עפ”י דו”ח של מרכז אדוה, עוסק במחקר חברתי-כלכלי ובקידום השוויון בחברה הישראלית, קובע, כי; “מנגנון השוק לבדו אינו מסוגל לענות על צרכי הדיור של כלל האוכלוסייה וקוראים למדינה לשוב וליטול לידיה את המושכות. במקום להסתפק במעורבות עקיפה, בצורה של עידוד כוחות השוק להגדיל את ההיצע על הממשלה לעבור למעורבות ישירה ובראש ובראשונה לשקם את תקציב הדיור הממשלתי כך שיוכל לסייע למימוש היעד של דיור בר השגה כל, אם במסלול המשכנתאות, אם במסלול הסיוע בשכר דירה ואם במסלול הדיור הציבורי”.
דו”ח מרכז אדוה: אחריות המדינה בתחום הדיור, הועברה ליד הנעלמה של השוק החופשי
לקראת תקציב המדינה לשנת 2013, התפרסם אמש (ג’) הפרסום השני בסדרה של ’מרכז אדוה’ על היעדים והמגמות של תקציב המדינה ממנו עולה, כי; “בעשור האחרון (בין 1988-2011), קטן תקציב ’משרד הבינוי והשיכון’, במונחים ריאליים, מ-9.54 מיליארד ש”ח ב-2000 ל-2.49 מיליארד ₪, ב-2011. זהו הביטוי המוחשי ביותר של השלת האחריות המדינתית ל’דיור בר-השגה’ לכלל האוכלוסייה” – כך קובעים המנהל האקדמי של מרכז אדוה, הסוציולוג ד”ר שלמה סבירסקי, והכלכלן עדי סופר, במסמך תקציב משרד הבינוי והשיכון; “מאחריות מדינתית ליד הנעלמה של השוק החופשי”.
מתברר, כי בחישוב ל’משק בית’, תקציב המשרד ירד משיא של 8,388 ש”ח ב-1995, בשיא תקופת קליטת ההגירה ההמונית ממדינות חבר העמים, ל-1,130 ש”ח ב-2011; סכום זה קטן בכמחצית גם מהסכום המקביל ב-1988, לפני גל ההגירה.
ב-2011, ’תקציב משרד הבינוי והשיכון’, היווה 0.72% מתקציב המדינה, נמוך מן השיעור המקביל ב-1988 – 0.94% ונמוך בהרבה מן השיעור ב-1995 – 5.14%.
בתוך תקציב המשרד, ההקצאה למענקים התכווצה מ-2.03 מיליארד ש”ח ב-2000 ל-0.15 מיליארד ש”ח ב-2011; מימון המשכנתאות התכווץ מ-3.74 מיליארד ש”ח ל-0.12 מיליארד ש”ח; וההקצאה לסיוע בשכר דירה התכווצה מ-1.84 מיליארד ש”ח ל-1.28 מיליארד ש”ח. זאת ועוד; מספר ’יחידות הדיור הציבורי’ התכווץ בכ-30%.
כל זאת כאשר מחירי הדיור עולים ונוסקים; בין 1988 ל-2011, עלה מדד מחירי הדירות ב-815%, בעוד שמדד המחירים לצרכן עלה ב-350%.
מרגע שהשליטה בתחום הדיור, הועברה מידי המדינה, לידי כוחות השוק, פעלו כוחות אלה – משפחות החפצות במגורי “יוקרה”, קבלנים המבקשים להגדיל את רווחיהם, רשויות מקומיות החפצות בהגדלת ההכנסות מארנונה, משקיעים הרוצים “לעשות מכה”, ותושבי חו”ל המשלבים “ציונות” ו’עסקים’ – לנווט את הבנייה הרחק מן הצרכים של מרבית האוכלוסייה. שטח ממוצע (ברוטו) של דירה חדשה עלה מ-143 מ”ר בשנת 2000 ל-178 מ”ר ב-2011.
משקלן של דירות בנות 5 חדרים ומעלה, עלה מ-39.2% מכלל הבנייה ב-2000 ל-53.8% ב-2011, בעוד שמשקל הדירות בנות 3 חדרים ומטה, ירד מ-20.2% ל-8.7%.
אחת התוצאות – שיעור הבעלות על דירה של כלל משקי הבית ירד, מ-73% ב-1995 ל-66% ב-2008. הירידה הגדולה ביותר נרשמה בקרב משפחות במעמד הבינוני.
מחברי המסמך, קובעים, כי מנגנון השוק לבדו אינו מסוגל לענות על צרכי הדיור של כלל האוכלוסייה וקוראים למדינה לשוב וליטול לידיה את המושכות. במקום להסתפק במעורבות עקיפה, בצורה של עידוד כוחות השוק להגדיל את ההיצע, על הממשלה לעבור למעורבות ישירה ובראש ובראשונה לשקם את ’תקציב הדיור הממשלתי’, כך שיוכל לסייע למימוש היעד של דיור בר השגה כל, אם במסלול המשכנתאות, אם במסלול הסיוע בשכר דירה ואם במסלול הדיור הציבורי.
● למאמר המלא על “מאחריות מדינתית ליד הנעלמה של השוק החופשי”
מרכז אדוה
▼ מרכז אדוה
מרכז אדוה, הינו מכון בלתי תלוי לחקר החברה הישראלית ולקידום רעיון השוויון והצדק החברתי. מתמקד בחקר במדיניות החברתית בישראל וניתוחה, ובוחן באופן ביקורתי את הצעדים הננקטים בתחומי התקציב, המיסוי והשירותים החברתיים; חינוך, בריאות, שיכון, רווחה, תחבורה וסביבה, וכן את השלכותיהם של צעדים אלה על החברה הישראלית כולה ועל כל אחת מהקבוצות המרכיבות אותה.
תגובות על דו”ח אדוה: “עד לשנת 2011 עלה מדד מחירי הדירות ב-815%, בעוד שמדד המחירים לצרכן עלה ב-350%”
מרכז אדוה, שעוסק במחקר חברתי-כלכלי ובקידום השוויון בחברה הישראלית, מטיל את האחריות על המאפיין הבולט ביותר של המצוקה החברתית בישראל של ימינו לפתחן של הממשלות האחרונות. לטענת החוקרים, צמצום מעורבותה של הממשלה ב’שוק הדיור’, הוא זה שפגע במחירי הדירות הגבוהים, ולכך שהיום מרבית מהדירות נמצאות מחוץ להישג ידם של אזרחים רבים.
● שמאי המקרקעין מר אייל גלעד מבעלי “גלעד את ענת”, אומר בתגובה, כי; “מדיניות הנדל”ן בישראל מושפעת מהחלטות משרד השיכון , האוצר ובנק ישראל שלעיתים קרובות פועלים בכיוונים מנוגדים. היזמים לא מעוניינים במחירי דירות מופקעים, ולטענתו גם אם מחירי הדירות עולים אחוז הרווח שלהם נשאר זהה. אני מאמין, כי ללא התערבות הממשלה בשוק הדיור המחירים לא רק שלא ישמרו על רמות המחירים הנוכחית, אלא ימשיכו לעלות, במיוחד באזורי הביקוש באזור גוש דן והשרון שם המחסור בקרקעות באזורים אלה הולך ומחריף”.
● ניר יחזקאלי מנכ”ל חברת ב.יאיר; “גם בלי סקר ניתן להבין כי ענף הנדל”ן סובל מבעיות הגורמות לעלייה במחירי הדירות. לדבריו, כל עוד לא תקבע ותיושם מדיניות לפתרון המצוקה מחירי הדירות לא ירדו. הבנקים מקשיחים את תנאי המימון, מכרזים של מנהל מקרקעי ישראל, אינם עומדים בקנה אחד עם תנאי השוק ובעיות בירוקרטיות והליכי היתר המובילים בין היתר לירידה בהתחלות הבנייה. כל אלה, מעלים את הסיכוי, כי היצע הדירות צפוי לרדת ביחס לרמות הביקוש וכצפוי להביא לעליות מחירים נוספות בשוק”.
● ראש עיריית חדרה, מר חיים אביטן, אומר, כי; “הגיע הזמן שיתנו לראשי ערים, ורשויות המקומיות יד חופשית לקדם בתחומן את פוטנציאל יחידות הדיור שבשליטת העיריות. לדוגמא, אנחנו בעיריית חדרה, קידמנו בשכונת גבעת אולגה בינוי פינוי של כ-1000 יחידות דיור (!) חדישות במקום 200 יחידות דיור בלבד שהיו בשיכונים ישנים. שומה על הממשלה, לסייע לנו, ראשי הערים, לקדם כמה שיותר פרויקטים מסוג זה”.
● יוסי חסון, מנכ”ל החברה לחיזוק מבנים בישראל, מדגיש, כי; “רק תמ”א 38, ובמקביל ’פינוי בינוי’ יעניקו את התשובה הראויה לקידום רבבות יחידות דיור שחסרות כאוויר לנשימה באזור הביקוש במרכז. הבירוקרטיה הקשה שיזמים וקבלנים עוברים מול הרשויות תוקעת פרויקטים רבים הנותנים מענה ופתרון למצוקת הדיור ויוקר מחירים”.
● עו”ד קייסי זלוטניצקי מ’משרד עורכות הדין רז הראל שחם’, אומרת, כי; “נושא הדחיקה והבירוקרטיה המסורבלת הינם שורש כל הרע. אני נתקלת מדי יום בפגישות בראשי ערים, במהנדסי ערים, וביזמים שקורסים מול התהליכים הבירוקרטים הבלתי אפשריים ועובדה זו, בהתייחס ל’סקר אדוה’, הינה גורם מרכזי ביותר למחסור ביחידות דיור באזור הביקוש ובעובדה שהמחירים רק עולים”.
Add Comment