קורסון אקינו (ינואר 1933 – 1 באוגוסט 2009), אבל כבד בפיליפינים: נשיאת הפיליפינים לשעבר ומנהיגת מהפכת “הכוח לעם” במדינה ב-1986, מתה הלילה (שבת) ממחלת סרטן המעי הגס, בה נאבקה ב-16 החודשים האחרונים. הלוויתה תתקיים ביום ד’ והיא תטמן לצד בעלה
קורסון אקינו, נשיאת הפיליפינים לשעבר, הלכה לעולמה – גם השמיים בכו
“עקרת הבית” של הפיליפינים של המאה ה-20 והדיקטטורית שנחשבה על ידי יריביה למושחתת ביותר, ואשר הפכה את הדמוקרטיה לסמל ההיכר שלה, קורסון אקינו (בפיליפינית; Maria Corazon “Cory” Cojuangco Aquino), מתה מדום לב, אקינו היתה בגיל 76, בשבת 1 באוגוסט 2009, בשעה 3:18 במרכז הרפואי מקאטי בפיליפינים, לאחר 16 חודשי מאבק במחלת סרטן המעי הגס.
בני משפחתה, הודיעו, כי אקינו, נפטרה לאחר מיסה פרטית שנערכה בחדרה בבית החולים. כל חמשת ילדיה היו לידה בזמן שהחזירה נשמתה לבורא. בת 76, הייתה במותה. עם העברת ארונה מביה”ח אל אולם ההתעמלות של ביה”ס הקתולי, שם מוצב ארונה עד מחרתיים (שני), פקדו רבבות את ארונה. קודם לכן, רבים מן הקהל אשר ליוו את ארונה, פיזרו פתיתי קונפטי בצבע צהוב. מישהו בקהל אמר גם השמיים מבכים את לכתה, כאשר גשמי המונסון שטפו את רחובות הבירה מנילה.
במארס 2008, התבשרה, משפחתה, כי אקינו, חולה בסרטן המעי הגס, למרות מחלתה המשיכה אקינו, להופיע בציבור בשנה זו. כקתולית אדוקה המשיכה להופיע במיסות סוף השבוע עד לחודש יוני האחרון בו נאלצה להתאשפז.
ביום שני, האחרון, התדרדר מצבה של אקינו והיא אושפזה בשל אי יציבות בלחץ הדם שלה, בני משפחתה, הודיעו, כי הסרטן התפשט ל-כבד, היום, הכריזה הנשיאה גלוריה ארויו על דקת דומיה לכבודה של קורסון אקינו.
בשבוע האחרון, התנוסס הסרט הצהוב בעיר מגוריה של אקינו ומחוץ לבית החולים בו אושפזה. הסרט המביע תקווה ותפילה לשלומה ולהחלמתה, כמו גם את תמיכת הפילפינים בדמוקרטיה.
עם היוודע דבר מותה ברחבי העולם, הביעו מנהיגים ומדינות את השתתפותם בצער על מותה של הגברת אקינו. בין המנחמים הגברת הילארי קלינטון, שאמרה, כי; “אקינו נודעה בעולם בזכות אומץ ליבה הרב”.
רוברט גיבס דובר הבית הלבן אמר:” אומץ ליבה נחישותה ומנהיגותה הם מקור להשראה לכולנו”.
קורסון אקינו היתה נשיאת הפיליפינים ודוברת בולטת בעולם בנושאי דמוקרטיה, שלום, העצמת נשים ואדיקות דתית. היא שימשה כנשיאה ה-11 של הפיליפינים בין השנים 1986-1992. היא הייתה האישה הראשונה בתפקיד נשיא הפיליפינים ובתפקיד נשיא ביבשת אסיה.
אקינו, אשר תארה עצמה כ”עקרת בית פשוטה”, הייתה נשואה לסנטור בנינו אקינו הבן (1932-1983), אחת הדמויות הבולטות באופוזיציה לשלטונו של הנשיא פרדיננד מרקוס.
לאחר שבעלה נרצח, ב-21 באוגוסט 1983, בעת שובו מגלות בארצות הברית, הפכה אשתו, למרות חוסר ניסיונה המוחלט בפוליטיקה, למוקד ודמות מאחדת לכוחות האופוזיציה נגד מרקוס.
מועמדותה הוצגה כנגד זו של מרקוס, בבחירות החטף לנשיאות בשנת 1986. לאחר שמרקוס הוכרז כמנצח, למרות שמועות נרחבות בדבר אי סדרים בניהול הבחירות, אקינו מונתה לנשיאה בהפיכה השקטה שאירעה באותה שנה.
ימי ילדותה ונערותה
קורסון נולדה כבת שישית בין שמונה ילדים בעיר טרלק, כבת לאחת המשפחות ממוצא סיני העשירות במדינה. היא נשלחה לבית ספר יסודי קתולי במנילה וסיימה את לימודיה שם בשנת 1946 בהצטיינות. היא סיימה שנה אחת בלימודי התיכון בבית ספר קתולי במנילה בטרם נשלחה להמשך לימודיה בארצות הברית, שם למדה בבתי ספר בפילדלפיה ובניו יורק. בשנת 1953, היא סיימה לימודי תואר ראשון בצרפתית ובמתמטיקה, במכללת מאונט סנט וינסנט בניו יורק.
חיי נישואיה
אקינו שבה לפיליפינים כדי ללמוד משפטים באוניברסיטת המזרח הרחוק, אולם ויתרה על תכניתה זו, כאשר נישאה בשנת 1965 לבנינו אקינו, בנו של דובר בית הנבחרים לשעבר.
לבני הזוג נולדו 5 ילדים: בנם בנינו סימאון אקינו השלישי נבחר לסנט הפיליפיני בשנת 2007, וארבע בנות. אקינו התקשה בתחילה להתרגל לחיי הפרברים לאחר שבעלה נבחר בשנת 1955, בגיל 22, לשמש כראש עיריית קונספציון, בחבל טרלק.
אקינו הייתה האישה הראשונה בתפקיד נשיא הפיליפינים ובתפקיד נשיא ביבשת אסיה
כחבר המפלגה הליברלית, בנינו אקינו מונה למושל טרלק ובשנת 1967 נבחר לסנט הפיליפיני. בעת שבעלה שימש במשרות מדיניות שונות, אקינו עבדה כעקרת בית, גידלה את ילדיהם ואירחה את עמיתיו הפוליטיים של בעלה, אשר הרבו לבקר בביתם. היא סירבה להצטרף לבעלה בעת שהופיע בנאומים, והעדיפה לעמוד בפאתי האולמות בהם הופיע ולהקשיב לדבריו. למרות זאת בעלה הרבה להיוועץ בה והעריך את עצותיה.
בשנות ה-70 הפך בנינו אקינו לדמות האופוזיציה הבולטת נגד ממשלת פרדיננד מרקוס ובציבור הפיליפיני פשטו שמועות כי בבחירות של שנת 1973 יתמודד על הנשיאות, לאחר שעל פי החוקה לא היה מרקוס, יכול עוד להתמודד על התפקיד.
אולם, ב-21 בספטמבר 1972 הכריז מרקוס, על משטר צבאי, ומאוחר יותר הכריז על ביטול החוקה הפיליפינית משנת 1935, דבר שאפשר לו להישאר בשלטון. בגל המעצרים שנערך עם הכרזת המשטר הצבאי נעצר אף בנינו אקינו ומאוחר יותר נידון למוות.
בתקופת מעצרו גברה אדיקותה של קורסון אקינו והיא הקפידה להשתתף במיסה מדי יום. כסמל להקרבה דתית היא אסרה על ילדיה להשתתף במסיבות והיא עצמה הפסיקה ללכת למכון קוסמטיקה, או לקנות בגדים חדשים, עד אשר כומר יעץ לה לשוב ולחיות את חייה באופן רגיל ככל האפשר.
בשנת 1978, החליט בעלה הכלוא להשתתף בבחירות לסנט הפיליפיני. קורסון אקינו יצאה למסע בחירות בשם בעלה ובפעם הראשונה בחייה נאמה בפני קהל נאום פוליטי. בשנת 1980, לאחר התערבות נשיא ארצות הברית ג’ימי קרטר, התיר מרקוס, לסנטור בנינו אקינו ולמשפחתו לצאת לגלות בארצות הברית, לצורך קבלת טיפולים רפואיים.
המשפחה התיישבה בעיר בוסטון, ומאוחר יותר אקינו, נזכרה באותה תקופה כשלושת השנים המאושרות בחיי נישואיה. ב-21 באוגוסט 1983 שב בנינו אקינו בגפו לפיליפינים ונרצח בשדה התעופה הבינלאומי של מנילה, מיד עם צאתו מן המטוס. קורסון, שבה לפיליפינים ימים ספורים אחר כך והשתתפה בהלווית בעלה, בה הלכו למעלה משני מיליון איש אחר הארון.
בחירות 1986
אקינו השתתפה ברבות מהפגנות הענק שנערכו במהלך השנתיים שלאחר רצח בעלה. בשבוע האחרון של חודש נובמבר 1985, הכריז לפתע מרקוס, על בחירות בזק שיערכו בפברואר 1986.
מיד לאחר ההכרזה היה סנטור סלבדור לאורל, בנו של הנשיא לשעבר, המועמד המוביל של האופוזיציה, תחת איחוד של הארגונים הלאומיים דמוקרטיים. אולם ביוזמת איש העסקים דון רוצ’ס, נאספו בתוך שבוע 1,000,000 חתימות בתמיכה למועמדותה של קורסון (“קורי”) אקינו, לנשיאות.
אקינו היססה בתחילה לרוץ לנשיאות. לבסוף, לאחר שהתבודדה במנזר קתולי לצורך הגות, במשך 10, שעות, נעתרה לבקשות. אקינו הציגה מועמדותה לנשיאות כאשר לאורל, רץ כסגנה. בעת מערכת הבחירות האשים מרקוס, את אקינו, כי היא נתמכת בידי הקומוניסטים והסכימה לחלוק עימם בשלטון ואילו אקינו, הגיבה כי לא תמנה חבר מן המפלגה הקומוניסטית לממשלתה.
מרקוס, אף האשים את אקינו[/
Add Comment