המשקה מתאים מאד לימים השרביים ולמוצאי יום הכיפורים
430_id=2040_01.jpg
מישהו זוכר את הלימונדה שהיו מגישים הבדואים בסיני, עד לא מזמן? קרה כקרח, מוקצפת ואורירית, עם טעם לימוני חזק וניחוח פרדסים מתחת לאף? בעצם, מה זאת אומרת “היו מגישים”… יתכן שהם עדיין מגישים… זה רק אנחנו שמדירים את רגלינו ממחוזות נואייבה ודהאב…
אז לסיום הצום ולזכר ימי החושות והדגים על האש, והפיצות “איג’יפשן סטייל”…
הלימונדה האלוהית
בוחרים שני לימונים גדולים ויפים, עם קליפה עבה.
בקולפן שאתו קולפים תפוחי אדמה וגזר, מתחילים לקלוף את השכבה העליונה – הירוקה-צהבהבה – של שני הלימונים. מכניסים את כל הקליפה הדקה למעבד מזון עם להב הפלדה.
עכשיו קולפים ביד, או בסכין, את כל הקליפה הלבנה שנשארה על הלימון, עד שיהיו בידינו רק הפלחים של הלימון. כמו שקולפים תפוז לאכילה. השכבה הלבנה הזו היא מרה, צריך להשתדל להשאיר כמה שפחות ממנה על הלימונים. זורקים את כל הלבן לזבל.
חוצים את הלימון בסכין לרוחב, ומגלענים עד כמה שאפשר. אם יש צורך, חוצים כל חצי פעם נוספת לשניים, כדי להגיע לכמה שאפשר יותר גרעינים ולסלק אותם.
את נתחי הלימון, הנקי מגרעינים ומשכבה לבנה, מוסיפים למעבד המזון, איפה שמחכות כבר הקליפות הצהובות.
מוסיפים סוכר. לא יודעת להגיד כמה – תלוי בטעם. אפשר להתחיל עם חצי כוס, ולהוסיף עוד בהמשך אם צריך. ואגב, ברוח הבריאותית המנשבת בעולם לאחרונה – ממש לא חייבים להשתמש ברעל הסוכר הלבן. סוכר דמררה גם כן טוב, וסוכר קנים בכלל מצויין.
לערבל ביחד עד לריסוק מושלם של כל הלימון והקליפה. לשפוך פנימה קוביות קרח + מים קרים, ולהמשיך לערבל מספר דקות. מתקבלת קציפה נוזלית ואורירית בטעם גן עדן…
למזוג לכוסות, ניתן לקשט בעלה נענע. להגיש עם קשית “ולסחוב” בהנאה!
ניתן גם לשמור במקרר, אבל אז – לפני המזיגה לכוסות יש לערבב היטב כי חלקיקי הפרי שוקעים לתחתית…
אח… טראבין טראבין… אם רק היה אפשר לתת איזו קפיצה קטנה… ואם אי אפשר – אז כוס לימונדה אחת כזאת יכולה גם כן להיות נחמה קטנה…
* הכותבת חמדה גלעד ממיקרו קוסמוס ושעת סיפור
באדיבות אתר אתר המרפסת
Add Comment