מתוך הנשים, שפנו לממש את זכאותן לדמי אבטלה בעקבות פיטורין בהריון בעשור האחרון, למעלה ממחצית מהארגונים שבהם עבדו כלל לא פנה לקבל היתר לפיטורים. “המשמעות של נתון זה, היא שמדי שנה כמחצית מהמעסיקים המפטרים נשים בהריון אינם מגישים בכלל בקשה להיתר פיטורים כמתחייב בחוק, ומפרים בכך את החוק” מסבירה הדוקטורנטית נירית תושב-אייכנר, מהמחלקה לסוציולוגיה של האוניברסיטה העברית.
יום האישה הבין-לאומי: יותר משליש מהמבקשים לפטר עובדת הרה, הן… מנהלות
לרגל יום האישה הבינלאומי (International Women’s Day, 8 March), החל היום (שני), מפרסמת האוניברסיטה העברית, נתון מפתיע מאד, ממנו מתברר, כי יותר משליש (36%), מהפונים בשנים האחרונות לוועדה של משרד התמ”ת, לקבלת היתר לפיטורי עובדת הרה, היו… מעסיקות.
כך עולה ממחקרה של הדוקטורנטית נירית תושב-אייכנר, מן המחלקה לסוציולוגיה של האוניברסיטה העברית, אשר נערך בהנחיית ד”ר מיכל פרנק ופרופ’ מיכאל שלו. המחקר, בחן את תגובתם של מעסיקים כלפי הודעה של עובדת על הריון.
מחקרים, בעולם, מראים, כי גם כיום במאה ה-21, התואר ’הריון’, עדיין נחשב בקרב מעסיקים כנטל כלכלי על הארגון. סקר מעבידים, בבריטניה, העלה, כי 70% מהמעסיקים, רואים בהעסקת ’נשים הרות’ או הורים לילדים צעירים, נטל כלכלי, בשל היעדרויות תכופות לכאורה.
40% מן המעסיקים באותו סקר, סברו, כי בגלל הרצון לטפל בילדים, אמהות רבות אינן מעוניינות לשוב לעבודה לאחר חופשת הלידה.
ההסברים הניתנים על ידי ה-’מעסיקים’, לאפליית נשים על רקע הריון, מתייחסים לתחושת המעסיקים, כי בקרב נשים, מקום העבודה נתפס כבעל חשיבות משנית, ובא רק אחרי מחויבותם לבית ולילדים.
“לישראל, יש חוק נאור יחסית (היתר לפיטורי עובדת הרה), אך אכיפתו מורכבת ותלויה בגופים רבים”
כ-1500 מעסיקים, פונים מדי שנה, לוועדה של משרד התמ”ת, בבקשה לקבל היתר לפיטורי עובדת הרה. מחקרה של תושב-אייכנר, העלה, כי מתוך הארגונים שפנו לוועדה כמעט שני שלישים (65%) משתייכים לסקטור הפרטי. בין הארגונים, ניתן למצוא חברות; הייטק, חברות ביטוח, בנקים, חברות אנרגיה חברות שיווק, חנויות קמעוניות וסופר מרקטים.
בין הפונים לוועדה מהסקטור הציבורי, נמצאו; בתי חולים, אוניברסיטאות, מועצות מקומיות, עיריות, וגם משרדי ממשלה.
המעסיקים, רואים בהעסקת ’נשים הרות’ או הורים לילדים צעירים, נטל כלכלי
מניתוח הנתונים עולה, כי המדינה, נענית למחצית מהבקשות לאשר פיטורי עובדת בהריון, וכן, כי אין כמעט הבדלים בין הארגונים שהמדינה נענתה לבקשתם לקבלת היתר לפיטורים בהריון לבין אלו שהמדינה דחתה.
“מהעדויות שאספנו, עולה, כי הודעתה של עובדת על הריון, מתורגמת כמעט באופן אוטומטי להודעה על הפרת סדר היום בעבודה” – אומרת תושב-אייכנר, ומוסיפה; “העובדת, לעתים אף המסורה ביותר, המועסקת לאורך שנים, אינה כזאת עוד, ומרגע הודעה על ההיריון, היא נתפסת כ-“נצלנית”, “חוצפנית”, “שקרנית”, “מפלצתית”, אשר כל ייעודה הוא לשאוב את כספי הארגון – ללא תמורה”.
עוד נמצא, במחקר, כי מתוך הנשים, שפנו לממש את זכאותן לדמי אבטלה בעקבות פיטורין בהריון בעשור האחרון, למעלה ממחצית מהארגונים שבהם עבדו, כלל לא פנה לקבל היתר לפיטורים. “המשמעות של נתון זה, היא, כי מדי שנה, כמחצית מהמעסיקים המפטרים נשים בהריון אינם מגישים בכלל בקשה להיתר פיטורים כמתחייב בחוק, ומפרים בכך את החוק”.
תושב-אייכנר, טוענת, כי; “לגבי פתרונות אפשריים לתופעה כי רק ענישה כספית כבדה, במקביל לקביעת מדיניות המעודדת העסקת אימהות, תתרום לשינוי התמונה העגומה”.
“לישראל, יש חוק נאור, יחסית, אך אכיפתו מורכבת ותלויה בגופים רבים – משרד התמ”ת, שירות התעסוקה והביטוח לאומי – שיתוף פעולה הדוק יותר ביניהם, יאפשר אכיפה אפקטיבית”. סיכמה נירית תושב-אייכנר, מן המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית.
Add Comment