הועדה למתן פרס ישראל; “פרופ’ גביזון, גם מפלסת בעבודתה דרכים, כדי לאפשר קיום בצוותא של יהודים דתיים וחילוניים, כמו גם של יהודים וש’אינם יהודים’, במדינת ישראל” ◄ שר המשפטים לשעבר, פרופ’ דניאל פרידמן; “מדובר בבחירה מצוינת, גם מבחינת הרמה המשפטית וגם בהיבט האישי וחשיבה מקורית”.
פרופ’ רות גביזון, כלת פרס ישראל בתחום חקר המשפטים לשנת תשע”א
שר החינוך, מר גדעון סער, הודיע הבוקר (ראשון, חג פורים), כי פרופ’ פרופ’ רות גביזון, היא הזוכה בתואר; ’כלת פרס ישראל בתחום חקר המשפטים’, לשנת תשע”א, וברך אותה על זכייתה.
הועדה למתן פרס ישראל, ציינה, בנימוקיה, כי; “מחקריה של פרופ’ גביזון, עוסקים בסוגיות מרכזיות של המשפט החוקתי במדינת ישראל והם מתמודדים בעומק ובאומץ עם עיצוב זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. היא עוסקת הן בחקר המשפט מתוכו, והן במחקר מהותו של המשפט, יכולותיו ומגבלותיו.
פרופ’ גביזון, גם מפלסת בעבודתה דרכים, כדי לאפשר קיום בצוותא של יהודים דתיים וחילוניים, כמו גם של יהודים וש’אינם יהודים’, במדינת ישראל.
כמו כן, עסקה פרופ’ גביזון, במחקריה בהגנה על זכויות האדם, ובמיוחד בזכות לפרטיות, ב’חופש הביטוי ובשוויון’, ושילבה את תפיסותיה ואת מחויבותה בעבודה מעשית בשטח”.
יו”ר ועדת הפרס בתחום חקר המשפטים, היתה פרופ’ רות לפידות, כאשר פרופ’ יפה זילברשץ, ופרופ’ ברכיהו ליפשיץ, שימשו לצידה כחברי הועדה.
בין המברכים הראשונים את כלת פרס ישראל בתחום ’חקר המשפטים’, לשנת תשע”א, היה שר המשפטים לשעבר, פרופ’ דניאל פרידמן; “מדובר בבחירה מצוינת, גם מבחינת הרמה המשפטית וגם בהיבט האישי וחשיבה מקורית.
פרופ’ גביזון, עסקה הרבה מאוד ב’זכויות אזרח’, וודאי היא אחת הדמויות הבולטות בתחום, אך יצוין, כי היא תמיד הקפידה להיות ציונית, ולבחון כיצד ניתן לשלב זכויות האדם עם האינטרס והזכות של העם היהודי למדינה משלו”. כתבה ועדת הפרס בתחום חקר המשפטים לשנת תשע”א.
▼ פרופ’ רות גביזון | תולדות חיים
רות גביזון (Ruth Gavison), נולדה בשנת 1945 בעיר ירושלים. גדלה בעיר חיפה. סיימה לימודים בתיכון בבית הספר הריאלי העברי בחיפה, מגמה ריאלית, ב- 1962. שירתה בנח”ל, בעיקר בתפקידי הדרכה. כיום מתגוררת בירושלים, והיא אם לבנה דורון (1987).
החלה לימודיה לקראת תואר בוגר במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1964, וסיימה בשנת 1968 בהצטיינות, ראשונה בכיתתה. במקביל למדה לימודי כלכלה ופילוסופיה, וקיבלה בוגר בשניהם בשנת 1970. סיימה לימודי מוסמך במשפטים בהצטיינות יתירה בשנת 1971.
התמחתה במשרד המסחר התעשייה, במשרד פרטי (עו”ד ש’ שגב) ובבית המשפט העליון (השופט ב’ הלוי). התקבלה ללשכת עורכי הדין בשנת 1970.
החלה לימודיה לקראת תואר דוקטור בפילוסופיה של המשפט באוניברסיטה של אוקספורד בהנחייתו של הל”א הארט בשנת 1971, וזכתה בתואר D.PHIL, על סמך תזה בנושא ההגנה המשפטית על הפרטיות בשנת 1975.
משנת 1974 ועד פרישתה ב-30 בספטמבר 2010, מילאה תפקידי הוראה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. כיהנה ב’קתדרה לזכויות האדם’ ע”ש חיים כהן, מאז הקמתה בשנת 1988.
פרופ’ גביזון; משמיעה קול ברור ועקבי בעד הגנה על זכויות האדם
נמנתה עם מקימי ’האגודה לזכויות האזרח’, וכיהנה שנים רבות כיו”ר ההנהלה שלה. בשנים 1996 עד 1999, כיהנה כנשיאת האגודה. משך כעשרים שנה, תרמה תרומה ייחודית לאגודה ולמודעות לחשיבות ההגנה על זכויות האדם בישראל.
בשנים 1982 עד 1990, הייתה עמיתה בכירה במוסד ון ליר בירושלים, ועסקת בבעיות של דמוקרטיה ויחסי משפט ופוליטיקה. מאז 1995 ועד 2003, הייתה עמיתה בכירה ב’מכון הישראלי לדמוקרטיה’. שם עמדה בראש פרויקט שעסק בשסעים בחברה הישראלית, וריכזה דיאלוגים ממושכים שעסקו בשסע היהודי-ערבי (הפרוטוקולים של הדיונים מופיעים באתר המכון) ובשסע החברתי-כלכלי בישראל. בשנת 2001-2002, ריכזה תכנית על יהדות כ’תרבות’, מטעם ’מרכז פוזן’ באוניברסיטת בר אילן.
בשנים 1999-2002, עסקה בדיאלוג ממושך עם הרב יעקב מדן (כעת ראש ישיבת הר עציון) בנושאי אמנה חדשה בין יהודים בישראל בענייני דת ומדינה (שהתפרסמה בשנת 2003) ונושאים אחרים הנוגעים להסדרים במדינת ישראל. ראו אתר אמנת גביזון מדן.
מאז היווסדה בשנת 2002 ועד 2007, הייתה חברה בנשיאות מועצת יח”ד. בשנים 1993 עד 1998, כיהנה כחברת הוועד המנהל של מכון ירושלים לחקר ישראל. מאז 1995, היא חברה ב’וועדה האקדמית של משכנות שאננים’.
פרופ’ רות גביזון, כיהנה כחברה במספר ועדות ציבוריות;
● 1978; ועדת כהאן לעניין ההגנה על הפרטיות, שהניבה את חוק הגנת הפרטיות תשמ”א
● 1983; ועדת קלוגמן לעניין הבטחת מידע אישי במאגרי מידע
● 1994; ועדת צדוק לבדיקת חוקי העיתונות
● 1998; ועדת שמגר לבדיקת התפקיד ודרך הבחירה של היועץ המשפטי לממשלה.
● 2003; הוועדה הציבורית לבחירת היועץ המשפטי לממשלה.
● 2003-4; תת הוועדה לזרמים וקהילות של וועדת דברת (התפטרה לפני סיום עבודת הוועדה).
● 2006-2008; ועדת וינוגרד לחקר מלחמת לבנון השנייה.
מאז ינואר 2005 ועד פברואר 2006, שימשה פרופ’ גביזון, יועצת בכירה של ועדת החוקה של הכנסת לתהליך החוקתי שהוביל יו”ר הוועדה חה”כ מיכאל איתן. גיבשה את ההצעה שהונחה על שולחן הוועדה לפרק העקרונות, וכתבה מסמכי רקע לתהליך (המצויים באתר וועדת החוקה של הכנסת).
מאז 1987 ועד 2008, הייתה חברה בארגון הבינלאומי של משפטנים.
בשנת 2005, ייסדה את מציל”ה – מרכז למחשבה ציונית, יהודית, ליברלית והומניסטית, והיא מכהנת כנשיאתו. הארגון משמיע קול צלול לטובת מחויבות לישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ומפרסם חומרים בנושאים אלה. ראו אתר מציל”ה.
▼ פרופ’ גביזון; ריכזה דיאלוגים ממושכים שעסקו בשסע היהודי-ערבי
בשנת 1997, זכתה ב’פרס צלטנר’ לחקר המשפט, בשנת 2001, זכתה (יחד עם הרב מדן) ב’פרס אביחי’ בגין ’אמנת גביזון-מדן’, בשנת 2002, זכתה בפרס ’ירושלים לסובלנות’, ובשנת 2003, זכתה בפרס אמ”ת למדע המשפט.
בשנת 2003, הוענק לה תואר דוקטור כבוד של הסמינר התיאולוגי היהודי בניו יורק. בשנת 2009, זכתה ב’פרס חשין’ למצוינות במחקר, ובאותה שנה, הוענק לה תואר דוקטור כבוד של אוניברסיטת בר אילן.
מפרסמת מחקרים אקדמיים בארץ ובחו”ל מאז שנת 1968 ועד עתה. כותבת ומופיעה בקביעות באמצעי התקשורת בישראל בנושאים של משפט, זכויות אדם והחברה הישראלית מאז תחילת שנות ה- 80. מרצה מבוקשת בארץ ובחו”ל בנושאי; זכויות אדם, משפט וחברה, וישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
עבודתה המחקרית מגוונת ומצטיינת ברוחב יריעה ובגיוון רב, בבהירות ובמקוריות. מלכתחילה, ועד עצם היום הזה, עסקה גביזון, בעיון ב’מהות המשפט’ וב’תורת המשפט’, כמו גם ביחסי הגומלין בין משפט ודברים אחרים. תחילה ביחסים בין משפט ובין מוסר. אחר כך ביחסים בין משפט ופוליטיקה (עבודה שזכתה למענק מחקר של הקרן הלאומית למדע וקרן פורד), משפט ודת.
פרופ’ גביזון, מצטיינת גם בשילוב של מתודולוגיות שונות. היא עוסקת בתיאור המשפט, בהערכתו על פי קני מידה מוסריים, ובעיסוק במשפט מתוך פרספקטיבה חברתית ומדינית רחבה ועיסוק בתפקידו החברתי של המשפט.
חיבוריה כוללים גם בחינה של הנחות היסוד של מחקר השוואתי, ושל כוחו וגבולותיו של מחקר אמפירי ככלי לניתוח סוגיות חברתיות. שתי הסוגיות האלה ממשיכות להשפיע על גישתה לשילוב תובנות מתחום מדעי החברה – האמפיריים, התיאורטיים, ואלה שבתחום הביניים – בחשיבה על המשפט.
עניין זה, השתקף גם בנושאי ההוראה של גביזון, העוסקים בדרך כלל בשאלות מתחום יחסי הגומלין בין משפט ובין חברה ותרבות, וכן במנגנונים של שינוי חברתי, ובכוחו ובמגבלותיו של המשפט בכלל – ובתי המשפט בפרט – כסוכנים של שינוי חברתי.
עבודת הדוקטוראט של גביזון (אוקספורד, 1975) עסקה בהגנה המשפטית על הפרטיות. עבודותיה בתחום זה פורסמו בבמות בינלאומיות מן המדרגה העליונה. הן מצוטטות בכל עבודות היסוד העוסקות בתחום, ופורסמו מחדש במספר גדול של קובצי הוראה.
▼ פרופ’ גביזון; ’מהפכת זכויות האדם’ היא הדת העיקרית של המאה העשרים
עבודתה הציבורית, במסגרת האגודה לזכויות האזרח ומסגרות אחרות, כמו גם מעורבותה בעבודה חינוכית במסגרות רבות בישראל, הביאו להדגשה של ההיבטים הישראליים המיוחדים של החומרים בהם עסקה. במסגרת זו, כתבה גביזון, כמות גדולה מאוד של חומרים פובליציסטיים וחינוכיים בתחומים אלה.
פרופ’ גביזון, מצטיינת גם בשילוב של מתודולוגיות שונות
הדגשה זו, קיבלה חיזוק גדול כאשר חוקי היסוד של 1992, הגדירו במפורש את ישראל כ”מדינה יהודית ודמוקרטית”. עניין זה, הניב סדרת פרסומים הנוגעים להיבטים של השילוב הזה ולהתמודדות עם שני מתחים מרכזיים, ביניהם; המתח היהודי-ערבי, והמתח בין יהודים לגבי אפיון יהודיותה של המדינה ויהדות בכלל.
שני המתחים האלה, כמו גם היסוד הדמוקרטי של המדינה, מחייבים עיסוק בנושא השוויון. גביזון, עסקה מחקרית בעיקר ביחסים בין קבוצות, ובתוך נושא זה – ביחס בין שני מושגים; שוויון ושילוב.
פרופ’ גביזון, פרסמה כמה עבודות בנושאים אלה (בין השאר על סמך מענק מחקר של הקרן הלאומית למדע ושל קרן פורד), הכוללות ניתוחים עיוניים ויישומים לבעיות של חינוך דו לאומי והפרדה במגורים בישראל ובארה”ב. היא גם ריכזה סדנה בינלאומית שעסקה בנושאים אלה בשיתוף של משכנות שאננים ו’המרכז לערכי האדם’ באוניברסיטה של פרינסטון.
ולבסוף, החל בעבודת הדוקטורט שלה ובעבודתה הציבורית עסקת גביזון, רבות בנושא של זכויות האדם בכלל, וההגנה עליהן בישראל בפרט. לאחרונה, התבלט מאוד המקום שתופש בחברה העולמית והישראלית; “שיח זכויות האדם”, עם ההשפעה שיש לבולטות זו שלו על מעמדם היחסי של בתי משפט, מדינתיים ובינלאומיים, בהוויה העולמית והמדינתית. ניתן לומר, כי; ’מהפכת זכויות האדם’ היא הדת העיקרית של המאה העשרים (בימים שאחרי מלחמת העולם השנייה).
גביזון, פרסמה שורה של חיבורים, ברמות שונות, בנושאים אלה והיא משמיעה קול ברור ועקבי בעד הגנה על זכויות האדם ובעד מקום מיוחד לבתי המשפט ולעצמאותם בהגנה זו – אך גם בעד גישה מצמצמת לזכויות אלה על מנת שלא להעביר החלטות בנושאים השנויים במחלוקת לגיטימית בחברה להכרעה בידי בתי משפט שאינם נבחרים על ידי הציבור.
כיום העיקרון המרכז של עבודתה המחקרית (וגם הציבורית) של גביזון הוא החברה הישראלית ואתגריה. פרופ’ גביזון, מדגישה במיוחד את העובדה, כי כאשר יש מחלוקות עמוקות בין קבוצות בציבור, חיוני הוא להסכים על כללי משחק משותפים שיתנו לגיטימציה להכרעות בנושאים שנויים במחלוקת דווקא כאשר המחלוקת נמשכת.
זה היה העיקרון המארגן של ’אמנת גביזון-מדן’, וזה בסיס עמדותיה בנושאים, כגון; התמודדות עם המחלוקת לגבי ההתנתקות ותפקידם של בתי המשפט ב’דמוקרטיות שסועות’. בתחום זה היא משלבת פיתוח תשתית תיאורטית לטיפול במחלוקות יחד עם עבודה ארוכת טווח על דיאלוג בונה בין קבוצות.
Add Comment