינה סינוור את עיני כל המתבוננים בו. באחד הימים כאשר ירד מן השמים יצור בדמות סוס גדול, הבין חנוך כי קרבה שעתו להילקח אל השמים.

בחלק הראשון של הספר מובא תיאור מפורט על משמעות חטא המלאכים עם בנות האדם:

“ויהי כי רבו בני האדם בימים ההם ובנות יפות ונאות ילדו להם. ויראו אותן המלאכים בני השמים ויחמדו אותן וידבר איש אל רעהו, לכה נבחרה לנו נשים מבנות האדם ונולידה לנו בנים. ויאמר אליהם שמחזי נשיאם, יראתי פן… הייתי אני לבדי נושא העוון הגדול. ויענהו כולם ויאמרו, הישבע נשבע כולנו והתקשרנו בחרם בינותינו לבלתי סור מן העצה הזאת… אז נשבעו כולם יחד… בחרם.
ויהיו כולם מאתיים מלאך וירדו בימי ירד על ראש הר חרמון ויקראו להר חרמון, כי בו נשבעו והחרימו ביניהם… ויקחו להם הם וכל האחרים עימהם נשים… ויחלו לבוא אליהן וידבקו בהן וילמדון קסמים וכשפים ויורון לכרות שרשים וצמחים.
והן הרו ותלדנה גיבורים גדולים שלושת אלפי אמה גובהם… ועזזאל לימד את בני האדם לעשות חרבות ומאכלות ומגינים ושריונות ויודיעם את מחצבות האדמה ומלאכת מחצבתן וצמידים ועדיים ומעשה הפוך ליפות את גבות העינים וכל האבנים היקרות וכל צבעי רקמתיים.

ותהי רשעה רבה ויעשו זימה ויתעו וישחתו בכל דרכיהם. שמחזי לימד כשפים וכרות שורשים, ארמרס התר כשפים, ברקיאל חזות בכוכבים, כוכביאל מערכת הכוכבים ותמיאל ראות בכוכבים וסהריאל תקופת הירח. ויהי כאשר גוועו בני האדם ויזעקו ותעל שעוותם השמימה”. חנוך א’ פרקים ו’, ח’.

להמשך הכתבה – לחצו כאן
_____________________
הערת המערכת:
בגלל אורכן של הכתבה – מומלץ להדפיסן ולקרוא בנחת.
_____________________

■ מצאתם טעות בכתבה, זה לא נעים! לחצו כאן ספרו לנו ונתקן.

• Issue: *
  הפרת זכויות יוצרים תוכן לא ראוי לינקים שבורים מאמר שגוי תוכן מעליב כללי
• Your Name: *
  
• Your Email: *
  

• Details: *
  

שלח