בוקר טוב, כיכר העיר… תל אביב / הטור של אורי לוי, מנהל מח’ ספורט של הערוץ הראשון

דני נוימן, איננו האשם בפרשה, הוא ה’קורבן’. מי שלא מבין זאת טועה ומטעה. כמו ברווז במטווח הוא נותר בודד מול גל התקשורת רב העוצמה המקיף את הקבוצה באדום, ומול קהל אוהדיה של הפועל תל אביב, ששותה בצמא כל מילה שנכתבת, רואה בכתוב אמת מוחלטת, מפנים, ומייצר “צונאמי של שנאה”.

בוקר טוב, כיכר העיר… תל אביב / הטור של אורי לוי, מנהל מח’ ספורט של הערוץ הראשון

בוקר טוב לך, כיכר העיר… הבוקר, הוא בוקר חגיגי… אפשר למרק את דרכי הגישה ולקשט את הסביבה. אמש נחקר חשוד, הוגש כתב אישום, נקבע פסק הדין, ונסגר גזר הדין. יש אשם חדש במדינה, והוא עושה את דרכו לעמוד. הבוקר, אנו תולים בשמחה והתלהבות את פרשן הכדרוגל דני נוימן. הוא הואשם באמירות גזעניות – דינו; מוות מקצועי. אם האשם, ינסה לדבר, יש לאטום את האוזניים… יש אמת אחת וכל דעה אחרת לא תתקבל.

הנה הסיפור במלואו; צוות ערוץ אחד יצא לשדר את משחק הכדורגל בין קרית שמונה נגד הפועל תל אביב במסגרת שדורי ליגת העל ב’ערוץ הראשון’. יצא בגאווה, אפשר לומר, שידור מהצפון הרחוק, איננו דבר מובן מעליו במחוזותינו.

בהרכב גם הפרשן דני נוימן, שישדר את המשחק יחד עם השדר עמית הורסקי. ההפקה מתנהלת כסדרה, וכך גם השידור. לאיש אין טענות לא כלפי השדרים ולא כלפי ההפקה.

לצוות מצטרפת כאורחת ההפקה כתבת צעירה מ’קול ישראל’. היא אוהדת הפועל תל אביב, שהייתה במקרה באזור ובאה לצפות וליהנות בקבוצתה האהובה. היא מתקבלת בלבביות וההפקה מאפשרת לה נוכחות בכל מקום שתחפוץ בו… כמה רגעים לפני שריקת הפתיחה היא עולה לעמדת השידור, משם נוח ונעים לצפות במשחק.

היא פוגשת את דני נוימן, ומנהלת איתו שיחה פרטית, “סמול טוק” אשר הופך ל”טראש טוק”, כאלה שכולנו מנהלים יום יום, חופשיים מכל חשש לפגיעה.

“למה אתה שונא את הפועל תל אביב”, שואלת האורחת; “אני לא שונא” משיב נוימן, “הפועל תל אביב, היא קבוצה מצוינת, הטובה בארץ. הבעיה שלי עם חלק מהקהל שלהם, שמסית נגדי, מאיים עליי, ופוגע בי ללא הרף. הם שונאים אותי ואני שונא אותם”.

“אבל גם הקהל של בית”ר ירושלים, כזה” – עונה הכתבת; “גזעני ופרוע”. השדר נוימן, עונה; “זכותך המלאה לחשוב כך… אני גדלתי על תורתו של ז’בוטינסקי, ומשם למדתי לכבד כל דעה, כולל דעות לא מקובלות, אפילו כאלה של אביגדור ליברמן”.

נוימן, מוסיף, באותה נשימה; “ותכף גם תגידי שאני רוצה לשלוח את אוהדי הפועל ת”א בטרנספר, יחד עם ערביי ישראל”.

דני נוימן, שם אוזניות, לוקח מיקרופון, ומשדר את המשחק. סוף פסוק.

דני נוימן עם השדר עמית הורסקי

לא לדאוג, הצלבתי מקורות, אני עיתונאי ויודע את המקצוע, יש לפחות שני תומכים בגרסה. אין חשש לתביעת דיבה… וכך נולד לו פרסום מעוות, מגמתי, וחף מכל תום לב.

אני עיתונאי, ושדר כבר למעלה משלושים וחמש שנים. ניהלתי אלפי שיחות עם עמיתי העיתונאים במעמדים דומים, “סמול טוק” ספורטיבי שלעיתים גלש לטון אופייני לרחוב.

מעולם לא עלה בדעתי; “להלשין” ולדווח על שיחות מסוג זה. לו עשיתי כך, הייתם זוכים לכמה מהכותרות העסיסיות ביותר שידעתם… מה שאנחנו אומרים אחד לשני, נשאר בינינו, זה חלק מכללי המשחק, ולכן, אני מרגיש בטוח בחברת עמיתי העיתונאים. יש סביבה פרטית שאיננה זירה עיתונאית.

בתפקידי כמנהל המחלקה, הקשבתי לשידור של הפרשן דני נוימן והשדר עמית הורסקי. השידור נקי, מכל רבב. אוהדי הפועל תל אביב, זכו למילים חמות מפי הפרשן על נכונותם לנוע צפונה בהמוניהם. שום נימה פוגענית כלפי אוהדי הפועל או ערביי ישראל בשידור, או בכל מעמד אחר הקשור להתנהלות ההפקה. את תדרוך הצוות ביצע ג’אמל סובחי, הבמאי, מהטובים בארץ במקצועו, ערבי גאה, תושב בית צפפה בעיר ירושלים.

אין צורך לומר שלא נאמרה מילה רעה אחת על ערביי ישראל, גם לא על אוהדי הפועל ת”א…

דני נוימן, איננו האשם בפרשה,הוא ה’קורבן’. מי שלא מבין זאת טועה ומטעה. כמו ברווז במטווח הוא נותר בודד מול גל התקשורת רב העוצמה המקיף את הקבוצה באדום, ומול קהל אוהדיה של הפועל תל אביב, ששותה בצמא כל מילה שנכתבת, רואה בכתוב אמת מוחלטת, מפנים, ומייצר “צונאמי של שנאה”.

גילוי נאות; פרשן הכדורגל, דני נוימן, הפך לחבר קרוב שלי, מאז הגיע למחלקת הספורט. דעותיי הפוליטיות שונות משלו, אבל אין לזה משמעות בחיי היום יום ביני לבינו.

אם יש לכם, אומץ אמיתי, תנשמו עמוק ותחשבו על שאירע כאן. אולי עוד ניתן למנוע את הסצנה בכיכר העיר… גם אם אתם אדומים…

___________

*הכותב אורי לוי, הוא עיתונאי ושדר הטלוויזיה הישראלית, מנהל מחלקת ספורט של הערוץ הראשון.