צודק גם לבו של שריד שעצר הערב מפעולה. אין כאן מקום לאנשים מסוגו. ועכשיו, כשגם הוא הלך, הסתלק עוד מכשול מדרכם של הרבה אנשים (אתמול הזכיר לי כאן מישהו: ״אנחנו הרוב״) מלהשלים את המהלך של הפיכת מדינת ישראל למקום שאין בו עוד מקום לאנשים מסוגו של יוסי שריד. ובקצרה: לגיהינום. הגיהינום שהפכנו להיות.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן נעים’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
כל החברים השמאלנים שלי כתבו לי שהוא לא יכול היה יותר. שנשבר לו הלב. שהוא פשוט לקח יותר מדי ללב את כל מה שקורה כאן בתקופה האחרונה.
ואתם יודעים מה קורה כאן. יודעים טוב-טוב מה קורה כאן, גם אם אתם אוהבים לחיות בעצימת עיניים.
עמוק בלב, כולם יודעים מה קורה כאן. ומה שקורה כאן הוא שאין יותר מקום כאן, בשיח, בחברה, בפוליטיקה, בישראל, בישראליות, לאנשים מסוגו של יוסי שריד.
הוא לא היה אדם קל, ונדמה לי גם שלא היה חשוב לו להיות קל עם מישהו ועם משהו. הוא דיבר אמת, את האמת שלו, ושילם עליה מחיר ציבורי לא פשוט.
קיללו אותו, ניאצו אותו, עשו לו דין רודף. הפכו אותו לסמל לכל מה ש”אוהב ערבים”, לכל מה ש”שמאלני” ו”בוגד”.
ככה זה בישראל – ’הומניזם’ היא מילה גסה; פלורליזם הוא מושג שמעטים מבינים את משמעותו – המילולית והמעשית. ’שלום’ היא מילה גסה יותר בהרבה ממלחמה. ישראל, נו. אתם יודעים.
צודק אלוהים (בו יוסי ממילא לא האמין); צודק גם לבו של שריד שעצר הערב מפעולה. אין כאן מקום לאנשים מסוגו.
ועכשיו, כשגם הוא הלך, הסתלק עוד מכשול מדרכם של הרבה אנשים (אתמול הזכיר לי כאן מישהו: “אנחנו הרוב”) מלהשלים את המהלך של הפיכת מדינת ישראל למקום שאין בו עוד מקום לאנשים מסוגו של יוסי שריד. ובקצרה; ל’גיהינום’. הגיהינום שהפכנו להיות.
_________
*הכותב שי גוֹלדֶן הוא סופר, עיתונאי ואיש טלוויזיה, המנחה בין היתר את תוכנית האקטואליה “מדברים על זה” לצידה של מגישת הטלוויזיה שרון כידון בערוץ 2.
■ מצאתם טעות בכתבה, זה לא נעים! תלחצו כאן ספרו לנו ונתקן.
Add Comment