ראש אגף המודיעין לשעבר, מר ידלין, ביקש בדבריו לסמן את מועד הבחירות באיראן, כבר ביוני הקרוב, כנקודת הזמן הקריטית; “מי שטוען שהיום הם לא עברו את הקו האדום ששמנו, אין ספק שבקיץ הם עוברים אותו. כך, אם בארה”ב, באיראן, ובישראל עומדים מאחורי החלטותיהן, אז אנחנו במסלול התנגשות לקראת סוף השנה”.
ראש אמ”ן לשעבר, עמוס ידלין: עד הקיץ איראן תעבור בוודאות את הקו האדום של נתניהו
עמוס ידלין, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, אמר היום שלישי (י”ג באייר תשע”ג), בכנס השנתי של המכון, כי; “עד הקיץ, איראן, תעבור בוודאות את הקו האדום שהציב ראש הממשלה מר בנימין נתניהו (27.09.2012), בפני העצרת הכללית של האו’’ם בעיר ניו יורק, כי יש לעצור בכל מחיר את הפצצה גרעינית של איראן.
האלוף (במיל’) ידלין, רואה את מועד הבחירות באיראן, כבר ביוני הקרוב (2013), למעשה, כנקודת הזמן הקריטית; “’זמן הפריצה’ של איראן, עומד על כחודשיים, כאשר נקודת המפתח היא מועד הבחירות במדינה.
ידלין, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, הבהיר, בדבריו, כי; “יש לנו לישון בשקט עוד כחודשיים עד לבחירות, ואחרי זה לדעתי האיראנים יצטרכו לקחת החלטה לא פשוטה (לגבי עתיד תוכנית הגרעין)”, אמר והוסיף; “ארה”ב, הייתה רוצה מאוד להמשיך עם הדיפלומטיה, אבל אם האיראנים, יבחרו באסטרטגיה של לפרוץ או להתגנב קדימה (עם תוכנית הגרעין, ג”כ), האמריקאים יצטרכו לעמוד מאחורי מה שאמר הנשיא, או לשנות מדיניות”.
לדברי ראש אגף המודיעין לשעבר, מר ידלין; “מי שבעצם יגיע ראשון לצורך לקבל החלטה זה הישראלים. הם אינם שחקנים במו”מ, אבל בקצב הייצור האיראני הנוכחי, גם מי שטוען שהיום הם לא עברו את הקו האדום ששמנו, אין ספק שבקיץ הם עוברים אותו. כך, אם בארה”ב, באיראן, ובישראל, עומדים מאחורי החלטותיהן, אז אנחנו במסלול התנגשות לקראת סוף השנה”.
◄ תכנית הגרעין הצבאית של איראן: תקופה של הכרעות
מטרת המסמך היא להציג את עיקרי המחקר שנערך ב’מכון למחקרי ביטחון לאומי’ באשר לדרכי הפעולה הרצויות מול התוכנית הגרעינית האיראנית.
המחקר, כולל ניתוח הסוגיה באביב 2013 בהתבסס על הניתוח שנעשה באביב 2012, והוא כולל גם המלצות למדיניות.
▼ מה השתנה בשנה שחלפה?
1. תוכנית הגרעין האיראנית המשיכה להתקדם וחצתה קוים אדומים – מאגר האורניום ברמת העשרה נמוכה (3.5 אחוזים) הגיע לכ-8.3 טון UF6, כמות המספיקה לכשש פצצות לאחר העשרה לרמה צבאית. האיראנים ממשיכים להעשיר גם ל-20 אחוזים, למרות הרושם שהם נמנעים לעבור את מה שנתפס כ”קו האדום” שראש הממשלה נתניהו, הציג (כמות המספיקה למתקן נפץ גרעיני אחד, כ-250 ק”ג). חשוב לשים לב, כי הסבת חלק מהחומר ל’דלק גרעיני’, שמאפשרת לטעון שאיראן לא חצתה “הקו האדום”, היא הפיכה בזמן קצר.
המתקן הגרעיני ב’פורדו’ הופעל ונמצאות בו 2700 צנטריפוגות. מספר הצנטריפוגות המותקנות בשני מתקני ההעשרה עלה לכ-12000, והמשמעות לכך היא ש”זמן הפריצה” האיראני לפצצה, יתקצר לכשלושה חודשים כאשר כולן יפעלו.
כמו כן, התקינו האיראנים במתקן ב’נתנז’ צנטריפוגות מדגם מתקדם ויעיל בהרבה מהדגם הקיים. חשוב לשים לב להתקדמות הערוץ הפלוטוגני כאשר האיראנים הודיעו כי בכוונתם להשלים את הכור הנמצא בהקמה באראק בשנת 2014. עדיין קיים חשש ממתקנים מוסתרים שטרם נתגלו.
מדיניות ארה”ב – השנה שחלפה התאפיינה בהקשחה של מדיניות הממשל האמריקאי. המדיניות האמריקאית התבטאה בהטלת סנקציות הגורמות נזק רב לכלכלה האיראנית, רטוריקה נחושה של “מניעה” (prevention) ולא “הכלה” (containment) והכנות צבאיות במפרץ. העובדה שהאמריקאים מסיימים שתי מלחמות במזה”ת, שישנה רתיעה מ”קיר לקיר” ממלחמה נוספת וקולות חוץ ממשליים התומכים באופציית ה”הכלה”, מקטינים את אמינות האמרה האמריקאית, כי; “כל האופציות על השולחן”. ביקור אובמה, נועד לשכנע את ממשלת ישראל לסמוך על ארה”ב בסוגיה זו. מידת ההבנה אליה הגיעו שני הצדדים הוא פרמטר חשוב ביותר בניתוח.
מעורבות ישראל – במהלך החלק הראשון של שנת 2012, השמיעו מנהיגי ישראל איומים מפורשים בדבר תקיפה קרובה. התוצאה הייתה עימות עם הממשל האמריקאי שהפעיל לחץ כבד על ישראל להימנע מתקיפה ושיח פנים ישראלי נוקב, בו הנשיא פרס, התייצב בגלוי נגד התקיפה.
בספטמבר האחרון, ישראל, החליפה את ה”קו האדום” מ”כניסת איראן לאזור חסינות” ל”קו אדום” המתייחס להיקף החומר המועשר לרמה של 20 אחוזים – מהלך אשר אפשר לישראל להמתין עם התקיפה למרות כניסת האיראנים ל”אזור החסינות”. הנושא של תקיפת איראן, ירד מסדר היום בתקופת מסע הבחירות בארה”ב וישראל. עתה בישראל ממשלה חדשה עם שרים מרכזיים שנחשפים לראשונה לשיקולים, לאסטרטגיות השונות, ליכולת ולסיכונים בסוגיה האיראנית. מוקדם להעריך האם הצוות החדש יתמוך בתקיפה.
הקהילה הבינלאומית – עושה כל מאמץ למנוע הגעה למשבר שמשמעותו התנגשות צבאית, ומעדיפה שכל הפעילות תתבצע בנתיב הדיפלומטי. רוסיה וסין לא מצטרפות לסנקציות של ארה”ב והאיחוד האירופי, אך התנגדותן פחות בולטת והן משחקות תפקיד חיובי במסגרת ה-P5+1 בלחץ הדיפלומטי על איראן ובמו”מ עמה.
ב-2012, בלט תפקידה המרכזי של אירופה בהובלת הסנקציות מול איראן. עם זאת, ההקפדה על יישום הסנקציות איננה הומוגנית גם בתוך מדינות ה-P3 (גרמניה, צרפת, ובריטניה).
צפון קוריאה – המשבר ש’צפון קוריאה’, יזמה לאחרונה, הכולל איומים מפורשים בשימוש בנשק גרעיני מול ארה”ב ו-יפן הוא מקרה בוחן מעניין בהקשר האיראני. למשבר עשויה להיות השפעה על התפישות בארה”ב ובקהילייה הבינלאומי כלפי איראן. השפעה חיובית אפשרית היא הבנה גדולה יותר לצורך למנוע הימצאות נשק גרעיני בידי מדינות “סוררות”. עם זאת, יימצאו אלה שלאחר סיום המשבר יאמרו שאי השימוש בנשק הגרעיני בסופו של דבר מוכיח שאפשר להרתיע ו”להכיל” גם מדינות “סוררות” כמו איראן וצפון קוריאה.
האסטרטגיה האיראנית – איראן, ממשיכה לפעול על-פי האסטרטגיה שהוכיחה עצמה בעשור האחרון; התקדמות איטית ובטוחה ליצירת תשתית גרעינית שתאפשר לה פריצה קצרה ובטוחה לפצצה בעיתוי אותו תבחר. למרות כל ההתרסות האיראניות כלפי הקהילה הבינלאומי ההצעה של מדינות המערב משתפרות מבחינתה, ככל שהמו”מ מתקדם.
▼ שלושה תרחישים אפשריים לשנה הקרובה
“מה שהיה הוא שיהיה” – איראן, תיזהר שלא לעבור את מה שנתפס אצלה כקווים האדומים של ישראל וארה”ב. היא תמשיך לקדם בזהירות את תוכניתה הגרעינית, ותתמודד עם השפעת הסנקציות בזכות יתרות מטבע החוץ הגדולות שלה. היא לא תיתן עילה לארה”ב וישראל להגביר את האיומים או לצאת לפעולה צבאית ולשקול פעולה כזאת. בעיני הקהילייה הבינלאומי לא תהיה לפעולה צבאית לגיטימציה. המו”מ הדיפלומטי יימשך. זהו תרחיש בעייתי ביותר, משום שבמסגרתו איראן, יכולה להמשיך בהרחבת מערך הצנטריפוגות והגדלת מלאי האורניום בהעשרה נמוכה, וליצור מצב שבו זמן הפריצה לנשק גרעיני קצר ביותר.
הערוץ הדיפלומטי מוביל להסכם – החשש מתקיפה והשפעת הסנקציות עשויות להוביל את הצדדים להסכם. אנו מצביעים על כך שלא כל הסכם מהווה פתרון לסוגית הגרעין האיראנית. יש לבחון היטב מהו ההסכם אליו הגיעו הצדדים. יכולים להיות שלושה סוגים של הסכם; “הסכם רע” שיתמקד במניעת העשרה נוספת ל-20 אחוזים והתעסקות בפיתוח הנשק עצמו עם שיפור במנגנון הפיקוח, אך יאפשר גם את שימור כל היקף הפעילות הגרעינית באיראן ואף הרחבת הפעילות, ויאפשר לה לפרוץ לנשק גרעיני בפרק זמן קצר מאוד לכשתחליט.
“הסכם טוב” יפרק את תכנית הגרעין האיראנית ויוציא את כל החומר המועשר מאיראן. סבירות שתי האופציות האלו נמוכה. “הסכם סביר;” יהיה פשרה בין שתי אפשרויות אלה אשר תרחיק את פרק הזמן הנחוץ לפריצה לנשק גרעיני.
הסכם כזה, יכיר בזכותם של האיראנים להעשיר, אך לא יתיר מספר צנטריפוגות אשר יאפשרו לאיראן “פריצה” לפצצה ויביא להוצאת מירב החומר המועשר מאיראן, סגירת האתר ב’פורדו’ והכור ב’אראק’ והסדרת פיקוח משמעותי ויעיל, לפחות בפרמטרים של “הפרוטוקול הנוסף”. ישראל, תצטרך להחליט האם ה”הסכם הסביר” הוא קביל מבחינתה, ובמקרה של “הסכם רע”- האם תיזום פעולה צבאית במצב בו הקהילייה הבינלאומית, לרבות ארה”ב, שוללת לגיטימציה מפעולה זו.
מתאר משברי – למתאר כזה יכולים להוביל גם האיראנים, גם הישראלים, ובמידה פחותה גם האמריקנים. האיראנים יובילו למתאר משברי אם יתקשו להתמודד עם הסנקציות. במצב זה איראן עלולה להסתלק מהאמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני (NPT), לסלק פקחי סבא”א ולהעשיר לרמה הקרובה לצבאית.
האיראנים, יוכלו גם להתריס בצורה יותר מתונה, תוך ניסיון להישאר תחת מטריית ה-NPT ומציאת הזדמנויות להרחבת פעילות העשרה ברמה גבוהה, למשל, כדי לייצר דלק גרעיני לצוללות (ברמת העשרה בין 60% ל-90%). תרחיש זה יחייב את ישראל, ואולי אף את ארה”ב, להחלטה האם לתקוף את איראן.
▼ לקראת הכרעה
שלושת השחקנים העיקריים, איראן, ארה”ב, ו-ישראל, מתקרבים לצומת הכרעות במחצית השנייה של 2013. ספק אם האסטרטגיות שהן אימצו בשנים האחרונות יתנו מענה הולם להתפתחויות וכל צד יצטרך להחליט אם להסלים או לוותר כדי להגיע להסכם פשרה. איראן, תצטרך להחליט האם להגמיש עמדתה במו”מ, או לחילופין להתחיל לפרוץ קדימה לפי המודל הצפון קוריאני.
ארה”ב, תצטרך להחליט אם להסכים לוויתורים מסוימים על מנת להגיע להסכם סביר. ישראל יכולה להיקלע למצב בו תצטרך לשקול האם לצאת למהלך צבאי גם נוכח התנגדות אמריקאית כאשר הזמן הולך ואוזל, או להשלים עם עסקה שאינה טובה מספיק בראייתה, תוך מתן אמון בנשיא ארה”ב, כי יעמוד בהתחייבותו ש’איראן לא תהיה גרעינית’.
▼ שיקולי הצדדים
איראן לא הראתה נכונות לפשרות עד כה. מוכנה לוויתורים שוליים לדוגמה בסוגיית העשרת האורניום ל-20 אחוזים תמורת הסרת כל הסנקציות. אין סימנים שהיא מוכנה לוותר על האופציה של השגת נשק גרעיני כשתחליט על כך, מכיוון שהיא מעריכה שיש לה עדיין מרחב תמרון. היא למדה שככל שהיא מתריסה יותר מדינות המערב מוכנות להתגמש יותר כדי להגיע להסכם.
ארה”ב מחויבת לעצירת איראן אך העדיפות הברורה שלה היא השגת הסכם סביר עם איראן. בראייתה יש עדיין זמן עד להחלטה על מהלך צבאי. היא אינה בהכרח מחויבת למהלך צבאי ותהיה מוכנה לשלם מחירים על מנת לא להגיע להחלטה כזאת וסביר שנראה נכונות להסכם עם פרצות. ישראל, תהיה הראשונה שתאלץ להחליט בכל תרחיש. השפעתה על המו”מ מוגבלת והיא איננה נוכחת בו.
במידה ואיראן, תמשיך בקצב הייצור הנוכחי היא תחצה את “הקו האדום” הישראלי במחצית השנייה של 2013. גם בתרחיש ההסכם, סביר שישראל לא תראה בהסכם שהושג כעוצר את תכנית הגרעין הצבאית האיראנית. עם זאת, המהלך הצבאי הישראלי ניצב בפני שתי מהמורות משמעותיות; התרחבות והתמגנות תכנית הגרעין הצבאית של איראן, הצורך בלגיטימציה בינלאומית לתקיפה באיראן ותיאום עם הממשל האמריקני. שאלת המפתח היא האם ארה”ב וישראל יכולות להגיע להבנה על “קוים אדומים” ותאום בנוגע לעמדה משותפת בהקשרי המהלך הצבאי.
בשורה התחתונה; למרות שנראה שמצבה של אירן הוא הקשה ביותר בעשור האחרון – היא מבודדת ונתונה לסנקציות אפקטיביות – ניתן לקבוע כי כל המהלכים לעצירת תכנית הגרעין האיראנית ב-2012, נכשלו; הדיפלומטיה של המו”מ, הדיפלומטיה של הסנקציות והמערכה החשאית לא שכנעו את איראן לשנות את מדיניותה. בקצב ההתקדמות האיראני הנוכחי, האיראנים יגיעו בסוף השנה ליכולת פריצה של חודש-חודשיים אם יפעילו את צנטריפוגות המתקדמות שברשותם בהיקף מלא.
להלן המלצות למדיניות שתוכל לעצור התפתחות בעייתית ומסוכנת זו:
▼ המלצות לממשל האמריקאי
א. סיבוב סנקציות נוסף ובהקדם – הסנקציות אמנם “נושכות” אך הן לא יעילות כדי להוביל לשינוי במדיניות האיראנית. מומלץ על הרחבת והידוק הסנקציות הבינלאומיות. רעיונות אפשריים הם: השהיית חברות איראן בארגונים בינלאומיים (ספורט, תרבות וכדו’), צעדים לצמצום יבוא נפט מאיראן על ידי סין, והודו, שכנוע מדינות נוספות להצטרף לסנקציות, איסור כולל על מתן אשראי על ידי מוסדות בינלאומיים, צמצום ייצוג דיפלומטי, ועד לצעד הקיצוני של הטלת בלוקדה ימית או מצור יבשתי על איראן.
ב. פתרון דיפלומטי מוגבל בזמן – השיטה של מהלכים הדרגתיים ובוני-אמון נכשלה. האיראנים משתמשים בה, ובהצלחה רבה, “למשוך זמן”. לכן נדרש לשנות את האסטרטגיה הדיפלומטית למהלך שיבטא את ההסכם הסופי, אשר במרכזו זכותה של איראן להעשיר והשארת תכנית גרעינית סמלית אשר תאריך משמעותית את זמן הפריצה של איראן לנשק גרעיני, אם תפר את ההסכם.
יש להבהיר לאיראן שאין נכונות לאפשר לה מו”מ אינסופי ללא תוצאות. במידה והאיראנים יידחו את ההצעה יש לנקוט מהלכי כוח עקיפים שאינם תקיפה ישירה, כמו; מצור ימי, מתקפת סייבר וכו’. ברור לנו, שמהלכים אלו נתפשים כאקט מלחמתי לפי הגדרות החוק הבינלאומי, אך העובדה שלא נופלות פצצות תוכל לאפשר שליטה בהסלמה ומינוף הלחץ להשגת הסכם.
ג. חיזוק האמינות של החלופה הצבאית – ההנהגה האיראנית אינה חשה עדיין איום אמיתי. הדבר פוגע באפקטיביות החלופה הדיפלומטית. אנחנו מציעים הסלמה הדרגתית בהתבטאויות ופעולות: אמירה של הנשיא שכל האופציות על השולחן “לרבות האופציה הצבאית ואם לא תהיה ברירה הוא “לא יהסס לנקוט בה”, התבטאות של הנשיא שבידי ארה”ב יכולת צבאית אמינה ויעילה אשר יכולה לגרום נזק כבד למתקני הגרעין של איראן ולהתמודד עם התגובה האיראנית, פרסומים על אימון של מפציצי B-2 בטיסה למפרץ עם הפצצות החודרות החדשות, ותגבור של הכוח האמריקאי במפרץ עד לשלושה כוחות משימה של נושאות מטוסים.
ד. הדגשת האופציה הצבאית הכירורגית ותחושת הביטחון של ארה”ב ביכולתה להתמודד עם התגובה האיראנית. שתי סוגיות אסטרטגיות המשיקות זו לזו חותרות תחת אמינות הטענה של האמריקאים ש”כל האופציות על השולחן”. הראשונה היא הטענה שמלחמה באיראן היא במתאר הדומה למלחמה בעיראק והשנייה היא שתגובת האיראנים תהיה בהיקפים ש”יבעירו את המזרח התיכון”. ניתוח ומחקר מתמשך ב-INSS, מצביע על היכולת לפגוע בתוכנית הגרעין האיראני במהלך אווירי ממוקד וקצר.
כמו כן, אנו מאמינים שלאיראן אין יכולת ולא תהיה לה גם מוטיבציה לתגובה חריפה ומתמשכת ושההסלמה ניתנת להכלה מהירה. אם הממשל יאמץ הבנות אילו ויתן להן פומבי, אין ספק שהאופציה הצבאית האמריקאים תהיה באמת “מונחת על השולחן”, ותוכל למלא תפקידה העיקרי – שכנוע האיראנים להגיע להסכם תוך הבנה מה משמעות כישלון לעשות זאת.
▼ המלצות לממשלת ישראל
ה. שימור האיום האמין בתקיפה צבאית – אנו מחזיקים בדעתינו שהוצגה ב-2012, המעריכה, כי אם כל החלופות תכשלנה, וממשלת ישראל תצטרך לבחור בין פצצה איראנית להפצצת איראן, היא צריכה לבחור בחלופה של הפצצת איראן, שמשמעותה האסטרטגית פחות חמורה לישראל. אופציה צבאית ישראלית יעילה ואמינה היא חלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה הישראלית.
ראש הממשלה נתניהו מציב בעצרת האו”ם את הקו האדום של ישראל מול איראן
ו. שמירה על פעולה מ”מדרון אחורי” – ממשלת ישראל צריכה להמשיך את המדיניות שנקטה בה בסוף שנת 2012 , ולפעול נגד איראן מ”המדרון האחורי”, דהיינו; להימנע מנטילת היוזמה והובלת המערכה נגד איראן. לכך כמה סיבות: היכולת של ישראל מוגבלת, ויש למקסם סיכויי ההצלחה של החלופות הלא צבאיות בהובלה אמריקאית ומאמץ בינלאומי.
הובלה ישראלית עלולה לפגוע בלגיטימיות של המאמצים הבינלאומיים ובלגיטימיות של תקיפה אמריקאית, אם תידרש, ולבסוף הובלה ישראלית עלולה להשאיר את ישראל לבד במערכה. עם זאת, נכון לראות בחיוב מעבר מתון וטקטי “ל”מדרון הקדמי” בהצגה מתונה של האיום באופציה הצבאית. פעולה זו, הוכחה כיעילה בשכנוע הקהילה הבינלאומית לקדם סנקציות נגד איראן.
ז. תיאום מירבי עם ארה”ב – הסיכוי להצלחת אסטרטגיה ישראלית למניעת נשק גרעיני מאיראן מותנה בתיאום עם ארה”ב. לא מדובר ב”אור ירוק”. ההבנה שכל האופציות הדיפלומטיות מוצו תקל על ארה”ב לסייע לישראל “ביום שאחרי” התקיפה ו”בעשור שאחרי”. לכן, ממשלת ישראל חייבת לפעול בתיאום ובשיתוף פעולה מירבי עם הממשל האמריקני, ולתאם עימו מהלכים למיצוי הדיפלומטיה מול איראן, לגבש הבנה על ההכרח בפעולה ועל העיתוי הנכון שלה.
ח. הגדרת “קו אדום” חדש – הגדרת “קוים אדומים” הינה בעייתית. הכרזת “קו אדום” מאפשרת לאויב להתבסס מתחת לקו ולבצע פעולות מסוכנות שלא מוגדרות כחצייתו. בשנה שעברה ערערנו על מושג “מרחב החסינות” כטריגר לתקיפה ול”קו אדום” מול איראן. גם “הקו האדום” הישראלי החדש, המבוסס על היקף העשרה ל-20 אחוזים, בעייתי בעיננו.
קו זה, מאפשר לאיראן להתבסס כ’מעצמת סף גרעינית’ מתחת ל”קו האדום” ולפתח מספיק יכולות כדי לפרוץ בתוך זמן קצר לפצצה, כאשר התנאים הבינלאומיים יאפשרו זאת, תוך לקיחת סיכון מינימלי לאיתור ותקיפה.
“הקו האדום” צריך לאפשר מספיק זמן לאיתור מאמצים איראניים לפריצה ומניעתם. אנו ממליצים להגדיר את “הקו האדום” כזמן הפריצה של איראן לפצצה, אך לא לדון בפומבי ולהשאיר אותו לדיונים הפנימיים בין ישראל וארה”ב. עד כאן עיקרי הרצאתו היום של האלוף (מיל.) עמוס ידלין בנושא; איראן.
חברי הצוות היו; אפרים אסכולאי, יהודה בן מאיר, שלמה ברום, יואל גוז’נסקי, אבנר גולוב, עמוס ידלין, אמילי לנדאו, עידו נחושתן, ואפרים קם.
Add Comment