במוצאי יום העצמאות, לפני חמש שנים, התקיים משחק כדורגל במסגרת המוקדמות לטורניר יורו 2004, בין ישראל לקפריסין. היה משחק רע. נבחרת ישראל שיחקה את הכדורגל המחורבן הרגיל שלה, אבל לבסוף ניצחה משני שערים של אחד – וואליד באדיר. ערבי ישראלי. העורך במשמרת בדסק הספורט של וואלה! נתן את הכותרת המעולה – “הערבי הציל את יום העצמאות”.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
למחרת הגיע מנכ”ל החברה למשרד, כדי לגלות תיבת דואר מפוצצת. הרבה מאוד אפסים מתחסדים כתבו לו מיילים מתלוננים. משהו עיצבן אותם. משהו פגע בהם. נשבע לכם, עד היום לא יודע מה. חלקם מטוקבקים עד היום.
חופש הדיבור זה הכי, או איזה קשקוש אחר. מכל מקום, בית וואלה! רעד. הכותרת הוסרה, העורך ננזף והלקח נלמד – לא מתעסקים עם קודשי ישראל, או משהו.
עד לפעם הבאה, כלומר. שלשום היה מן יום כזה של קודשי ישראל. ערב יום השואה. הערוץ הגרמני sat1 העביר להרבה מאוד ישראלים את הערב הזה בנעימים, בפיצוחים ובצעקות “יש אלוהים!” כאשר צ’לסי של אברם גרנט (אלוהים, הוא ענד סרט שחור על היד, כדי לציין את היום! כמה ציני מסוגל להיות בנאדם? כמה?) העפילה לגמר ליגת האלופות.
הגרמנית של השדר ברקע, לצד הדרבי הישראלי על כר הדשא, בעיתוי הנקוב הזה בזמן, היו לא פחות מרגע ישראלי בלתי נשכח. הכותרת המתאימה לו כמובן, היא; “הגרמנים הצילו את יום השואה“.
אברם גרנט, כמה ציני מסוגל להיות בנאדם? כמה?)
■■■ רגע ישראלי בלתי נשכח אחר עומד להתרחש בקרוב כשבר רפאלי תיתן לנו לראות את חמודותיה המרמזת בקטלוג בגדי הקיץ הקרוב של “פוקס“.
מוזר, לתומי סברתי שרצח האופי המחליא שניסו לעשות לה בשנה האחרונה כל טוקבקי ה”להחרים את המשתמטת“, כותרות ה”אני שונאת ישראל ושחיילי צה”ל, ילכו להזדיין – אבל לא אתי” שניסו להדביק לה, לצד יחסיה הביזאריים עם קהילת צלמי הפפראצ’י בישראל – יצליחו במשהו. אפס, כי, לא זה בלבד שעורה הצחור לא הושחר.
לא זה בלבד שהאפיל העסקי שלה לא נסדק. לא זה בלבד שהיא פחות אהודה כיום על הישראלים – אלא שנהפוך הוא – באימאימא של ונהפוך הוא.
מה הנמשל של הצלחתה ושגשוגה של רפאלי למרות עמדותיה הפוליטיות ושימת הזין שלה על הציבור הישראלי ועל הישראליות ככלל?
הנמשל הוא שבר רפאלי יותר כוסית ממה שהישראלים אוהבים את צה”ל. ש-בר רפאלי יותר פצצה ממה שהישראלים פטריוטים. ושבר רפאלי הרבה יותר מחרמנת בביקיני ממה שאפשר להגיד עליה שהיא סנובית שמחביאה את החבר האמריקאי שלה מפני ה-פפראצ’י.
נדמה, אם כן, שנמצאה ההגדרה האמיתית למושג “מגה בייב” – זאת ששדיה בבגד-ים חסינים אפילו בפני גדודי הימין הלאומני הישראלי. במקרה של רבין, אגב, זה לא עבד. ובלי קשר, לא הייתי נוגע בה עם מקל.
פאולה עבדול; הייתי נוגע בה עם מקל, אבל אחד נורא-נורא ארוך.
■■■ מי שכן הייתי נוגע בה עם מקל, אבל אחד נורא-נורא ארוך, היא פאולה עבדול, שבפרק האחרון של “אמריקן איידול” נתנה ביקורת לאחד המתמודדים – ג’ייסון קסטרו – על שני שירים, כשבפועל הוא ביצע רק אחד. אמריקה געשה מאוד.
האם נמצאה ההוכחה לכך שהכול, כולל הכל, כולל הפרטים הכי בלתי ייאמנו, מתסרטים בריאליטי, געשו הצופים? האם יש מצב שאפילו הערות השופטים כתובות מראש ושכל אחד מהם מגלם דמות ובכלל לא שומר על עצמאות מחשבתית? התשובה על כך היא “כן“. ובכל פעם מחדש מדהים אותי להבין שיש מישהו שחושב אחרת.
■■■ אגב “אמריקן איידול” – מסתבר שהשמועות על סכסוך בין שני יוצאי “יזראלי איידול“, הזמרים הראל סקעת ועמיתו הראל מויאל, לא היו מופרכות. סקעת, עולה מחוזה ההתקשרות שלו עם חברת “הד ארצי” שנחשף השבוע ב”דה-מרקר“, הכניס סעיף איסור התקשרות בחוזה בין “הד ארצי” ל-מויאל.
זה מזכיר לי שפעם שאלו את ג’ון לנון – בתקופה שאחרי התפרקות החיפושיות – מה, בעצם, הבעיה שלו עם פול. “אין לי שום בעיה עם פול מקרטני“, אמר ג’ון, “למעשה, ניגנתי פעם עם בחור עם שם דומה לשלו ב’ביטלס’”. נדמה לי שמצבם של סקעת ומויאל חמור יותר. נדמה גם שגודל האגו, בביצה הישראלית, עומד ביחס הפוך לגודל הכישרון.
ושלא תהיינה אי הבנות, אני לוקח את המג”בניק במיל’ על פני דוגמן הפוזות המלוקק בכל יום של השבוע. ואין אף סעיף באף חוזה שיכריח אותי לחשוב אחרת.
■■■ ירושלים של זהב הוא שיר ה-60 לפי הערוץ הראשון. בשבוע הבא, יציין הערוץ השני את בחירת שיר ה- 60. הבחירה שלי, – לחץ כאן לצפייה ולהאזנה: “ניצחת אתי הכל” של עמיר בניון.
_________
■ הכותב שי גולדן, נמנה על כותבי אתר סקופ באדיבותו הובאה כתבה זו.
הטור של שי גולדן; למה זה שככל שהגוף שלך יותר טוב השכל שלך יותר קטן
שי גולדן, יליד חיפה. בעל תואר ראשון בספרות משווה מטעם אוניברסיטת בר-אילן, תואר שני בספרות עברית מטעם אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תעודת הוראה של מכללת לוינסקי וכן תואר במשפטים.
ספרו הראשון, זכה בפרס מטעם קרן ברנשטיין ליצירת ביכורים. לימד בבית הספר הדמוקרטי בעיר חדרה וכתב במדורי התרבות והספורט בפורטל האינטרנט “ואללה!”.
לאחר מכן, היה מבקר טלוויזיה של ’ידיעות אחרונות’; עורך מוסף התרבות של ’מעריב’ ולאחרונה נתמנה לתפקיד סמנכ”ל תוכן וערוצים ב”ענני תקשורת“, חברת הפקות טלוויזיה. כיום תושב בנימינה.
Add Comment