כב’ השופטת אלה מירז, ביהמ”ש לענייני משפחה, בחיפה, קבעה; “האחריות לחידוש הקשר, מוטלת על ההורים, יותר מאשר על הילדים, ולא נראה שהאב הפנים את מחויבותו כהורה, ולמעשה הוא הסרבן והמרדן, שלא ממלא אחר אחריותו ההורית והמוסרית, אינו מגלה רגישות לפגיעה הנפשית והצלקות שנגרמו לנפשם הצעירה, ומצפה שיקבלוהו ללא סייג ומבלי להתאמץ לרכוש חזרה את אמונם בכנות, ולא כניסיון להימלט מחיוביו הכספיים”.
ביהמ”ש לענייני משפחה, נדרש לקבוע: מי מרדן וסרבן קשר – האב או הילדים
בתביעה שהגיש אב אל ביהמ”ש לענייני משפחה הוא ביקש לבטל רטרואקטיבית את חיובו ב’מזונות’ ילדיו. ביהמ”ש דחה את התביעה וקבע, במקרה הנוכחי, כי האב כלל לא התעניין בילדיו, אלא ניסה להתחמק מתשלום המזונות.
האב, שחויב ב’מזונות’ מינימאליים של 1,000 ש”ח לחודש, עבור כל אחד משני ילדיו (כיום בגירים), אך לא נשא בהם, ונפתח נגדו תיק בהוצל”פ, טען, כי לא שילם את המזונות כיוון שהחל משנת 2005, ועד היום, ילדיו מסרבים להיות עמו בקשר. לפיכך, הגיש האב תביעה ל’ביהמ”ש לענייני משפחה’ בעיר חיפה, וביקש להכריז על ילדיו כמרדנים ולבטל רטרואקטיבית את חיובו במזונותיהם.
האב, טען, כי גרושתו מונעת מהילדים להיות עמו קשר, טורקת לו טלפונים ומקללת אותו, וכי אף לא הוזמן לאירוע בר המצווה של בנו, ושמו לא צוין על ההזמנה כאביו. כן טען, כי כל מאמציו לקיום קשר עם הקטינים – לרבות פניות לרווחה, בני משפחה ושליחת מכתבים – העלו חרס.
הילדים, טענו, כי האב חדל לשלם מזונות החל משנת 2005, ואינו מקיים קשר עמם מזה 11 שנים, וכי מדובר בתביעת סרק חסרת תום לב, שנולדה כתוצאה מפקודת מאסר שהוצאה נגדו בשל חוב המזונות, ומטרתה לפטור אותו מלשלם אותו.
כן טענו, כי האב מעולם לא פנה לרווחה לצורך קביעת הסדרי ראיה, אלא ההיפך- הם אלה שניסו לאתרו במשך שנים ללא הצלחה, בעוד שהוא נטש אותם כאשר נישא מחדש והביא ילד לעולם.
☚ סרבן מזונות ולא סרבני קשר
עורך דין אילנה בן שושן- גורן
כב’ השופטת אלה מירז, דחתה את התביעה, וקבעה, כי “צמצום חובת המזונות של אב לילד תעשה רק במקרים חריגים, כאשר הילד מורד באופן קיצוני ומסרב לקיים קשר עם מי מהוריו בניגוד להוראות ביהמ”ש, אך במקרה הנוכחי התובע, לא הוכיח, כי ניסה באופן אפקטיבי ליצור קשר עם ילדיו”.
דומה, כך נקבע, כי האב, היה עסוק במשפחתו החדשה ולא עשה מאומה כדי לחדש את הקשר עם ילדיו, לא התעניין בשלומם ובמצבם הנפשי, ואף הפסיק על דעת עצמו לשלם מזונות החל משנת 2005.
כן נקבע, כי האחריות לחידוש הקשר מוטלת על ההורים יותר מאשר על הילדים, ולא נראה שהאב הפנים את מחויבותו כהורה, ולמעשה הוא הסרבן והמרדן, שלא ממלא אחר אחריותו ההורית והמוסרית, אינו מגלה רגישות לפגיעה הנפשית והצלקות שנגרמו לנפשם הצעירה, ומצפה שיקבלוהו ללא סייג, ומבלי להתאמץ לרכוש חזרה את אמונם בכנות, ולא כניסיון להימלט מחיוביו הכספיים.
עו”ד אילנה בן שושן- גורן, העוסקת בתחום דיני המשפחה, כולל גישור בענייני משפחה, וכן מומחית גם בתביעות נזקי גוף, רשלנות רפואית, ייצוג בתביעות לשון הרע, דיני עבודה , דיני מעמד אישי ומחברת הספר “לשון הרע”, הגיבה על פסק הדין ולדעתה; “יפה פסיקת ביהמ”ש במקרה הנוכחי, היות שברור, כי כל תכליתה של התביעה היא לצאת ידי חובת המזונות ותו לא”.
יש לזכור, כך לדעת, עו”ד בן שושן-גורן, כי; “מי שבא אל ביהמ”ש ומבקש סעד מרחיק לכת וקיצוני, מן הראוי שיבוא בידיים נקיות. התובע כאן נטל החוק לידיו, החליט לא לשלם מזונות מן היום שנפסקו, התנער לחלוטין מהטיפול בילדיו, ולאחר שנים כה רבות של נתק, נהיר, כי ביהמ”ש לא ראה הצדקה לפסול את המזונות רטרואקטיבית או מכאן ואילך”.
☚ אל פסק הדין בעניין ר.ח. נגד ש.ח. ואח’.
• ב”כ התובע; עו”ד אבישי גריידי
• ב”כ הנתבעים; עו”ד אביב טסה
________
☚ הידיעה הובאה באדיבות אתר המשפט הישראלי “פסק-דין”.
Add Comment