האם ללכת “קדימה עם המציאות” או “אחורה עם השמרנות” וכרגיל עם חוקי החברה, שבמוקדם או מאוחר “כולאים” את כולנו…
430X220thinking_02.jpg
כל אחד והמשפחה שלו והחברה, לפני או אחרי מפנה יחס שלילי אליהם. אפשר לטעון בצורה זו או אחרת, שאילו היו טורחים להגדיר את המשפחה כדבר רב גווני, ההבדלים בסוגי המשפחות היו רק “טכניים”.
מצד שני אפשר לטעון שחינוך לרב גוניות שכזה, עלול להמעיט מערך המשפחה השמרנית ולהקל ראש במשברים משפחתיים כאלו ואחרים בסגנון: קצת קשה, לא הולך, לא מסתדר, נותר, נפרק נרכיב “פאזל משפחתי” חדש. כמו כן, למנוע מזוגות לבוא בברית הנישואין או להתחייב ולעמוד באחריות כלפי ילדיהם.
אחרי הכל, השאלה הנשאלת היא: האם ללכת “קדימה עם המציאות” או “אחורה עם השמרנות” וכרגיל עם חוקי החברה, שבמוקדם או מאוחר “כולאים” את כולנו…
נכון לומר, שמשפחה לא בוחרים וצריך לכבד ולהסתדר עם כל מי שלוקח חלק בה. משפחה יכולה להיות באמת סיבה טובה להילחם ולשרוד בכל מצב, אך האם מגדירים אותה נכון?
בגן ילדים ממוצע אפשר למצוא אחוז לא מבוטל של ילדים להורים גרושים וכך ההגדרה “חד הוריות” מקבלת שלל משמעויות. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהמושגים האלו אינם חדשים עבור אף-אחד מאיתנו אבל לילדנו? האם מישהו טורח בבית הספר או בגן, ביום המשפחה, לציין משפחות שכאלו? לדעתי לא. או לא מספיק.
מצד אחד יפה יהיה להשמיט את המילה “מצב” ומשקלה הכבד מהמושג “מצב משפחתי” ולהשאיר עבור הילדים רק את “משפחתי” ומשם להמשיך הלאה:
ילד שגדל עם הורה אחד, מתראה או לא עם ההורה השני, זו המשפחה שלו.
ילד שגדל עם סבתא וסבא, זו המשפחה שלו.
ילד שגדל עם אבא והחברה שלו, זו המשפחה שלו.
ילד שחי עם הורים לא ביולוגיים (מאמצים), זו המשפחה שלו.
כל דמות שמלווה את הילד, מחנכת ותומכת, אוהבת ומכלכלת ובעיקר נמצאת עבורו, היא משפחתו!
את רוב הילדים סובבות הגדרות של “אסור ומותר”, “נכון ושגוי” “וככה זה בחיים” ומן הסתם בשלב מאוד מוקדם, מתגלה להם ה”סוד” שמשפחה היא בעצם אמא, אבא וילדים שכולם חיים יחד, למרות שאותם ילדים אולי חיים רק עם אמא או אבא. ילדים כאלו מוציאים את עצמם מן הכלל באופן השלילי וביטחונם נפגע, הם מקרינים זאת בחברה.
המאמר מובא באדיבות זיפי אתר האתרים בצפוןן
Add Comment