משפחתו של האסטרונאוט האמריקני; “ניל ארמסטרונג, היה גם גיבור אמריקאי, אשר תמיד האמין שהוא רק עושה את העבודה שלו, שהיוותה דוגמה לצעירים לעבוד קשה, ולהגשים בכך את חלומותיהם, להיות נכונים לחקור ולהרחיב את גבולותיהם, ולשרת מטרה גדולה מאשר הם עצמם”.
ניל ארמסטרונג (Neil Armstrong), האדם הראשון שצעד על הירח הלך לעולמו בגיל 82
האסטרונאוט האמריקני ניל ארמסטרונג, האדם הראשון שהניח את כף רגלו השמאלית ולאחריה הימנית על הירח, על פני הירח וצעד עליו ב-21 ביולי 1969, במהלך משימת “אפולו 11”, וטבע את המשפט האלמותי; “צעד קטן לאדם, (ו)צעד גדול לאנושות” (That’s one small step for man, one giant leap for mankind), הלך אתמול (מוצ”ש, 25 באוגוסט 2012), לעולמו, לאחר שעבר ניתוח מעקפים. הוא היה בן 82. הותיר אחריו שני בנים, בן חורג ובת חורגת, עשרה נכדים, אח ואחות.
משפחתו של ארמסטרונג, מסרה אמש לתקשורת, כי: “ניל ארמסטרונג, היה גם גיבור אמריקאי, אשר תמיד האמין שהוא רק עושה את העבודה שלו, שהיוותה דוגמה לצעירים לעבוד קשה, ולהגשים בכך את חלומותיהם, להיות נכונים לחקור ולהרחיב את גבולותיהם, ולשרת מטרה גדולה מאשר הם עצמם”.
משפחת ארמסטרונג, סיכמה את הודעתה; “למי ששואל איך הוא יכול לכבד את זכרו של ניל, יש לנו בקשה פשוטה; תכבדו את מורשת ההישגים והצניעות שלו, ובפעם הבאה שאתם מסתכלים על ה’ירח’ תחשבו על ניל ארמסטרונג, ותקרצו לו…”.
כל העתונות בעולם המודפסת והמקוונת, פרסמו והבליטו בעמודים הראשיים את דבר פטירותו של האסטרונאוט האמריקני ניל ארמסטרונג, שהיה האדם הראשון שדרך על אדמת הירח, והקדישו מאמרים עליו ועל מורשתו לאנושות.
נשיא ארצות הברית מר ברק אובמה, פרסם הודעה מיוחדת עם היוודע דבר מותו של האסטרונאוט ניל ארמסטרונג; “מישל ואני, נעצבנו מאוד לשמוע שארמסטרונג, הלך לעולמו. הנשיא אובמה, הוסיף, ואמר, כי; “הוא היה מהגיבורים הגדולים של אמריקה בכל הזמנים. כשהוא ועמיתיו המריאו ב-1969, הם נשאו עמם שאיפות של אומה שלמה, והראו לעולם שלרוח האמריקנית אין גבולות. הרגע שבו דרך על הירח, הוא הישג לאנושות, שלא יישכח לעולם… “מורשתו תימשך, מורשת של אדם שלימד אותנו מהו כוחו הגדול של צעד קטן”.
◄ ביוגרפיה
ניל אלדן אַרְמְסְטְרוֹנְג (באנגלית; Neil Alden Armstrong; 5 באוגוסט 1930 – 25 באוגוסט 2012) היה אסטרונאוט אמריקאי, טייס ניסוי, ואחד מאנשי הצוות בנושאת מטוסים, שהתפרסם בזכות היותו האדם הראשון שהניח את כף רגלו על פני הירח.
ניל ארמסטרונג בפגישה עם הנשיא ברק אובמה לפני שנתיים’ צילום: AP
בטיסתו הראשונה לחלל, היה ניל ארמסטרונג טייס במשימת ג’מיני 8 ב-1966. משימה זו, הייתה הראשונה שביצעה עגינה והתחברות לעצם אחר בחלל (Agena Target Vehicle) בזמן שהייה במסלול סביב כדור הארץ והוא ביצע זאת יחד עם טייס המשנה דייוויד סקוט.
במשימתו השנייה (והאחרונה), היה מפקד משימת אפולו 11, שנחתה על הירח ב-20 ביולי 1969. הטייס ארמסטרונג היה הראשון שדרך על הירח ואמר את המשפט; “זהו צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות”.
יחד עם באז אולדרין, חקרו את הירח במשך שעתיים וחצי בזמן שעמיתם מייקל קולינס, נמצא בחללית.
לפני היותו אסטרונאוט, שירת ארמסטרונג בנושאת מטוסים בצי האמריקני, והשתתף ב’מלחמת קוריאה’. לאחר שירותו בחיל הים, הפך ארמסטרונג לטייס ניסוי ב-NACA, קודמתה של נאס”א.
▼ ילדות, נעורים, וראשית הקריירה
ארמסטרונג, הוא בנם הבכור של סטיבן קוניג ארמסטרונג ו-ויולה לואיז אנגל. הוא נולד ב-5 באוגוסט 1930 בחדר הכניסה של בית סבו בעיירה וואפקונטה, אוהיו. שמו האמצעי, אלדן, נבחר באליטרציה, ורמיזה לשיר; The Courtship of Miles Standish של המשורר הנרי וודסוורת’ לונגפלו.
סטיבן ארמסטרונג, עבד בממשלת אוהיו, ובעקבות עבודתו שינתה המשפחה את מקום מגוריה פעמים רבות, 16 מעברי בתים ברחבי אוהיו במשך 14 שנים.
ארמסטרונג החל להתעניין בטיסה עוד בילדותו. את טיסתו הראשונה חווה ב-26 ביולי 1936 (בגיל 6), על מטוס פורד טרימוטור (Ford Trimotor). בגיל 8 החל להתעניין בבנית דגמי מטוסים ובגיל 15 החל לחסוך לשיעורי טיסה. לכל שעת טיסה נדרש ארמסטרונג לעבוד עשרים ושתיים שעות וחצי כדי להרוויח 9 דולרים. בגיל 16, החל לקחת שיעורי טיסה ב-Aeronca Champion, מטוס קל עם מנוע של 65 כוח סוס. לאחר מכן עבר למטוסי BT-13, ולבסוף למטוסי פרצ’יילד PT-19.
לאחר שסיים בהצלחה את התיכון, החל ללמוד באוניברסיטת פרדו בשנת 1947, וסיים לימודי הנדסת אווירונאוטיקה. ארמסטרונג היה השני במשפחתו שזכה בהשכלה על-תיכונית, ולימודיו אלו התאפשרו בעזרת מלגה אשר במסגרתה התחייב לשירות בצי האמריקאי.
ציוניו בפרדו היו בינוניים, ועלו רק לאחר שחזר משירותו במלחמת קוריאה. במסגרת לימודיו בפרדו הוא נפגש לראשונה עם ג’נט שירון, עמה התחתן ב-28 בינואר 1956. בנוסף, התקבל לאוניברסיטת דרום קליפורניה, וקיבל שם תואר מוסמך בהנדסת תעופה וחלל.
▼ שירות צבאי – מלחמת קוריאה
ארמסטרונג למד באוניברסיטה במסגרת תוכנית מלגות אשר במסגרתה התחייב לשירות בצי האמריקאי. הוא שירת כטייס בין 1949 ל־1952, כולל במלחמת קוריאה. לאחר תקופת אימונים ממושכת טיסתו המבצעית הראשונה של ארמסטרונג, התבצעה ב-5 בינואר 1951, באותה עת הטיס מטוס סילון מדגם F9F-2B.
צוות אפולו 11 – מימין לשמאל: באז אולדרין, מייקל קולינס, וניל ארמסטרונג
בסוף אותו חודש נשלח למלחמת קוריאה. משימתו הראשונה הייתה ליווי מטוס ביון אשר צילם תצלומי אוויר של שטח האויב. במהלך משימות אלו הפיל מטוס אויב לראשונה; הפלה זו הייתה היחידה במהלך כל קריירת הטיס של ארמסטרונג.
במהלך המלחמה ארמסטרונג ביצע 78 משימות, וצבר 121 שעות טיסה. עבור שירותו במלחמה, קיבל מספר עיטורי לוחמה; מדליית האוויר (עבור ביצוע למעלה מ-20 גיחות קרביות), מדליית הזהב (עבור 20 נוספות), מדליית השירות בקוריאה וכוכב הקרב. ארמסטרונג, סיים את שירותו בצי בינואר 1952 בדרגת סגן.
▼ טייס ניסוי
ארמסטרונג הוא בוגר קורס טייסי ניסוי שנערך בבסיס חיל האוויר האמריקני אדווארדס. במהלך שנותיו כטייס ניסוי הטיס מגוון רחב של מטוסים, ובמיוחד התפרסם כאחד הטייסים של המטוס המאויש המהיר בהיסטוריה, ה-X-15, אשר שבר גם שיאי גובה והגיע למעשה אל שולי החלל. בהיותו טייס ניסוי היה ארמסטרונג מעורב גם בפיתוח מטוס החלל של חיל האוויר האמריקני, ה-X-20, שבוטל בסופו של דבר.
▼ בחירתו לטייס חלל
ארמסטרונג, סיפר שאינו יודע מתי התגבשה אצלו ההחלטה להיות אסטרונאוט. 4 או 5 חודשים לאחר הפנייה אליו לבוא למבחני בחירת אסטרונאוטים (הקבוצה השנייה ש’נאס”א’ בחנה) הפך לנרגש ביותר. כששמע על תוכנית אפולו, ובהזדמנות לחקור סביבה חדשה לחלוטין שבה אין כוח כבידה התרגשותו אף גברה.
דיק סלייטון, היה אחראי על בחירת צוות המשימה וקרא לארמסטרונג ב-13 בספטמבר 1962, בתקווה שזה התעניין להצטרף לנאס”א. הטייס ארמסטרונג, נענה לבקשה ללא שום היסוס. הבחירה של האסטרונאוטים מתוך הקבוצה הגדולה שבאה להיבחן נעשתה בחשאיות מוחלטת במשך 3 ימים ולאחריה פורסם, כי ארמסטרונג היה בין הנבחרים לשמש כאסטרונאוטים.
במהלך השנתיים שלאחר הבחירה ארמסטרונג, התעמק באימונים בסיסיים ותאורטיים. לאחר מכן החל לעבור סדרת אימונים בסימולטורי טיסה. בסופו של דבר טס לחלל בשתי משימות; ג’מיני 8, ו-אפולו 11. בשתי משימות חלל אחרות הוצב בצוות הגיבוי.
▼ ג’מיני 5
ארמסטרונג נבחר לשמש כטייס בצוות הגיבוי במשימה זו יחד עם אליוט סי. משימה זו הייתה בת 8 ימים, הארוכה ביותר עד אותה תקופה, כשצוות החללית היה גורדון קופר ו-פיט קונרד. המשימה, הצוות וצוות הגיבוי הוכרזו ב-8 בפברואר 1965, וההמראה התקיימה ב-21 באוגוסט 1965. במהלך ההכנות למשימה הוכנו גם ארמסטרונג וסי למשימה, למקרה שהצוות שנבחר לא יוכל למלא אותה.
▼ ג’מיני 8
ב-20 בספטמבר 1965, הוכרז הצוות של משימת ג’מיני 8 וארמסטרונג נבחר לשמש כטייס הראשי. כטייס המשנה נבחר דייוויד סקוט. החללית המריאה ב-16 במרץ 1966. משימה זו הייתה המסובכת ביותר שבצעה עד אז על ידי ארצות הברית, ויעדה העיקרי היה התחברות לעצם אחר בחלל (Agena Target Vehicle) בזמן שהייה במסלול סביב כדור הארץ.
ניל ארמסטרונג, בתא החללית
בסך הכול תוכננה המשימה ל-75 שעות ו-55 הקפות. לאחר ההנתקות מה-Agena בשעה 10 בבוקר, לפי שעון מזרח ארצות הברית, ה”טיטאן 2″ הוצת בשעה 11:41:02, כדי להכניס את החללית למסלול מחדש.
העגינה ל-Agena Target Vehicle, הייתה הראשונה שבה חוברו שני עצמים בחלל. העגינה הושלמה לאחר שש שעות וחצי. הקשר עם הצוות ששהה בחללית היה קטוע ואינו רציף עקב חוסר במשדרי מעקב שהוצבו על החללית.
עקב תקלה, החלה החללית ג’מיני, בעודה מחוברת אל שלב האג’נה, להסתחרר בקצב הולך וגובר, עד כדי סכנה של אבדן חיי הצוות עקב התאוצה הגבוהה. בנוסף, כילו ניסיונות מערכת הייצוב של החללית ג’מיני את מלאי הדלק במהירות, דבר שהביא לחשש באשר ליכולתה לתמרן לקראת הכניסה לאטמוספירה. בהחלטה מהירה, ניתק ארמסטרונג את החללית ג’מיני משלב האג’נה, ובניהוג ידני הביא לנחיתת חרום מוקדמת מהצפוי ומוצלחת של החללית ג’מיני.
▼ ג’מיני 11
זוהי המשימה האחרונה בתוכנית ג’מיני שבה נבחר ארמסטרונג לצוות הגיבוי יחד עם ויליאם אנדרס. הכרזתו להיות טייס בצוות הגיבוי הוכרזה יומיים לאחר שנחתה ג’מיני 8. ההמראה של המשימה התקיימה ב-12 בספטמבר 1966, כשצוות המשימה הוא פיט קונרד ו-דיק גורדון.
▼ אפולו 11
לאחר שנבחר למפקד צוות הגיבוי של משימת אפולו 8, נבחר ארמסטרונג למפקד משימת אפולו 11 על ידי דייק סלייטון ב-23 בדצמבר 1968. בפגישה שנערכה ללא עיתונאים, סלייטון, טען שרצה להחליף את באז אולדרין בג’ים לוול, אך ארמסטרונג, אמר שמבחינה מקצועית הוא מסתדר ומתואם יותר טוב עם אולדרין. אמירה זו על אולדרין השפיעה על החלטת סלייטון, שבחר לבסוף את הצוות הסופי. ארמסטרונג יהיה המפקד, באז אולדרין ינהג במודול הירח ומייקל קולינס, יהיה טייס מודול הפיקוד.
אחד הוויכוחים שנוצרו לפני ואחרי המשימה היה על ההחלטה מי ילך ראשון על הירח. אולדרין, חשב שהוא זה שיהיה הראשון בגלל ניסיונו בתוכנית ג’מיני, במהלכה ביצע מספר הליכות חלל בעוד שהטייס הראשי נשאר בחללית. הנימוק הנגדי לזה טען שמפקד המשימה הוא בעל האחריות הגדולה ביותר על הצלחת המשימה, ובנוסף הוא עובר אימונים רבים שיכינו אותו למשימה טוב יותר בנוסף לאימונים הרגילים. לבסוף התקבלה ההחלטה שארמסטרונג, ילך ראשון על הירח ו-אולדרין, יהיה השני.
▼ המסע לירח
בזמן השיגור, קצב פעימות ליבו של ארמסטרונג עלה ל-110 פעימות בדקה, הרעש האדיר שהתקבל מהצתת הטיל כלל לא הזכיר את טיל הטיטאן 2 ה”שקט” יחסית של ג’מיני 8. השוני הנוסף בין שתי המשימות הוא שקפסולת ג’מיני 8, הייתה בעלת שני מושבים, ולא היה באפשרות של שני הטייסים לקום ממושבם, קפסולת אפולו 11 הייתה הרבה יותר מרווחת ביחס לג’מיני 8. צוות אפולו 11 לא סבל מתחושה רעה במהלך המשימה, דבר שהופיע אצל צוותים קודמים בתוכנית אפולו.
ניל ארמסטרונג ב -16 ביולי 1969. ארבעה ימים מאוחר יותר, כמפקד אפולו
המטרה העיקרית של אפולו 11, הייתה לנחות על הירח. הרדאר, תחילה לא מצא מקום נחיתה נוח, לאחר זמן מה הראדר הראה מקום נחיתה שבו יהיה טוב לנחות, אך מספר מחשבים הראו שגיאות, הראשונה שביניהן הראתה שגיאה מספר 1202, אולדרין, וארמסטרונג לא הכירו את שגיאות המערכת והחלו לדאוג לגבי המצב. מצב זה, הלחיץ את הצוות הרבה יותר מאשר הראדר שלא מצא תחילה מקום נחיתה. אפילו ניסיונו של ארמסטרונג כטייס ניסוי לא עזר ולא היה להם מושג כללי מה לעשות לגבי המצב שאליו נקלעו. לבסוף, התברר שהמחשב מוציא שגיאה זו, כאשר הוא עמוס בחישובים, ואינו יכול לקבל אליו חישובים נוספים.
לאחר פתירת בעיית המחשב, נותר לצוות להנחית את החללית על פני הירח. בגלל הזמן הרב שאבד עקב מציאת מקום לנחיתה, נשאר לצוות זמן מועט להנחית את החללית. למעשה אם היו נוחתים 15 שניות מאוחר יותר, הדלק היה נגמר, והם היו מתרסקים על אדמת הירח, מגובה של 15 מטרים. לטענת ארמסטרונג, שלא היה מודאג כלל מהמצב, היה הצוות שורד את ההתרסקות. ניתוח הממצאים לאחר הנחיתה, הראה, כי היו להם עוד 50 שניות לנחיתה ולא 15 כפי שחשבו.
ב-20 ביולי 1969 בשעה 20:17:39, לפי השעון האוניברסלי, מילותיו הראשונות של ארמסטרונג (“יוסטון, כאן בסיס שלווה, הנשר נחת”) נאמרו למרכז הבקרה, יוסטון. אולדרין וארמסטרונג חגגו את הנחיתה בלחיצת יד בלבד, והתכוננו לצאת לאדמת הירח, ולבצע את משימותיהם.
▼ ההליכה הראשונה על הירח
לאחר הנחיתה המוצלחת, התכוננו ארמסטרונג ואולדרין לצאת לפני הקרקע של הירח. דלת החללית נפתחה וארמסטרונג ירד בסולם. ב-21 ביולי 1969 בשעה 2:56 בלילה, לפי שעון הזמן העולמי, הניח את כף רגלו השמאלית ולאחריה הימנית על הירח. אז הוא אמר את המשפט שייזכר לדורות; “זהו צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות”.
בשפה האנגלית, המשפט נשמע כאילו נאמר על ידו כך; That’s one small step for man, one giant leap for mankind ללא ההברה a, למרות שהייתה צריכה להאמר. ארמסטרונג, חשב שהגה אותה אך ההברה לא נקלטה על כדור הארץ. ניתוח שנעשה לאחרונה על ההקלטה מצביע שייתכן שההברה הקצרה נבלעה עקב הפרעות בקליטה.
לאחר 15 דקות מהצעד הראשון הצטרף אליו באז אולדרין והם החלו בתהליכי מחקר שתוכננו למשימה. במהלך ההליכה על הירח, הם קבעו לוח שמנציח את הנחיתה הראשונה של האנושות על הירח, ובנוסף נעצו את דגל ארצות הברית באדמת הירח.
▼ מחקר הירח במשימת אפולו 11
המשימה הראשונה של ארמסטרונג על פני הירח, הייתה איסוף דגימת קרקע, אותה ביצע באמצעות יעה המחובר לידית אחיזה ארוכה. דגימה זו, הושמה בכיס חליפתו, וכונתה דגימת חירום – במידה ויאלצו ארמסטרונג ואולדרין להמריא חזרה מהירח, תהא זו, דגימה יחידה שיביאו עמם לכדור הארץ.
ארמסטרונג, ו-אולדרין, הציבו על הירח סיסמוגרף, ו-מראה, שנועדה להחזיר קרן לייזר הנורית מכדור הארץ על מנת לאפשר מדידות מדויקות של מרחק הירח מכדור הארץ. בנוסף בוצעה לכידה של חלקיקים שמקורם מן השמש, באמצעות רדיד אלומיניום שנחשף על פני הירח והוחזר אל כדור הארץ.
▼ המשך חייו
בין 1971 ל־1979, כיהן כפרופסור להנדסת תעופה וחלל באוניברסיטת סינסינטי. מ־1980 כיהן בתפקידים בכירים במספר חברות אירוספייס, האחרונה שבהן בשנת 2000.
בין 1971 ל־1973 היה יושב ראש הוועדה המייעצת לנשיא ארצות הברית בנושא חיל השלום.
בין השנים 1985 ל־1986, היה חבר בוועדה הלאומית לחלל, שמונתה על ידי נשיא ארצות הברית כדי להמליץ על תוכנית חלל לאומית למאה ה־21. היה גם סגן יו”ר “ועדת רוג’רס” – ועדת החקירה לבדיקת ’אסון הצ’לנג’ר’ בראשה עמד ויליאם רוג’רס. בתחילת יולי 2007, ביקר ניל ארסמטרונג ב’ארץ ישראל’, כאורח של קבוצת ישיר בית השקעות, ונאם כחלק מאירוע סגור שיזמה הקבוצה לכבודו שנערך במרכז הירידים בגני התערוכה בעיר תל אביב.
בתחילת אוגוסט 2012, דווח, כי סבל מבעיות בלבו ועבר בתחילת החודש ניתוח מעקפים. ניל ארמסטרונג, נפטר, כאמור, אתמול ב-25 באוגוסט 2012, כתוצאה מסיבוכים של כ-3 שבועות אחרי הניתוח.
▼ אותות ועיטורים
● מדליית החירות הנשיאותית (1969)
● מדליית הכבוד החללית של הקונגרס (1978)
● מדליית הזהב של הקונגרס (2009)
● מחזיק במספר תוארי דוקטור לשם כבוד.
בנוסף, ארגונים ומדינות מחוץ לארצות הברית העניקו לו אותות רבים נוספים. מדינת אוהיו, בה נולד, קראה מוזיאון לתעופה וחלל על שם ארמסטרונג.
_________
◄ המידע אודות ניל ארמסטרונג, הובא מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
◄ ביוגרפיה רשמית באתר נאס”א
Add Comment