נעים בחיים | Life

נשים מתבוננות בעצמן – הזמנה להתבוננות נשית מעמיקה

0
0

2
נשים מתבוננות בעצמן - הזמנה להתבוננות נשית מעמיקה
מאת

מאמר זה נכתב על ידי, ופורסם באתר “בדרך לאדם שלם” בתאריך 2.8.2002. הוא עורר סערה גדולה בין הקוראות, שהביאה עמה הרבה תגובות של התנגדות, הכחשה, כאב, כעס, וזעקה לשינוי.
המאמר מלכתחילה אינו מאוזן – כלומר הוא בא להאיר נקודה מסוימת באור של הגזמה, בלא לאזן את הדברים באמצעות היבטים אחרים. השלכת אור חזק על נקודה חשוכה זו מטרתה לעורר זעזוע פנימי כגירוי להתחלה של שינוי.
אירית רושין
זוהי קריאה לנשים בלבד, גברים לא יאהבו אותה. לא שהיא נגד גברים, להפך, בטוחני שהיא תשחרר גברים בדיוק כמו שהיא תשחרר את הנשים, אבל, במבט ראשון וצר היא עלולה להראות כמו קריאה למלחמה של נשים בגברים.
לא שמלחמה זו אי פעם הפסיקה – תמיד נלחמת בגבר שלך, אלא שמלחמה זו כל כך יומיומית ומובנית בגנים שלך, עד כי אינך מודעת לקיומה.
אז על זה המאמר מדבר – על מלחמה שקטה וקבועה בת אלפי שנות דור, אותה תמיד לחמת וממנה תמיד, תמיד יצאת וידך על התחתונה: מלחמת החופש שלך – המלחמה בה תמיד ביקשת להפסיד.
את רוצה להילחם, אך חס וחלילה לא באמת לנצח ולהיגאל. את רוצה להרגיש שאת נלחמת, כי הרי ללא המלחמה הזו מה את שווה בעיניך? אבל את לא באמת רוצה להישטף לשדה הקרב. כי את כל כך מפחדת מן האש ומתוצאותיה שאת מעדיפה להפסיד במערכה, להיכנע, לחזק את יתרונו של המנצח התמידי, ולתת לו עוד מאמונך ומהערצתך, ועוד שלל רב של שלילת עצמיותך.
מהו שללו של המנצח?
על מה את מוותרת בכניעתך?
על עצמך האמיתית ועל רצונותיך העמוקים. על החופש שלך לדעת מי את. את מפקירה את אמונך בך כנשמה. את הערכתך לעצמך. את אמונך ביכולות שלך. את אמונך ביפי המיניות שלך, ביושר רגשותיך. את האמון שלך בכישוריך, בכוח מחשבתך, בעוצמת הידע הפנימי שלך, בקשר שלך עם האמת. את מפסידה את הקשר לרצונותיך ואת החוויה שבכלל מותר לך לרצות, שמגיע לך חופש בחירה, שאת יכולה לעשות הכול, שאת טובת לב וישרה ושאינך תמצית הרוע בהתגלמותו.
כל דת שקיימת היום עלי אדמות הכריזה עליך שאת הרוע. שממך צריך להיזהר. שכאשר את בסביבה אין אפשרות לעלות לגבהים רוחניים. שמי שרוצה להגיע לאלוהים צריך להתרחק ממך. להתנזר מגופך. לך יש קשר עם השטן, לך יש קשר עם החומר, לך יש קשר עם מפלצת המין המשתוללת. את המדיחה, את המפתה, את השטן בגוף אנושי.
ולמרות כל אלו, כשבחרת להינשא לגבר שלך, פנית אל הרבנות – המקום בו את נחשבת לבת שטן מדיחת גברים, ונתת להם להכתיב לך את כללי החיבור עם בעלך!
האם באמת את נלחמת על האמת שלך? לא, בכלל לא, פעולותיך הנן רק תנועות קלות על פני השטח, שאף פעם אינן חורגות מן המותר והמוכר. שינויים קלים בתוך התחום המוכרז כמותר עבורך לתנועה ולשינוי.
אם תתבונני לעומק בתוך עצמך, תגלי שמצבך הנו תוצאה של דיכוי מרצון. שלילת החופש שלך נובעת מתוך בחירתך לשתף פעולה.
כחלק מן המבנה הנפשי הבסיסי שלך את חיה באמונה שכלום לא ייעשה בעולמך ללא גבר שיהיה מעורב באיזשהו אופן – גבר שייתן אישור, שייתן הערה, שייתן חיזוק, שייתן חיבוק, שייתן כסף, שידכא, שיכפיש, שישפיל, שיגביל, שיעצור אותך, שישמור עליך מעשיית שטויות, שיחשוב עבורך בשיקול דעת ובהגיון בריא.
את לא מאמינה שנשים, כולל את עצמך, שוות משהו באמת. את לא מאמינה שהן מסוגלות. שיש להן את הכשרים הנדרשים כדי לדעת, כדי להתמודד, כדי לפענח את סודות החיים והמציאות. כשאת רוצה לעשות משהו חשוב באמת את פונה לגבר – כי הוא יודע!
את מסתכלת בהיסטוריה הארוכה של האנושות ומה את רואה – רק גברים. באיזה תחום היו הנשים מובילות – אולי בתחום המיילדות. זה התחום האחד והיחיד שלנשים הייתה בו הגמוניה (על זה גם הרגו אותן באלפיהן בימי הביניים). אבל בכל שאר התחומים הן לא השאירו שום חותם – לא בתחום המדיני, לא בתחום הצבאי, לא בתחום הדתי, לא בתחום המדע, לא ברפואה, לא באמנות, לא בפילוסופיה…
אז איך אפשר לראותן כמודל לחיקוי, כמעיין להשראה, ככותל לדמעות, כעמוד מרכזי למשען ולחיזוק? הרי הן לעולם לא הוכיחו את עצמן שהן שוות משהו. כולן עד האחרונה שבהן נמחקה מעל דפי ההיסטוריה. כי כולן, מאז ומעולם לא קלטו מי הן באמת.
את עצמך בטוחה עמוק מבפנים שמעצם הגדרתך הבסיסית כאישה הנך בת חסות של איזשהו גבר בעולם: אם זה אביך, אחיך, בעלך, הבוס שלך; והוא הנו בעל ההרשאה הלא כתובה אך החתומה בדמך, המעניקה לו את הזכות על נשימותיך, תנועותיך, מעשיך ומחשבותיך.
אדונך, אם זה אביך, אחיך, בעלך או כל אחד אחר, הנו בעל החופש שלו ושלך. הוא בעל האחריות עליו ועליך. הוא בעל הדעה עבור עצמו ועבורך – ואת, חופש הפעולה שלך מוכרז מראש על ידו – בתחום שהוא התיר לך, הגדיר לך, העניק לך!
בעלך הנו אדונך החוקי. הרי את קניינו על פי חוק, כי הרבנות העניקה לו גושפנקא חוקית כתובה להחזיק בך. על פי החוזה הוא התחייב להחזיק בך בטוב, בנוח, בביטחון, ברווחה – להעניק לך את המרב והמיטב.
נכון, הוא התחייב, שהרי אם את ניתנת לו והוא מאותו יום אחראי לך כקניינו, מן הראוי שיתחייב שהוא לא יפגע או יקלקל את הקניין שהועבר אליו מידיו של אדם זר לו לחלוטין. כי קודם היית רכושו הבלעדי של אביך מולידך, אותך הוא עיצב ובך הוא השקיע את כל פחדיו, ועכשיו ברוב טובו הוא ויתר עליך והעבירך למישהו אחר.
בשמו של אביך, אותו גברתן דתי שהגברים נתנו לו סמכות, הרב, אומר לאדונך החדש: היזהר בחור, הרכוש הזה היה קודם של מישהו, עכשיו הוא עובר אליך, ואתה, שאינך משלם על רכישתו דבר, לפחות קח עליו אחריות ושמור עליו כבבת עינך.
בעלך החוקי חתם על החוזה הגברי הזה אך הוא אינו באמת מרגיש עצמו מחויב לעמוד בו. בכל אופן, קיום תנאי החוזה נתון לאינטרפרטציה האישית שלו. הוא המחליט הבלעדי איך לפרש את תנאי החוזה ואיך לפעול בתוכם – ואת משתפת פעולה עם זה כי את חושבת שזו דרכו הצודקת של העולם. שזהו חוק טבע. את מאמינה באמונה שלמה שהגברים החכמים יודעים מה שהם עושים ושחוקי החברה הם תולדה של איזו אמת אבסולוטית אליה את נאלצת להתאים את עצמך.
אחרי שאדונך כלא אותך וסימן אותך כשלו, בהסכמתך וברצונך המלא, יופייך עומעם, שמחתך הוחנקה, עסיסיות גופך הוצמתה (אלו שנותרו בך אחרי שאביך בעל הדעות הגבריות המעוותות, עשה בך כבשלו) – ואז בעל הבית שלך רוטן על שהנך חסרת חיים, שאינך כבר מי שהיית: השמחה, הזוהרת, המינית. הוא מרגיש שהעסקה שעשה והרכישה שרכש אינן כה מוצלחות כפי שחשב בתחילה והוא מרגיש משוחרר מן החוזה, ורשאי להתעלל בך. ואת, היכן את בכל ההצגה הזו?
האם את חושבת – על מה היא מדברת, כאן לא אפגניסטן, הרי אני חופשייה כציפור – ועושה מה שבראש שלי, תמיד.
עצרי רגע. עצרי, אל תמהרי.
הזכרי בפעם האחרונה שבאמת רצית משהו. משהו לעצמך. לא בגד או תמרוק, אלא משהו אמיתי, שבאמת ימלא אותך. למשל לנסוע לבדך לכמה ימי נופש. למשל ללמוד משהו, להתחיל לעבוד, או להפסיק לעבוד. למשל לבלות עם חברה, עם חבר, עם אהובה, עם אהוב. מה הרגשת באותם רגעים שחשקת בכל אלו?
מה הרגשת?
אמרי לי ממה את מפחדת?
שיזרקו אותך ותמותי ברעב?
שיכריזו שאת זונה וינדו אותך?
רק מפני שאת מאמינה שאינך יכולה בשום אופן לחיות בלי גברים את קונה את הכלא שלך. רק בגלל אותה הערצה כלפיהם והכפשת עצמך את כורכת את כל רצונותיך בהם. רק מפני שאת רגילה להיות רכוש של מישהו שיטביע בך את כל רצונותיו, את מוסרת את עצמך לגבר שלך על חשבון חייך. רק מפני שאת מפחדת מן החברה רודפת-הדם, את מוותרת עליך. רק מפני שאת מפחדת לומר: “אני יודעת!” את מוותרת על כל עולמך.
אבל את מהווה חלק מאותה חברה מעוותת – את יכולה לעצב אותה אחרת.
מדוע את חוששת להישאר לבד – הרי לעולם לא תהיי לבדך – יש לך מושג כמה זקוקים לך הגברים? כמה הם אינם יכולים לחיות בלעדיך? הרי הם הקימו דתות אדירות כוח, ממשלות ואימפריות על פני כל כדור הארץ במטרה אחת ויחידה כדי לשלוט בך – הזונה, הרעה המופלאה שאי אפשר בלעדיה. הרי הם מפחדים מעזיבתך פחד מוות, הרי הם מחזיקים אותך בכלאם הפרטי רק כי אינם מסוגלים לחיות בלעדיך, ולעשות דבר בלעדיך – מדוע לעזאזל את מפחדת שתישארי לבדך? הרי כל כוחם וחכמתם נשאבים מן החיבור עמך.
האמת, יקירתי הפוכה לחלוטין – כוחך הוא שמניע את העולם, את הנו הציר המרכזי של העשייה והיצירה בעולם!
אותם גברים “אדירי כוח” מסוגלים לעשות את כל שהם עושים רק מפני שהם מחוברים בטבורם אל הכוח העצום הטמון בך! הם רוצים לאחוז בך, לשלוט בך ולדכא את רצונותיך, כדי שלא תלכי, על מנת שיהיה תחת ידם בקביעות מנוע אימתני זה.
אז הפסיקי להילחם את מלחמתך הקטנה וחסרת המטרה, והביטי בך פנימה, גלי את כוחך האדיר ולמדי להאמין בו. חכמתם של הגברים נובעת מכך שהם גילו את מה שאת מסרבת לראות – שאת הנך המקור, את המעיין, את אבן הראשה.
הקוראים והקוראות מוזמנים להגיב למאמר זה.

* הכותבת אירית רושין היא מורה שמיפתה את כל נקודות החיבור של הגוף והתודעה. ככול שהשיטה שלה מהממת ככה הצניעות שלה גדולה. היא מלמדת בכפר-סבא בקבוצות קטנות ובשקט בשקט כבר העמידה כמה מורים שממשיכים את שיטתה. (27 לאוקטובר 2002).

0
0



אודות הכותב

כתב כאן ישראל

כתב כאן ישראל | כאן נעים, הוא חבר מערכת ו/או מידע שהובא / נשלח על ידי פרטיים ואו מוסדות ואו על ידי כותב שבחר להישאר בעילום שם ונבדק לפני פרסומו על ידי מערכת האתר. פניות בדואר האלקטרוני אל כתב אתר כאן נעים: kanisrael2018@gmail.com

Add Comment

Click here to post a comment

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

ארכיון כתבות ‘כאן ישראל’

ברכת ראש הממשלה נתניהו ליום העצמאות ה-75

הדלקת המשואות ופתיחת חגיגות יום העצמאות

דבר ראש הממשלה ביבי נתניהו

דילוג לתוכן