סקר שביצעו מרכז “הוויה” והמטה לתרבות בתנועה הקיבוצית מגלה, כי במרבית הקיבוצים משפחת הנפטר היא כיום הקובעת העיקרית את תכני האבלות וזהות מנחה הטקס- בלוויה, בשבעה, ביום השלושים וביום השנה לפטירה.
התנועה הקיבוצית: כמחצית מהקיבוצים סבורים שיש לחדש ולרענן מנהגי אבלות וטקסי קבורה בקיבוצים
במרבית הקיבוצים משפחת הנפטר היא אשר קובעת את תכני הטקס – כך עולה מתוך ממצאי סקר, שהוצגו ביום עיון שנערך אחרונה ב”בית התנועה הקיבוצית” בו הועלו התמורות באורח החיים הקיבוצי המגיעות גם לבית הקברות – לטקסי קבורה ואבלות בקיבוץ, טקסים ייחודיים בהם נעשה שילוב של טקסטים מהשירה העברית החדשה, סיפור חייו של הנפטר ודברי פרידה והספד של המקורבים.
הסקר שביצעו מרכז “הוויה” והמטה לתרבות בתנועה הקיבוצית, מגלה, כי במרבית הקיבוצים, משפחת הנפטר היא כיום הקובעת העיקרית את תכני האבלות וזהות מנחה הטקס – בלוויה, בשבעה, ביום השלושים וביום השנה לפטירה. בעבר היה הקיבוץ זה אשר נחשב נלותן הטון העיקרי בקביעת תכני האבלות.
מהסקר, שהוצג ביון עיון שנערך בבית התנועה הקיבוצית בעיר תל-אביב, עולה, כי קרוב למחצית הקיבוצים (45%) רואים צורך בחשיבה מחודשת ורענון נוסחי אבלות הנהוגים היום בקיבוצים – הן במישור המסורתי-תרבותי והן בנהלי הליווי הפסיכולוגים והקהילתיים של המשפחות האבלות.
הצורך לשינוי, עולה מכך שב-70% מהקיבוצים, יש עדיין נוסח קבוע ל-לוויה, ל”שבעה”, ל”יום השלושים” והשנה לפטירה. ב-60% מהקיבוצים הכתובת ללווי אבלים היא עדיין מזכיר הקיבוץ או מנהל קהילה, וב-40% הטיפול הוא של ועדת אבלות או עובדת סוציאלית וגורמי רווחה.
דיתי דגני פלג, מנהלת מרכז “הוויה” הסבירה את ממצאי הסקר בכך, כי המציאות המשתנה בקיבוצים משפיעה גם על טקסי האבלות. למשפחה האבלה, יש מקום מרכזי יותר בקביעת תכני האבלות וניהול הטקסים, ולקהילה הקיבוצית תפקיד משמעותי כתומכת, מלווה ומחזקת את המשפחה האבלה.
“הוויה” הוקמה בשנת 1996 כארגון מלכ”ר לעריכת טקסי חיים ישראליים במסגרתו נערכים טקסים מגוונים מלידה ועד אבלות ברוח יהודית פלורליסטית. היא פועלת בחסות מרכז בינה של התנועה הקיבוצית והמדרשה באורנים.
Add Comment