דו”ח שערכו ד”ר שלמה סבירסקי, והגב’ אתי קונור-אטיאס, ממרכז אדווה; בין השנים 2000 ל-2010, גדלה ההכנסה הלאומית ב-33%, אך בעוד שחלקם של העובדים גדל ב-24%, חלקם של המעסיקים גדל ב-44% ◄ שוק העבודה בישראל, אינו מצליח לפרנס בכבוד חלק גדול מן המועסקים בו. הרווחים של קבוצות ההון היום עלולים להתברר כהפסד עתידי של המשק ושל החברה הישראלית
מרכז אדווה, לרגל ה-1 במאי: העשור האחרון, היה טוב למעסיקים, פחות טוב לעובדים
שנת 2010, הייתה שנה טובה למשק הישראלי, אשר צמח והתרחב. מבחינת ה’עובדים’, שתי הבשורות החיוביות ביותר היו, ראשית, הירידה ב’אבטלה’, מ-7.5% בשנת 2009 ל-6.6% בשנת 2010, ושנית, יצירתן של כ-100 אלף משרות חדשות (הגם ש-42% מתוכן היו חלקיות). השכר הממוצע למשרת שכיר, עלה בשיעור זעיר – 0.9%, בעוד ששכר המנהלים הבכירים עלה בשיעור של 10% – כך עולה מדו”ח של מרכז אדווה, בנושא; “עובדים, מעסיקים ועוגת ההכנסה הלאומית’ לשנת 2010”.
הדו”ח של מרכז אדווה, סוקר את איך מתחלקות ההכנסות הלאומיות מעבודה בין העובדים השונים, וחושף את הפערים בין עובדים אלו לאחרים. העובדה שהשנה הייתה טובה למשק הישראלי, ושהייתה צמיחה, אינה אומרת שהצמיחה הלכה כלפי מטה, נהפוך הוא. הנתונים מראים, כי למרות שהיה יותר כסף, רובו הלך למנהלים הבכירים, ולא לשכירים בעלי השכר הנמוך יותר.
השכר הממוצע למשרת שכיר, עלה בשיעור זעיר – 0.9%, בעוד ששכר המנהלים הבכירים עלה בשיעור של 10%. כך עולה מדו”ח ’עובדים, מעסיקים ועוגת ההכנסה הלאומית’ לשנת 2010, שערכו ד”ר שלמה סבירסקי, והגב’ אתי קונור-אטיאס ממכון ’מרכז אדווה’ לחקר החברה הישראלית ולקידום רעיון השוויון והצדק החברתי.
חלקם של העובדים בעוגת ההכנסה הלאומית, עלה מעט, מ-62% ב-2009 ל-63% ב-2010. עם זאת, חלקם של העובדים עדיין נמוך באופן משמעותי משהיה בתחילת העשור הקודם: 68%. חלקם של המעסיקים (“העודף התפעולי”) נותר ללא שינוי – 14%.
גם כשמדובר באחוזים בודדים, הסכומים משמעותיים; ב-2010, לדוגמא; עמדה ההכנסה הלאומית של ישראל על 688 מיליארד ₪.
אחוז אחד מזה היה 6.88 מיליארד ₪. אילו עמד חלקם של העובדים בעוגה של 2010 על 68%, כפי שהיה בשנת 2000, ולא על 63%, כפי שהיה בפועל, היו העובדים מקבלים ב-2010, כקבוצה, 34.41 מיליארד ₪, נוספים.
אם נחלק את הסכום הזה במספר הכולל של העובדים והעובדות – ב-2010, כ-2.938 מיליון (לא כולל עובדים לא ישראלים) – נמצא, כי ב-2010, עשויים היו כל עובד ועובדת לקבל, בממוצע, תוספת של 11,713 ₪, או כ-976 ₪ בחודש.
בסיכומו של דבר, העשור האחרון, היה טוב למעסיקים, פחות טוב לעובדים; בין שנת 2000 ל-2010, גדלה ההכנסה הלאומית ב-33%, אך בעוד שחלקם של העובדים גדל ב-24%, חלקם של המעסיקים גדל ב-44%.
המאון העליון של השכירים ריכז בידיו, לפי נתוני הלמ”ס, עולה כי 6.3% מכלל הכנסות השכירים בישראל. לפי נתוני מינהל הכנסות המדינה, מדובר בשיעור גבוה יותר – 8.7%. נתוני מינהל הכנסות המדינה, מעלים עוד, כי כלל המאון העליון – שכירים ועצמאים כאחד – ריכז בידיו 12.8% מכלל ההכנסות.
מנגד, שכירים המשתכרים עד 2/3 השכר החציוני, היוו ב-2009 25.9% מכלל השכירים וחלקם בעוגת ההכנסות עמד על 7.7% – אך מעט יותר מזה של המאון העליון.
התמונה המצטיירת מהנתונים הנ”ל, מעידה, מצד אחד, על ריכוז של הון והכנסות בידי מיעוט – קבוצות ההון, המנהלים הבכירים בתאגידים העסקיים והעובדים המתוגמלים היטב, יחסית, בשניים-שלושה מכלל ענפי המשק. מצד שני, היא מעידה על היחלשות של כוח המיקוח של רוב העובדים והעובדות בישראל.
התוצאה; שוק העבודה בישראל, אינו מצליח לפרנס בכבוד חלק גדול מן המועסקים בו. הרווחים של קבוצות ההון היום עלולים להתברר כהפסד עתידי של המשק ושל החברה הישראלית, שכן עובדים ועובדות המתקשים לקיים רמת חיים נאותה ולהנחיל לעצמם ולילדיהם הכשרה והשכלה נאותים, יתקשו להוות תשתית איתנה לפיתוח כלכלי ארוך טווח.
● לדו”ח המלא, של מרכז אדווה
עובדים מעסיקים ועוגת ההכנסה הלאומית- דו”ח לשנת 2010
◄ מרכז אדוה
מרכז אדוה: מכון מחקר המתמחה בניטור של מגמות חברתיות וכלכליות
מרכז אדוה, הינו מכון בלתי תלוי לחקר החברה הישראלית ולקידום רעיון השוויון והצדק החברתי.
מתמקד בחקר במדיניות החברתית בישראל, וניתוחה, ובוחן באופן ביקורתי את הצעדים הננקטים בתחומי; התקציב, המיסוי והשירותים החברתיים – חינוך, בריאות, שיכון, רווחה, תחבורה וסביבה, וכן את השלכותיהם של צעדים אלה על החברה הישראלית כולה ועל כל אחת מהקבוצות המרכיבות אותה.
Add Comment